אבל מה קובע מה מעורר אותנו מינית? זו ה-שאלה בה' הידיעה, מכיוון שלעוררות מינית יש רמות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות רבות. אין פה תשובה ברורה. אבל שתי תיאוריות פסיכולוגיות שונות המנסות להסביר הבנה חברתית ורגש, יוכלו להיות לנו לעזר
לאחרונה התארחתי בתוכנית הרדיו "דוקטור למה", אצל רועי צזנה מהבלוג מדע אחר. רועי הציג לי את השאלה המעניינת, בעקבות האירועים האקטואליים האחרונים: האם באמת "קול באישה ערווה?", כלומר, האם שירת נשים אכן מגרה גברים מינית, ואם כן, איך זה קורה?
אבל מה קובע מה מעורר אותנו מינית? זו ה-שאלה בה' הידיעה, מכיוון שלעוררות מינית יש רמות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות רבות. אין פה תשובה ברורה. אבל שתי תיאוריות פסיכולוגיות שונות המנסות להסביר הבנה חברתית ורגש, יוכלו להיות לנו לעזר.
תיאוריית הלמידה החברתית תציע כי אנחנו לומדים, בצורה חברתית, מה מיני בחברה שלנו. צפייה באחרים, וניסיון להבין ולחקות אותם, הוא שהופך אותנו למי שאנחנו ומטמיע בנו ערכים חברתיים, ובין השאר ערכי צניעות, מגדר (מה "נשי" ומה "גברי") ומשיכה מינית. לדוגמא, החיברות הוא שהופך חזה נשי חשוף למיני וארוטי בתרבות בת ימינו, בעוד שבמקומות רבים בעולם, נשים הולכות בחזה חשוף כחלק מהיום יום. קל להיזכר בשבטים אפריקאיים בהם מנהג החזה החשוף מתקיים, ולמעשה כך היה ברוב חלקי העולם עד לא מזמן, עם חדירת הנצרות ומושגי "צניעות" מערביים. כלומר מה שהיום "מיני ללא עוררין", היה עד לא מזמן חלק מהתנהלות רגילה וחשיפת-או הסתרת החזה הינה תלוית קוד לבוש. אם כך - אנחנו לומדים עם ההתבגרות מה מיני ומעורר, מה מותר ומה אסור לחשוף. אם בעבר חשיפת קרסול או ברך הייתה מינית, היום בתרבותנו נותרו מעט מאד חלקי גוף ש"מוסתרים" ומעוררים, אבל - בתרבויות אחרות, אולי גם באלו החרדיות, הקול הנשי מוגדר ונלמד כ"לא צנוע" ולכן - יש מי שיגדיר אותו כ"מעורר".
גישה אחרת או אולי - משלימה,היא תיאוריית העוררות, המתבוננת בצורה נוירו פסיכולוגית ומציעה דרך אחרת לפענח רגשות בכלל, ורגשות מיניים בפרט. על פי תיאוריה זו, ראשית אנו חווים רגש דרך גופנו - שורת פעולות אוטומטית מתרחשת בתגובה לאירועים מרגשים. לחץ הדם עולה, חשים דפיקות לב, סומק בפנים, מזיעים מעט ומתרגשים. זו תגובה פיזיולוגית לאירוע כלשהו. בהמשך, בלי שנשים לב, מגיע החלק המעט מודע יותר שלנו ונותן לאותה התרגשות-עוררות פיזיולוגית - פירוש והסבר, בהתאם לרצוננו ומחשבתנו. אם אנחנו נמצאים בסביבה שהחלטנו שהיא קצת מדאיגה עבורנו - נפרש את הרגש כפחד. אם אנחנו נמצאים ליד גירוי שנחשב מיני - נפרש את אותה תחושה פיזית ממש - כגירוי מיני. את הרגש נכנה בשמו ונגדיר אותו לפי איך שהחלטנו להתייחס אליו. הריגוש הפיזי יתעורר וחלקנו יחליטו שהוא התמוגגות מאמנות נעלה, ואחרים יקראו לזה גירוי מיני, או סתם יתעבו אותו.
שתי הגישות הללו יכולות להסביר כיצד אנחנו בוחנים גירויים ואת ההתייחסות הרגשית אליהם. אך מה המדע יכול לספר לנו על המערכות מוחיות שמופעלות בתגובה לגירוי המיני? האם הן בכלל שונות בקרבן גבר השומע קול נשי, לעומת אישה השומעת קול גברי? מדוע מגבלות הצניעות מוטלות דווקא על ציבור אחד?
ובכן.... תמיד אפשר להאשים את הגברים. האם מוח של גברים מתנהג אחרת ממוחן של נשים? אכן, מחקרי הדמייה הראו שכאשר גברים צופים בסיטואציה מעוררת מינית, הפעילות המוחית שלהם רבה יותר מאשר נשים שצפו באותן סיטואציות, אפילו כאשר נשים דיווחו על הרגשת עוררות מינית רבה (מאמר 1) . האיזורים בהם פעילות זו מתרחשת, אשר נמצאו קשורים לגירוי מיני, נמצאים במערכת הלימבית, מערכת קדומה וראשונית במוחנו, ובתוך מערכת זו, החוקרים מתארים שני איזורים ספציפיים הנקראים האמיגדלה וההיפותלמוס.
האמיגדלה, אותו איבר דמוי שקד הנמצא בתוככי המוח, מעבדת רגשות בכלל, ובפרט פועלת במצבי רגש עזים - פחד או גמול. ההיפותלמוס הינו צבר גרעינים המקושר הן לקדמת המוח והן לאיזורים פנימיים וקדומים יותר, וקשור בין היתר לריח והפעלת הורמונים. בושם, ריחות, ופרומונים לכשעצמם מקושרים להתנהגות מינית, אבל לאחרונה מתפתח דיון נרחב ואף מעורר מחלוקת על הקשר בין ההיפותלמוס לפעילות מינית, במיוחד אודות גרעין תאים הנקרא SDN) Sexually dimorphic nucleus) בתוך ההיפותלמוס. איזור זה נמצא בגודל שונה משמעותית אצל זכרים מאשר נקבות, מתפתח בצורה שונה אצל נקבות וזכרים ברחם, (מאמר שני) ואף נמצא שוני בתפקוד שלו אצל בעלי נטייה מינית שונה (הומוסקסואלים לעומת הטרוסקסואלים), מה שהעלה השערות אודות תפקוד שונה בין המינים ובקרב בעלי העדפות מיניות שונות.
אם כך ישנו שוני בהתנהגות מינית ועוררות מינית בקרב גברים. גברים מתעוררים יותר, לפחות אל מול גירוי מיני בצורה מובהקת. וכאן אנו חוזרים אל הראשית, אל הדרך הלא ברורה בה נחליט מה "מיני בצורה מובהקת". לדוגמא, במחקר ההדמייה מהפיסקה הקודמת, החוקרים הקרינו קטעי וידיאו של זוגות מתעלסים, ובחנו את העוררות המינית המוחית בעת הצפייה בסצנות כאלו. זוג מתעלס זה אכן אירוע מאד מיני, לרוב האנשים. מנגד, יש מי שכל עוד איננו משתתף בחוויה בעצמו, לא יגדיר את הדבר כמעורר. וכבר דנו בכך שעצם ההגדרה של גירוי מיני -תלוית תרבות והענקת משמעות פרטית.
אם כך ניתן - כנראה - ללמוד כי כמעט כל גירוי סביבנו הוא מיני, בתנאי שהחברה "מחברתת" אותנו לחשוב כך, ואנו בעלי נטייה לכיוון הזה. בנוסף, אם נהיה בסיטואציה מרגשת כלשהי, המערכת הלימבית שבמוחנו תתעורר, ורגשות עזים יפעילו את האמיגדלה, ההיפותלמוס, כמו גם רשתות מוחיות אחרות הקשורות לרגשות שיפעלו. כאשר ננתח ונחשוב על מה שאנחנו צופים בו - אנחנו ניתן שם לאותה התרגשות, ונחליט לאיזה כיוון לתעל אותה, וכיצד לנהוג באותה סיטואציה. בסופו של דבר - כל אחד מאיתנו ישים לעצמו את גדר הצניעות ואת המשמעות שלו למה שהוא חווה, אל מול מנגנונים מוחיים וגופניים שמתעוררים. השליטה היא בידינו, בדיוק כמו ההחלטה מה מיני ומה איננו.
כי כבר נאמר בעבר כי האיבר הארוטי הגדול ביותר בגופנו - הוא המוח.
מאמרים מדעיים אליהם התייחסתי
S Hamann, RA Herman, CL Nolan (2004) Men and women differ in amygdala response to visual sexual stimul. Nature Neuroscience
K. M. Lenz, M. M. McCarthy (2010) Organized for sex - steroid hormones and the developing hypothalamus. European Journal of Neuroscience
עוד בנושא באתר הידען: