יומנו של חולה בשפעת החזירים

רועי צזנה לקה מסתבר בשפעת החזירים והוא בשלבי החלמה, אפילו לו, שמתמחה בכל המדעים הרלוונטיים מנסים תאבי הבצע למכור תרופות הומיאופתיות. הנה דיאלוג שלו עם המוכרת בבית מרקחת בחיפה. לא נגענו

"שלום!" אני מברך את הרוקחת באחד מבתי-המרקחת בחיפה, עיר מגוריי.

"שלום!" היא מסבירה פנים כלפיי. ובאמת, אשה חביבה כל-כך, אמהית וחייכנית. תמיד תענוג לבוא לבקר אצלה.

"יש לי חום גבוה כבר יומיים," אני מבשר לה, והיא מיד לוקחת צעד קטן אחורנית. אני משתעל, מקנח את האף ומסיים בסדרה של רעידות מהרגליים ועד הראש, כדי להמחיש את כל שאר הסימפטומים. "מה את יכולה להציע לי?"

החיוך חוזר מיד לפניה. "נשמע שיש לך שפעת. אני יכולה להמליץ לך על תרופה חדשה, אוסילו, בדיוק נגד זה. אתה לוקח אותה ביומיים הראשונים של השפעת – והיא עוצרת את המחלה. ממש תרופת פלא. הנה הקופסא – רק שבעים שקל."

אני בוחן את הקופסא בזהירות. באמת, קופסא מרשימה, המכילה שש קפסולות עם התרופה. כל שש שעות מריך לשים תחת הלשון קפסולה אחת ולתת לה להתמוסס. לחילופין, אפשר גם להמיס תחת הלשון מנה אחת כל שבוע. אבל משהו לא נראה לי בסדר. אולי זה בגלל שהמילים `תכשיר הומאופתי` מתנוססות בגדול על האריזה.

"רגע, זה לא הומאופתי?" אני שואל את הדודה הרוקחת.

"בוודאי," היא מחייכת, "בגלל זה זה עובד."

"אבל איך זה עובד?" אני מקשה. "איזה חומרים יש בזה? פארצטמול? פסאודו-אפדרין? מה יש בתרופה הזאת שאין באחרות?"

השפתיים שלה מתחילות לרטוט בקצוות. אגלי זיעה מתחילים להתהוות על המצח. החיוך מתחיל לדרוש מאמץ מודע. "זה היופי בהומיאופתיה. זה פשוט עובד. לא צריך להסביר."

"אני לא מבין," אני מודה. "אם לא יודעים איך זה עובד, אז מה לגבי תופעות הלוואי?"

היא מתעודדת מיד. ברור שזאת הנקודה החזקה שלה. "אין תופעות לוואי. זאת הומיאופתיה."

"אין תופעות לוואי? שום דבר? בכלל לא? לא יכול להיגרם לי נזק אם אקח את התרופה?"

"שום דבר." היא מבטיחה, יד על הלב, בהן צדק.

"ואם אקח בטעות מנת יתר? למשל, אם אקח את כל תכולת החבילה, שש קפסולות, בבת אחת?"

היא עוצרת לחשוב לרגע. השפתיים שלה נעות בדומיה כשהיא מחשבת, אך לבסוף החיוך חוזר לשפתיה. "אז תהיה מוגן הרבה יותר מהשפעת, ועדיין לא יהיו תופעות לוואי. זאת הומיאופתיה!"

"אז איך זה יכול להיות שהתרופה עושה משהו בכלל בגוף?"

"מה?" היא מתבלבלת.

"תראי, הגוף שלנו מורכב ממאה-אלף-מיליארד תאים. אחת מהסיבות שלתרופות רגילות יש תופעות לוואי היא שגם אם הן עובדות על חלק מהתאים שצריכים עזרה, הן חייבות להשפיע גם על התאים הבריאים באיזושהי צורה. זה בלתי-נמנע. כל חומר כימי שאנחנו מכניסים לגוף, משפיע על כל התאים."

"אה-אה," היא מהנהנת בראשה. הקונים האחרים בחנות מתחילים לשים לב לשיחה ולהתכנס סביבנו. עיניה של הדודה הרוקחת מתחילות לעטות מבט נואש.

"אז בעצם," אני ממשיך, "אם את אומרת לי שלתרופה הזאת אין שום תופעות לוואי, זה כמו להגיד שהיא לא עושה כלום. כמו לשתות מים עם סוכר. זה יכול לפגוע רק באנשים עם סוכרת."

"באמת שכחתי לומר שלאנשים עם סוכרת, מומלצת רק מנה אחת ביום," היא לוחשת. מסכנה, לא נעים לה. בכל זאת, קופסא של דקסמול קולד לטיפול של שבוע שלם עולה רק 40 ₪. הומיאופתיה נמכרת בשלושים שקלים יותר. היא צריכה להרוויח מאיפשהו.

"אולי את יכולה להראות לי מחקרים שמראים שהתרופה עובדת?" אני מנסה לעודד אותה.

"תראה, אני לא מומחית בהומיאופתיה," היא מתנצלת, "אבל זה בדיוק איך שהומיאופתיה עובדת. לפעמים היא מרפאת לגמרי את המחלה, לפעמים בכלל לא."

"אז איך יודעים אם היא עובדת?"

"כשהיא מרפאת, היא עובדת!"

"אבל בואי ניקח אותי לדוגמא," אני אומר, "ביומיים האחרונים היה לי חום גבוה, והיום הוא ירד. אם הייתי בא אליך אתמול, קונה את התרופה ההומיאופתית ומשתמש בה, אז עדיין החום שלי היה יורד היום, והייתי חושב בטעות שזה בגלל התרופה. בעצם, זה רק הגוף שלי שהצליח להילחם במחלה. אז איך אפשר לדעת שהתרופה ההומיאופתית עשתה את העבודה?"

"איך אפשר לדעת שדקסמול קולד עובד?" היא יורה בחזרה.

"זה פשוט מאד. יש עשרות מחקרים, שנערכו על-ידי עשרות חוקרים במדעי הרפואה והביולוגיה. המחקרים האלו מראים שהחומרים שיש בדקסמול קולד עוזרים להוריד את החום, להקל על כאבי ראש ולכווץ את כלי הדם באף ולמנוע נזלת. מאז שהחומרים האלו התגלו, נערכו עליהם הרבה מאד מחקרים שכולם תומכים באותן מסקנות, ומגיעים מהרבה מאד מעבדות מסביב לעולם, ככה שאין שום אפשרות של זיוף או שיתוף פעולה. יש מחקר שתומך בתרופה ההומיאופתית הזאת, אוסילו?"

"יש משהו שהתפרסם ב- 1989," היא אומרת. "בעיתון רפואי חשוב."

"לפני עשרים שנה?"

"כן."

"ומאז לא התפרסם אף מחקר אחר על התרופה?"

"לא שאני יודעת."

"ותגידי... את מאמינה שיכולות ליפול טעויות במחקרים מדעיים? או אפילו, חס ושלום, זיופים?"

"ברור. כולם יודעים שאי-אפשר להאמין לכל מחקר מדעי ככה סתם."

"אז איך את יודעת שלא נפלה טעות באותו מחקר מלפני עשרים שנה, ושמאז ממשיכים למכור תרופה הומיאופתית נגד שפעת שבעצם לא עובדת בכלל? הרי על כל תרופה אחרת היו עשרות מחקרים שמוכיחים שהיא עובדת. למה את כל-כך מתלהבת למכור דווקא את התרופה ההומיאופתית?"

"אה..."

"כן?" אני ממתין לתשובה.

"תראה, אני יכולה לראות שאתה לא מאמין בתרופה הזאת, אז אולי תנסה תרופה אחרת?" והיא מוסרת לי קופסית של תרופה המכונה אינפלוג`יפ, לטיפול בשפעת. שתי טבליות למציצה תחת הלשון כל שעה, שישים טבליות בקופסא. מינון מומלץ לחולי סוכרת: עד 3 טבליות ביום. אני מסתכל על ראש האריזה, ו...

"רגע, גם זאת תרופה הומיאופתית!"

בשלב הזה היא מתייאשת. "אדוני, אני רואה שיש לך בעיה עם הומיאופתיה."

"כן," אני מהנהן בראשי. "באמת יש לי בעיה עם דברים שלא עובדים. אולי את יכולה להציע לי משהו יותר... קונבנציונלי?"

"בשמחה!" נדלקות עיניה. "יש לנו ויטמין C נהדר!"