מפגעי ההתחממות העולמית – תעשיית גידול האצות בזנזיבר

החל משנות השמונים מהווה גידול ואיסוף האצות תעסוקה ומקור פרנסה חשוב עבור תושבים רבים. פרנסה זו נמצאת בסכנה

האי זנזיבר נחשב לאחד האתרים היותר "אקזוטיים". היסטוריה של תחנת מעבר לעבדים הותירה מבני כליאה. הסחר בעבדים ובתבלינים העשיר את הסוחרים שבנו ארמונות לחופי חול מבהיק.
‫

אתרים נוספים על האי הם: "‬עיר האבן" בה מתקיימים החיים כמו לפני מאתיים שנים, יער ייחודי ובו קופי קולובוס אדום שמתקרבים למבקרים, שדות תבלינים שמפזרים עננת ריח ועל כל זאת מזג אוויר חמים, חופים מזהיבים ושוניות אלמוגים. כל אלה יוצרים מכלול שמושך מבקרים מהעולם כולו, ואכן כלכלת האי מתבססת יותר ויותר על תיירות.

אלא שלא כולם עוסקים בתיירות. אחד ממקורות הפרנסה המסורתיים הוא כמובן הים. מימי האוקיאנוס ההודי מספקים לתושבים דגים ופירות ים שנידוגים סביב האי ומיוצאים בעיקר מזרחה. כל מי שיהלך לאורך החופים המערביים של האי יראה את משטחי האצות שפרוסות לייבוש על החוף. האצות גדלות בים ומהוות מאז ומתמיד משאב לשימושים רבים.

החל משנות השמונים מהווה גידול ואיסוף האצות תעסוקה ומקור פרנסה חשוב עבור תושבים רבים. הביקוש למיני אצות שמשמשות למאכל ולתעשיית התרופות (בעיקר כחומרי יצוב) גדל והולך בעולם כולו. בשנים האחרונות מתפתחים מיזמים להפקת דלק מאצות, מיזמים שמגבירים את הביקוש, שגרם לרבים מדייגי זנזיבר להסב את משלח ידם מדייג לגידול ואיסוף אצות.

האצות מגודלות במים הרדודים בעיקר בחופים המערביים של האי ‫(במזרח המים עמוקים יותר והגלים סוערים לעומת המים השקטים ממערב). בגלל מזג אוויר יציב וחמים כל השנה אין עונת גידול אלא ה"שתילה" וקציר האצות נמשכים במחזוריות כל השנה.

כך לפחות היו פני הדברים בשנים קודמות בהן ביקרתי באי ה"אקזוטי", אלא שכמו בכל העולם גם כאן ההתחממות העולמית פוגעת קודם בחלשים. לאחרונה חשים מגדלי האצות את ההתחממות העולמית באופן פוגעני גורף.

הגידול המסחרי של אצות "הועתק" לזנזיבר מהפיליפינים בשנות השמונים (של המאה העשרים). המגדלים ראו ברכה בגידול האצות במים הרדודים לחופי האי, והביקוש לאצות הולך וגובר ככל שמתרבים השימושים. בתחילת המאה העשרים היה נהוג (גם בארץ) למלא מזרונים באצות מיובשות מילוי שנחשב טוב יותר מקש. היום השימושים הם: למזון לאדם ולחיות משק, לתעשיית התרופות (בעיקר כמייצב וכמדלל), ולאחרונה כמקור (ירוק) לייצור דלק.

ריבוי השימושים והביקוש הגובר גרם לממשלת זנזיבר לקדם את חקלאות האצות, ענף שייצר מקומות תעסוקה כאשר רוב התוצרת מיועדת ליצוא לארה"ב, צרפת, דנמרק, ספרד, צ'ילה, סין ויפן.
עד לפני שנים אחדות עסקו בגידול וקציר האצות כ-20,000 חקלאים וחקלאיות (הרבה נשים), וייצוא האצות תפס מקום מכובד יחד עם רפיה (מעלי דקל הרפיה) ותבלינים. הביקוש היה בעיקר לאצות האדומיות ממיני Cottony ו-Spinosum. אלא שההתחממות העולמית והתחממות מי האוקינוס אינה מטיבה עם מינים אלה.

כשהמים מתחממים מאבדות האצות את צבען ואת מרקמן המיוחד.
ההתחממות פוגעת בכמות היבול שצנחה מכ-15 אלף טון לפני מספר שנים לפחות מ-10,000 טון בשנה שעברה. הטמפרטורה הטובה לגידול האצות היא סביב ה-27 מעלות. לאחרונה מגיעה טמפטורת המים בחופים המערביים של זנזיבר ל-30 מעלות (ולשיאים של 38 מעלות), זאת על פי נתונים מ: Western Indian Ocean Marine Science Association (WIOMSA).

לא רק המים החמים מזיקים אלא גם הסערות והמערבולות המקומיות שנוצרות בגלל ההתחממות. סערות שגורמות לבליה של החופים לסחיפת שדות האצות, לעקירת הצמחים ולמותם, תנאים משתנים אלה גורמים לחקלאי האצות הפסדים כבדים.

כדי לפתור את הבעיה מציעים להעתיק את שדות האצות מהמים הרדודים לעומק הים בהנחה כי בעומק הים המים חמים פחות, חוקרת מאוניברסיטת דר-א-סלם פיתחה ‫"‬חוות אצות צפה במים עמוקים" שתאפשר לחקלאים להמשיך ולגדל את האצות האדומיות המבוקשות בעומק הים בטמפרטורות נוחות לגידול. ה"חוות" תהינה משטחים בעומק 3-6 מטר שיהיו מעוגנים לקרקע בכבלים גמישים ("גומיות"), כאשר העומק נקבע בהתאם לתנועות הגאות והשפל.

אלא שאליה ומספר קוצים בה. במחקר שהופיע בירחון חקלאי Aquaculture מתפרסמות עובדות על הבעיות הבריאותיות הרבות שכרוכות בגידול ואיסוף האצות. החקלאים ובעיקר הנשים, סובלים מבעיות בדרכי הנשימה ומכאבי גב. חוקרים מאוניברסיטת שטוקהולם מצאו כי העובדים והעובדות נפגעים מאדים רעילים שהאצות פולטות, זאת בשילוב עם שהות ארוכה במים מלוחים הגורמת להם לחלות.
בנוסף לכך העבודה בחוות האצות קשה ומפרכת, ולכן כאשר ירדו כמויות היבולים, דייגים עזבו את האצות חזרו לעסוק בדייג באומרם כי "העבודה באצות קשה מידי עבורם". ככל שהגברים עוזבים את החוות אם בגלל הקושי ואם בגלל הירידה ביבולים, תופסות את מקומם בחוות יותר ויותר נשים (מחוסר ברירה).

כוונת היזמים להזיז את חוות האצות לעומק הים תיפגע בעובדות מאחר שרובן ככולן אינן יודעות לשחות ולכן לא תעבודנה בעומק הים. החוקרת שפיתחה את רעיון החוות במים עמוקים מציעה לספק לעובדות סירות ובגדים מתאימים.

כמובן שהקמת משטחי גידול בעומק הים, הכשרת נשים לעבודה בחוות העמוקות בעזרת סירות, הספקת חגורות ציפה ובגדים מתאימים, כל זאת יעלה את עלויות הגידול והקציר בהרבה, מאחר שהאצות מגודלות ונקצרות גם בחופים אחרים שעדיין לא נפגעו נשאלת השאלה איך תעמוד זנזיבר בתחרות?

עד ליישום החוות במים עמוקים, עדיין ניתן לראות איך בחופים הזהובים של זנזיבר מפזרים הקוצרים והקוצרות את יבול האצות.