ויכו על סלע הירח ויצאו ממנו מים

לאחרונה התגלו מים בכמויות קטנות בסלעי ירח שהובאו לכדור-הארץ במשימות אפולו. מתברר שהירח אינו צחיח כפי שרבים חושבים

עידן פייביש, גלילאו

הגיגיהם של אסטרונומים קדומים בדבר מים למכביר הנמצאים על פני הירח לא מצאו סימוכין מדעיים. אך הנה, לאחרונה התגלו מים בכמויות קטנות בסלעי ירח שהובאו לכדור-הארץ במשימות אפולו. מים אלה אמנם אינם שוצפים על פני הירח, אך מוסיפים נופך חדש ומרענן לדמותו הצחיחה, כפי שהצטיירה בדמיונם של רבים.

שתי שימות חלל מטעם נאס"א, שנועדו לשיגור לירח בשלהי שנת 2008, עשויות לספק לראשונה מענה חד-משמעי לשאלת נוכחות מים בקטביו.

הדעה הרווחת במרוצת השנים גרסה, כי מים ירחיים התאדו בעקבות התנגשות קדומה ואלימה בין כדור-הארץ לבין כוכב-הלכת הקדום תיאה (Theia). התנגשות זו, שיצרה את הירח על פי התיאוריה המקובלת כיום במדע, התרחשה לפני כ-4.5 מיליארדי שנים, והחום הרב שנפלט בעטיה אידה את המים הירחיים הרבים, שהועפו אל החלל לבלי שוב.

בשנות התשעים, עת נשלחה המקפת קלמנטין (Clementine) למפות את פני השטח של הירח, קרמה עור תיאוריה חדשה, שגרסה שייתכן שמים קפואים קיימים בקוטבי הירח, עמוק מתחת לפני השטח.

מצאנו מים!

במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב-העת המדעי Nature מדווחים לראשונה חוקרים שפיסות זכוכית וולקנית, שמקורן בסלעי ירח ושהובאו לכדור-הארץ במשימות אפולו, מכילות מולקולות מים. החוקרים סבורים כי מקור המים בתוככי הירח, והם הובאו אל שטח פניו במהלך התפרצויות געשיות לפני כ-3 מיליארדי שנים.

צוות המחקר, שכלל חוקרים ממכון קרנגי (Carnegie) למדע וכן חוקרים אמריקנים נוספים, עשה שימוש בשיטה חדישה לניתוח הדגימות הירחיות. אריק האורי (Hauri) מהמחלקה למגנטיות ארצית, מכון קרנגי למדע, פיתח בשיתוף פעולה עם מהנדסים מצרפת שיטה זו, הקרויה "ספקטרומטריה של מסות יונים שניוניים" (או בקיצור SIMS), ואשר נועדה לנטר כמויות מים מזעריות בזכוכיות ובמינרלים. אם במהלך העשורים האחרונים, הגבול התחתון לאיתור מולקולות מים היה יחס של 50 חלקיקי מים במיליון חלקיקי דגימה ( ppm50), הרי שלאחר המצאת השיטה, הגבול ירד ל- ppm 5 מים בדגימה. עם זאת, לחוקרים המתינה הפתעה כאשר נמצא בדגימות שיעור גבוה של מים, שהגיע עד ppm46.בפיסות הזכוכית הוולקנית, ריכוז החומרים הנדיפים (Volatiles) - חומרים בעלי טמפרטורת אידוי נמוכה, דוגמת מים - ירד במעבר מהליבה לשוליים. עובדה זו כשלעצמה מצביעה על איבוד 95% מהמים במהלך הפעילות הוולקנית.

נובע מכך, שאומדן כמות המים ההתחלתית במאגמה בעת ההתפרצויות הגעשיות הוא ppm 750. החוקרים מעריכים כי לאחר ההתפרצויות, כמות גדולה של מים, שהיתה אגורה בחומר הגעשי המתקרר, התאדתה לחלל כתוצאה מכוח המשיכה הירחי הנמוך. יתרת המים נסחפה וקפאה לקרח הנמצא, כנראה, עד עצם היום הזה בקטבים הקרים, שבהם קיימים מכתשים השרויים באפלה מתמדת.

שתי משימות חלל מטעם נאס"א, שנועדו לשיגור לירח בשלהי שנת 2008 ׁ(ובינתיים נדחו לפחות לפברואר 2009), עשויות לספק לראשונה מענה חד-משמעי לשאלת נוכחות מים בקטביו. האחת קרויה מקפת סיור ירחית של נאס"א (LRO), והאחרת - משימת תצפית מכתש ירחי ולוויין חישה (LCROSS). גילוי מים בקוטבי הירח יהיה, בלא ספק, אבן דרך נוספת לקראת התיישבות בני-אדם על פניו בעתיד.