מנגנון אנטיקיתרה: המחשב בן אלפיים השנה, ולמה המהפכה התעשייתית לא התחילה ביוון העתיקה

לפני כמאה ושמונה שנים, עשה הארכיאולוג ואלריוס סטאייס את תגלית חייו. במהלך צלילה שגרתית לתוך ספינה רומאית עתיקה שטבעה ליד אחד מאיי יוון, תפסה את תשומת לבו אבן בתוכה היה טבוע גלגל שיניים. לאחר מחקרים שנמשכו עשרות שנים, התברר כי אבן זו היתה חלק מהמחשב האנלוגי העתיק ביותר הידוע לנו, הקרוי גם 'מנגנון אנטיקיתרה', על שם האי היווני אנטיקיתרה לידו התגלה.

כיום, לאחר סריקה בקרני רנטגן וקרני גאמא, שהניבה שלל ידע על פנים השעון, אנו יודעים שמנגנון אנטיקיתרה הכיל בין שלושים לשבעים-ושניים גלגלי שיניים שהניעו אחד את השני. הוא היה מסוגל לבצע פעולות חישוב לא-טריוויאליות: המשתמש היה מזין תאריך באמצעות ידית שבצד המכשיר, והמנגנון היה מחשב את היום בשנה, ואת מיקום השמש, הירח וכוכבי הלכת האחרים באותו התאריך. כפי הנראה, הוא היה מסוגל גם להראות את המזלות, ולעקוב אחר זמני המשחקים האולימפיים של יוון.

http://www.youtube.com/watch?v=qsr62p4h4Y8&feature=player_embedded

שעונים מסוג זה בוודאי לא היו נפוצים, ולו רק מסיבה פשוטה אחת: הם מורכבים מדי. כיום, בעידן המיכון, יכולים רובוטים בפס ייצור למקם גלגלי שיניים בתוך שעונים ולהבריג את היצירה לכדי מקשה אחת. בעבר הרחוק לא היו פסי ייצור מסוג זה. סביר להניח שהאמן – או אולי, מהנדס המחשבים – שיצר את המנגנון המורכב השקיע שנים לא מעטות מחייו בעיצוב וייצור גלגלי השיניים הרבים, הפינים וחלקי החיבור והרכבת ופרזול כל אלו לתוך גוף השעון. ייתכן שלכל אחת מערי יוון הגדולות היה מחשב שכזה, שיכול היה לבשר עבורה את מועד האולימפיאדה הקרובה. איננו יודעים, מכיוון שלא נותרו עוד שעונים שכאלו. הטכנולוגיה אבדה לאחר שהתחילה ספירת הנוצרים, ורק במאה ה- 18 אנו יכולים להתחיל לראות שעונים המתהדרים ברמת מורכבות דומה.

http://www.youtube.com/watch?v=DMITkTYiZ7k&feature=player_embedded

כשאני מסתכל על המחשב המורכב הזה, והסרטונים שנעשו מסביבו, אני תוהה לעצמי: מדוע לא הגיעו היוונים למהפכה תעשייתית משלהם? היו להם רבים מהכלים הנחוצים לכך. הם ידעו לעבד מתכות עד לרמת הברונזה, הם הבינו את חשיבותו של השוק ואת יכולתם לווסתו (קסנופון ציין כי במידה ויהיו יותר מדי נפחי נחושת, הנחושת תהפוך לזולה והנפחים יפשטו את הרגל ויעברו לתחום עבודה אחר) ואפילו היו להם 'רובוטים' – חברה המושתתת על עבדים – שייתכן וניתן היה להשתמש בהם להרכבת פס ייצור פרימיטיבי.

אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה הזו. הניחוש שלי הוא שלמרות שהתנאים נראים דומים – שימוש במתכות, הבנת השוק וקיומם של רובוטים אנושיים – אין בכך די. בתור התחלה, הברונזה אמנם חזקה יותר מברזל, אך היא נוצרת משילוב של שתי מתכות אחרות: נחושת ובדיל. זוהי סגסוגת שאינה קלה לייצור, והבדיל עצמו נדיר יחסית באדמה. כך שכנראה שהברונזה עצמה לא היתה זמינה ליצירת מוצרי יום-יום.

באשר לשוק, יתכן שליוונים העתיקים היתה הבנה של כוחות ההיצע והביקוש, אך קשה להאמין שהם היו מודעים לרעיון קו היצור. אדם סמית, שהעלה את הרעיון לראשונה במאה ה- 18, הביא למהפיכה של ממש בזכות קונספט קו היצור. היוונים לא העלו עדיין בדעתם את הרעיון הזה. וגם אם חשבו עליו, הם בוודאי חששו להפקיד בידי העבדים שלהם כלי ברונזה כפטישים וסכינים שיכלו לשמש אותם כדי להתמרד. הם לא סמכו על הרובוטים שלהם – ובצדק.

וכך, נידונה המהפכה התעשייתית להידחות בעוד אלפיים שנים, עד לזמן ולמועד בו התאימו התנאים החברתיים והטכנולוגיים להבשלתה. אולי יש בכך לקח שלא להקדים את המאוחר. אולי - וזה אולי גדול - יש כאן לקח מעודד גם לגבי הסוציאליזם של מרקס, שהיה אמור לצמוח מעצמו מתוך הפרולטריון בעתיד הרחוק, אך במקום זאת נכפה בכוח על רוסיה במשטר הקומוניסטי של לנין וסטלין. מי יודע? אולי הסוציאליזם-קומוניזם הקדים את זמנו, ובעתיד הרחוק הוא יתפוס את מקומו על במת העולם כמודל מוצלח להנהגת מדינה.
אולי... אבל כנראה שלא.

אני מצהיר מראש שאינני היסטוריון, לא למדתי היסטוריה באוניברסיטה, ושכל הדעות שהבעתי כאן הן ניחושים בעלמא, המסתמכים על הקריאה שלי על תקופת יוון ורומא (שהיא די ענפה, אבל אני עדיין לא מתיימר להיות בר סמכא בנושא).