הפלטפורמה Q.E.D מציעה לחוקרים משוב ביקורתי בתוך דקות, כדי לזהות מהר יותר את המדע הטוב, המקורי והתקף מעל “רעש” ההצפה בספרות, בלי להוציא את האדם מהלולאה
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
ביקורת עמיתים היא אחד הכלים החשובים ביותר במחקר המדעי המודרני. זהו תהליך שבו מחקר שטרם התפרסם נשלח למספר מבקרים מומחים בתחומם (שופטי עמיתים, referees), שמטרתם להעניק משוב מקצועי על התוכן והמבנה שלו. לעיתים נדרשים שינויים לפני הפרסום, ופעמים רבות הוא גם נדחה. רק לאחר מענה מספק לכל משובי המבקרים מתקבלת העבודה לפרסום, כשהמטרה היא כמובן להבטיח שהיא עומדת בתקן מקצועי.
ללא מנגנון כזה, הכותרת “מחקר” הייתה טומנת בחובה ממצאים שלא נבדקו ונתונים לא מבוקרים, מה שהיה מקשה על הקוראים לזהות תגליות וחידושים; זה, למעשה, היה המצב במשך שנים רבות. אמנם גם לפני ביקורת העמיתים נערך תהליך סינון וקבלה, אך ההחלטה הייתה נתונה באופן כמעט בלעדי לשיקול דעתם של עורכי כתב העת. מצב כזה משאיר פתח משמעותי להטיות, לחצים, מעורבות אינטרסים שקיימים בכל מקרה.
כיום, בכוחה של ביקורת העמיתים להכריע – באופן מדוקדק ולכאורה בלתי-תלוי – האם עבודת מחקר תתקבל או תידחה, ובהיותה המסננת העיקרית של כתבי העת לקראת פרסום העבודה כמאמר, נדמה שבלעדיה המדע המודרני יאבד הרבה מתוכנו.
לצד חשיבות ביקורת העמיתים, יש לה גם חסרונות. ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ’רצ’יל (Winston Churchill) אמר פעם ש”הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה בעולם, מלבד שאר שיטות המשטר שנוסו עד היום” – ורבים יסכימו שהלוגיקה של המשפט הזה תקפה גם לגבי ביקורת העמיתים. כותב שורות אלה, למשל, המתין במשך כמעט שנה לאישור סופי מכתב עת למאמר שלו, וכמוהו רבים וטובים, שתמהים מדוע נדרש תהליך ארוך כל כך, למה ההתנהלות שלו כה מתישה, והאם היא בהכרח משפרת את העבודה המקורית, או רק מסייעת לקבע את המעמד והאגו של המבקרים כבעלי המילה האחרונה.
לאור האתגרים האלה באו לעולם פלטפורמות קדם-פרסומיות כמו arXiv, שאליהן אפשר להעלות מאמרים בטרם עברו ביקורת עמיתים, ובשנים האחרונות נוספו לה מיזמי אחות. עם זאת, הניסיון להרחיב את הפלטפורמה לכל התחומים נתקל בקשיים: ב-2025 דווח ב-Nature כי arXiv נאלצה להפסיק לקבל מאמרי סקירה במדעי המחשב, בשל הצפה של תוכן שאינו איכותי דיו.
דיוקנו של המדען כאיש צעיר
הכירו את פרופ’ עודד רכבי (Oded Rechavi) מהמחלקה לנוירוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. רכבי הוא חוקר לא שגרתי, במובן החיובי של המילה, ובשנים האחרונות הוא שובר מוסכמות בנות מאות שנים שנקשרו בשמם של מדענים מעונבים וחמורי סבר. 145,000 עוקביו בטוויטר נהנים משלל ממים שצוחקים עם (ולפעמים על) עולם האקדמיה והמחקר, אבל אל תניחו לזה להטעות אתכם: רכבי הוא חוקר מוערך, שהשלים דוקטורט במסלול ישיר במדעי המוח בגיל שלושים, ולאחר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה התקבל כחבר סגל באוניברסיטת תל אביב.
לאורך השנים, מחקריו של רכבי מתחו לעיתים את הגבולות שבין מדעי הטבע למדעי החברה והרוח. הוא מצא לראשונה שהתולעת C. elegans מפעילה מנגנון מוחי שגורם להתנהגות שנחשבת לא רציונלית, ושדווקא היא מנצלת ביעילות את משאבי האנרגיה של המוח. במחקר אחר סיפק עדויות להורשה גנטית אלטרנטיבית המכונה הורשה גנטית “למארקיאנית” (Lamarckian), דפוס הורשה של תכונות נרכשות שאינן משנות את הקוד הגנטי, אלא מועברות באמצעות מולקולות RNA קטנות שיכולות לווסת את ייצור החלבונים לאורך דורות.
סוכן תרבות
על אף שעבודותיו המדעיות זוכות להתייחסות ולעניין באקדמיה ובתקשורת, רכבי המשיך להיות מוטרד מהתרבות המדעית המסורתית, המייגעת, על מוסכמותיה השמרניות שנראות כמעט שרירותיות בהקשרים מודרניים – למשל, אצל אילו מבקרים “נפל” המאמר שהוגש לכתב עת. הוא פרסם מספר טורי דעה שעסקו בהיבטים שונים של התרבות המדעית, ובריאיון לכתב העת Cell אף קבל על תהליכי ביקורת העמיתים, שניכר כי פגעו בו שוב ושוב. הוא לא טען לרגע, כמובן, שביקורת העמיתים פסולה מעיקרה, אלא שהיא צריכה לעבור שינויים והתאמות לעידן המודרני.
באוקטובר 2025 הכריז רכבי בפומבי בטוויטר על מיזם חדש, שעליו עמל במשך כשנה וחצי עם צוות של מתכנתים ומומחי בינה מלאכותית: חברה שמפתחת בינה מלאכותית למטרות ביקורת עמיתים. לחברה הוא קרא Q.E.D, בלטינית (Quod Erat Demonstrandum) “מה שהיה להוכיח”, או בראשי תיבות מש”ל. Q.E.D מציעה לעולם אפשרות שאולי תוכל להחזיר את הכוח לידי החוקרים מבלי להתפשר על איכות המאמרים.
Q.E.D היא פלטפורמה שמבוססת על מודל שפה גדול (large language model), והממשק שלה דומה לצ’אטבוט דוגמת צ’אט-GPT. ההבדל ביניהם הוא שצ’אט-GPT מיועד למטרות שיחה מכל הסוגים, אבל לא מוכוון לתחום ידע מסוים, ולא אומן במה שהחוקרים מכנים “חשיבה ביקורתית”. הפלטפורמה פותחה במיוחד עבור מאמרים מתחום מדעי החיים, ומטרתה לנתח את המאמר מבחינה מבנית, לזהות את החידושים שבו, להצביע על פערים בממצאים ובלוגיקה, ולהדגיש את החוזקות והחולשות של העבודה. בעיצוב המערכת המפתחים התבססו על מאגרים פתוחים של ביקורות עמיתים ועל מאמרים שפורסמו, לצד תיוגים ידניים של מומחים שסימנו פערים במאמרים במיוחד לטובת המערכת.
הכלי הזה פתוח להרשמה חינמית, ואפשר להגיש לו את טיוטת המאמר שלכם ולקבל תוך דקות משוב בונה על עבודתכם. לחלופין, אפשר להעריך באופן ביקורתי מאמרים של אחרים. רכבי מאמין שכך אפשר יהיה להעריך את הפגמים שקיימים בכל עבודת מחקר, לטפל בהם מבעוד מועד וכך לחסוך לפחות חלק מהביקורת מצד המבקרים. לפי החזון הרחב יותר, חוקרים יוכלו להגיש לכתב העת את המאמר שלהם בצירוף חוות הדעת מבית היוצר של Q.E.D, וכך העורכים יוכלו להחליט יותר בקלות אם לשלוח את המאמר לביקורת עמיתים.
אין מקום לחלומות קטנים
בשיחה עם אתר מכון דוידסון, רכבי מספר על הרקע להקמת החברה: “אני מאוד נהנה להיות מדען, וחושב שהאקדמיה היא מקום מדהים שנותן המון חופש ואת ההזדמנות להיות יצירתי. אבל תעשיית הפרסום המדעי והדרך שבה המדע בודק את עצמו לא טובה – או לפחות יכולה להיות הרבה יותר טובה. זה תמיד היה לי חשוב, וגם רוב מה שאני מדבר עליו ברשתות החברתיות קשור לזה. במצבה הנוכחי של המערכת האקדמית, אין ספק שחוקרים צעירים נפגעים. אחד הפקטורים שהכי משפיעים על ביקורת העמיתים שתקבל היא את מי אתה מכיר וכמה אתה מבוסס בתחום, לצערנו”.
נשאלת השאלה איך אפשר להבטיח שהביקורת מצד הבינה המלאכותית תהיה מדויקת, עניינית ולא תחליף שיפוט אנושי מעמיק. “אנחנו מתעסקים בשאלות האלה בכובד ראש”, הוא משיב. “בצוות של Q.E.D יש מספר מדעניות ומדענים העוסקים בפיתוח המוצר באופן שיהווה מגביר כוח ממוקד ומנומק לחשיבה ביקורתית אנושית, וכמובן שאנחנו לא רוצים ולא שואפים להחליפה”.
לצד ההבטחה הגדולה, השימוש בבינה מלאכותית לצורך ביקורת עמיתים מעלה גם ספקות ואתגרים שיש לתת עליהם את הדעת. טור שפורסם ב-Nature ב-2025 שוטח סיכונים אפשריים, כמו פגיעה בסודיות המאמרים, חוסר יכולת של הבינה המלאכותית להעריך חדשנות מדעית מהי, וכן הטיות שמקורן במאגרי המידע הספציפיים שהבינה אומנה עליהם. כמו כן, קיימת סכנה של הסתמכות יתר על כלי הבינה המלאכותית, שעשויה להחליש את חוש הביקורת האנושי. הטענה הזאת נשמעת רבות גם מחוץ לעולם האקדמי. בטור נוסף הוצע להשתמש בכלי הבינה המלאכותית כעזרים, לנקוט כלפיהם ביקורת ופיקוח מוגברים, ולנסות ולאתר מבעוד מועד פגמים שעלולים להזיק יותר מלהועיל.
האם בינה מלאכותית צריכה להשתלב גם בשיפוט של קרנות מחקר תחרותיות ושל ועדות קבלה? לפי רכבי “בינה מלאכותית שמאומנת ‘כמו שצריך’ יכולה להוות מגביר כוח משמעותי לשיפוט וחשיבה ביקורתית אנושיים, אך אין לי כל כוונה להוציא את האדם מהלופ. ההחלטה הסופית צריכה להיות בידי בני אדם, עבור בני אדם. אני מקווה שזה יקרה רק אחרי שהקהילה המדעית תעשה עבודה רצינית מאוד כדי לוודא שהבינה המלאכותית עושה עבודה טובה יותר, מכל הבחינות. זו לא אמורה להיות רק עבודה יותר יסודית; נצטרך לראות שהבינה המלאכותית מסוגלת לזהות מחקר מקורי ובעל פוטנציאל, גם כשהוא שונה לחלוטין מכל מה שמוכר”.
חזון מעודד
פלטפורמת Q.E.D נפתחה לציבור החוקרים לאחר פיילוט מצומצם שבו השתתפו עמיתים של רכבי. נכון לדצמבר 2025 היא משמשת בעיקר במדעי החיים, אך בצוות שלו מתעתדים להרחיב את פעילותה לכל מדעי הטבע וההנדסה. רכבי מוסיף כי בעתיד ירצה שהמערכת תתמודד עם טענות מכל תחום שניתן לבדוק בו תוקף מדעי, ובכלל זה גם תחומים רבים במדעי החברה והרוח. לכלי החדש פוטנציאל רב, אך לפני שנוכל לקבוע את היקף ההשפעה שלו על עולם המחקר, יידרשו חוקרים לבחון את איכות השימוש בו לאורך זמן, בתחומים רבים, וגם את יכולתו לספק משוב מועיל.
לסיכום שאלתי את רכבי מהו הדבר החשוב הבא שיש לשנות לדעתו בתרבות המדעית, בהנחה שהמיזם יצליח. “בסופו של דבר אני רוצה שני דברים. האחד הוא לזהות ולפרסם הכי מהר שאפשר את המדע הטוב, המקורי והתקף ביותר מעל אינסוף הרעש [הכוונה להצפה בספרות המחקרית – י”ב], והשני הוא שיהיה כיף להיות מדען ושאנשים מוכשרים יבחרו את זה כדרך חיים”. על שאיפות כאלה נותר רק לברך, ומי ייתן שיתגשמו במהרה בימינו.
שאלות ותשובות
מהי ביקורת עמיתים?
זהו תהליך שבו מחקר שטרם התפרסם נשלח למספר מבקרים מומחים בתחומם, והם נותנים משוב מקצועי על התוכן והמבנה שלו. רק לאחר מענה מספק לכל המשובים מתקבלת העבודה לפרסום בכתב העת.
מהי הפלטפורמה Q.E.D?
זו פלטפורמה מבוססת מודל שפה גדול, שהקים פרופ’ עודד רכבי מאוניברסיטת תל אביב עם צוות של מתכנתים ומומחי בינה מלאכותית. הממשק שלה דומה לצ’אטבוט, והיא פותחה במיוחד עבור מאמרים בתחום מדעי החיים.
מה הפלטפורמה Q.E.D עושה עם מאמר שמוגש אליה?
היא מנתחת את המאמר מבחינה מבנית, מזהה את החידושים שבו, מצביעה על פערים בממצאים ובלוגיקה ומדגישה את החוזקות והחולשות של העבודה. אפשר להירשם אליה בחינם ולקבל משוב תוך דקות.
האם הבינה המלאכותית אמורה להחליף את המבקרים האנושיים?
לדברי רכבי, לא. הוא מדגיש שאין לו כוונה להוציא את האדם מתהליך קבלת ההחלטות, ושההחלטה הסופית צריכה להיות בידי בני אדם.
אילו סיכונים יש בשימוש בבינה מלאכותית בביקורת עמיתים?
לפי טור שפורסם ב-Nature, הסיכונים כוללים פגיעה בסודיות המאמרים, חוסר יכולת של הבינה המלאכותית להעריך חדשנות מדעית, והטיות שמקורן בנתונים שעליהם הוכשרה. קיימת גם סכנה של הסתמכות יתר, שעשויה להחליש את החשיבה הביקורתית של בני אדם.