לפני מספר חודשים נחשף הציבור להאשמה חמורה בהטרדה מינית כנגד 'דולה' ממין זכר, מיכאל הופמן שמו. התפקיד של הדולה הוא לסייע לאשה בהיריון בכל צרכיה, לספק לה תמיכה פיזית ונפשית ולהכין אותה ללידה. רוב העוסקות במקצוע מגיעות מהמין הנשי, והסיבה ברורה. האם גבר יכול להבין באמת ובתמים בהיריון, בלידה ובהנקה, כאשה אשר עברה את כל החוויות הללו? בין שהתשובה חיובית או שלילית, דבר אחד ברור: אחרי המקרה של הדולה המטריד-לכאורה ממין זכר, קשה להאמין שיהיו ל- 'דולים' לקוחות נוספים.
הבעיה היחידה היא שבסופו של דבר הפרקליטות החליטה שלא להגיש כנגדו כתב אישום, והוא השתחרר לביתו ובחזרה לעיסוקיו.
ולא נעים לומר, אבל זה באשמת הדולות עצמן.
במבט ראשון, החלטת הפרקליטות נראית שערורייתית, אם לא הזויה באופן חד-משמעי. הדס שטייף, עתונאית המתחקה בין היתר אחר עברייני מין, איתרה לפחות עשרים נשים שהיו מוכנות להתלונן כנגד הדולה. מהבלוג שהיא מנהלת בדה-מרקר אנו למדים על ה- 'טיפולים' שביצע בהן: "בקש מהן להתפשט לגמרי כשהגיעו אליו לטיפול, איך חשו נבוכות, איך נגע וליטף, איך עמד מאחריהן, והן התכווצו בקשו להיבלע בתוך עצמן."
אז איך החליטה הפרקליטות לשחרר אדם שהואשם בכאלו האשמות חמורות? ובכן, מסתבר שכדי להעלות לדין על הטרדה מינית, יש צורך להוכיח כוונה מינית במעשים. ופה בדיוק קבור הכלב, כי הדולה שולל בתוקף כל שמץ של כוונה מינית. וכפי שהסבירו הפרקליטות להדס שטייף באתר המקוון אונלייף -
והחלק העגום ביותר הוא שהפרקליטות צודקת.
למה היא צודקת? כי אני מניח שהדולה נשאר עם סבר-פנים מקצועי במהלך ה- 'טיפול'. אני לא יודע אם הוא נהנה מהעניין או לא, אבל הנקודה המכרעת היא שכלפי חוץ, כנראה (ואני מסתמך כאן על הגיון ותו לא), הוא לא הסגיר סימנים של ריגוש. אם הוא היה חווה הנאה מינית ברורה לעין, די ברור שהנשים היו מדווחות על כך בעדויות למשטרה, ואז היה קל מאד לפרקליטות להחליט להעמיד אותו לדין. אבל כנראה שהוא שמר על פנים חתומות לאורך כל התהליך.
אל תבינו אותי לא נכון. אם הדברים היו כפי שתיארה הדס שטייף, בהחלט ייתכן שהוא נהנה מההשפלה, מהכוח שהיה לו על אותן נשים. אבל גם אם זה היה כך, כל הבעיה היא שהיותו דולה מקנה לו את הכוח הזה, ואף אחד לא יכול להגיד לו אחרת.
העובדה העגומה היא שברגע שאשה מפקירה את גופה לשיטת טיפול שאין לה שלבים מוגדרים, כללי אתיקה ברורים או נהלים מסודרים, היא מקבלת בדיוק את זה. היא מקבלת דולה שיכול להחליט לדחוף אצבעות לאיבר מינה – ואין ארגון דולות שיכול להגיד שלא ככה עושים את זה. היא מקבלת דולה שמורה לה להתפשט למולו. למה? ככה. כי זה מה שהוא שמע ממורה איזוטרי כלשהו. אתיקה? כללים? הרי אין כאלו!
כל עוד הדולות לא יתארגנו, יתגבשו ויקבעו כללים בסיסיים לדולות וארגון שקובע נהלי עבודה מסודרים, נמשיך לשמוע על מקרים שכאלו, ונחשוש שקיימים מקרים דומים שלא דווחו אפילו. וכאשר בפרסום ל- 'קורס תומכות לידה דולות בירושלים ובצפת של שושנה גולדבאום' כתוב ש- "התפיסה הכוללת של קורס מעמיק ורציני זה הינה אקלקטית, ולפיה אין תיאוריה ספציפית אחת העולה על אחותה או מקודמת ככזו", מה הפלא שיש דולה שבוחר בתיאוריות משלו שנשים יכולות לראות כהטרדה מינית של ממש?
לצערי, אני בספק שנראה בעתיד הקרוב קביעה חותכת מהי ומהו דולה, מהם כללי המקצוע ומה מותר ומה אסור. המקצוע הזה נראה לי מעוגן יותר-מדי בתחושות בטן ובאמונות פסאודו-מדעיות שונות, ודי לבדוק את רשימת הקורסים המוצעים לדולות כדי להבחין שכמעט כולם מספקים גם שיעורים ברייקי, הומאופתיה ושיטות טיפול אחרות מהרפואה המשלימה... שכל אחת מהן בפני עצמה רחוקה מלהיות חלק מהמדע.
ואולי זו הנקודה החשובה ביותר. כשאנחנו צריכים לבחור בין רפואה מודרנית לרפואה אלטרנטיבית, אנו מתרשמים פעמים רבות מהתלונות על רופאים:הם חסרי-רגישות, מכניסטיים, עמוסים ועסוקים. אבל כדאי לזכור שכאשר אנו הולכים לקבל טיפול אצל רופא מוסמך, אנו יכולים לדעת בוודאות שאם הוא יפעל שלא-כראוי, הוא יבוא על עונשו. רופא משפחה שמורה לך להוריד תחתונים ולהתכופף קדימה רק בגלל שיש לך נזלת, ייבחן במלוא-החומרה למול ועדה של רופאים בכירים. הם אולי לא יקבעו שמדובר בהטרדה מינית, אבל הם בהחלט יוכלו לשלול לו את הרישיון עד סוף חייו הטבעיים. זהו כוחה של הרפואה הממוסדת, שנבנתה על כללים מדעיים בדוקים ומנוסים.
או שאתם יכולים לבחור ברפואה האלטרנטיבית. ואחרי הסיפור של הדולה, אנחנו כבר יודעים מה אתן עלולות לקבל שם.
הערה:
מסתבר שגם הדולות הגיעו למסקנה דומה, והן מנסות להביא להגדרת הדולה כאשת מקצוע בליווי סב-לידתי, שצריכה לעקוב אחר קוד מסוים שנקבע על-ידי הארגון הבינלאומי לדולות ומקצועות תומכי לידה. אני מקווה שמאמציהן יצליחו.
הערה: התמונה בראש הרשומה נלקחה מויקיפדיה, ואינה קשורה לתוכן הרשומה (אני מקווה מאד!)
