איך זה שאנחנו לא רואים צורות-ביניים כמו עכבריל, תנינוף או אולי היפופודם? או יצורים מוזרים באופן כללי?" אז זהו - שכן
"תגיד," עצר אותי החב"דניק היומי בדרכי לעבודה, "אם האווילוציה הזאת שלך נכונה ועופות התפתחו מזוחלים ופילים מעכברים,
איך זה שאנחנו לא רואים צורות-ביניים כמו עכבריל, תנינוף או אולי היפופודם? או יצורים מוזרים באופן כללי?"
כמו שאתם מבינים, אם גם אתם נתקלתם בשאלה זו בעבר אתם בחברה טובה. התשובה היא שאנו רואים צורות ביניים שכאלו מסביבנו באופן בלתי-פוסק, כמובן. ציפורים דומות מאד לדינוזאורים קטנים עם נוצות. הברווזן הוא יונק עם מקור (!!) ובלוטות ארס. הלווייתן הוא צורת ביניים של יונק דמוי-לוטרה שירד לים והתחיל בשלבי הפיכה לצורת חיים שיכולה לחיות במים. עדיין אין לו זימים, אבל הוא מסתדר לא רע בכלל.
ואם אתם מחפשים יצורים מוזרים, יש את ארמדילו הפיה הורוד.
אם תסתכלו על ארמדילו הפיה הורוד מלמטה, הוא יראה בערך כמו אוגר גדול ופרוותי. כמו אוגר, גם הארמדילו חופר מחילות באדמה. שלא כמו אוגר, הארמדילו מבלה את רוב זמנו מתחת לפני הקרקע, ומסוגל לנוע דרך אדמה
תחוחה במהירות, כמעט כאילו הוא שוחה במים. טלפיו הקדמיות הגדולות מסיטות את האדמה הצידה ומאפשרות לו לפלס דרך. אבל בעיה אחת נשארה: כשהוא נע במהירות שכזו, עורו הרך עלול להישרט ולהיפצע מתחת לפרווה. מה הפיתרון?
כדי לפתור את הבעיה, עבר ארמדילו הפיה הוורודה אבולוציה שסיפקה לו שריון.
כל גבו של הארמדילו מכוסה בשריון קשקשים קשיח, שמגיע עד לראשו. כאשר הוא שוחה באדמה, הוא מרכין את ראשו קדימה על מנת שלא להיפצע מאבנים. במקרה הצורך, כאשר הוא מסתתר בין אבנים, הוא יכול גם להתגלגל ולהפנות את השריון שלו לעבר הטורף. זאת חיה מוזרה!
אבל יש יותר מוזרות.
החפרפרת המצויצת נתקלה בבעיה דומה – אדמה ועפר שנכנסו לה לעיניים
בכל פעם שזזה קדימה. הפתרון האבולוציוני כאן היה לאבד את העיניים כמעט לחלוטין, ולפתח במקומם אמצעי חישה אחרים בקצה האף: עשרים ושתיים זרועות ציד ורדרדות ורוטטות, מהן נשלחים כמעט מאה-אלף עצבים אל המוח. החפרפרת 'רואה' את סביבתה באמצעות הזרועות, והן מאפשרות לה לזהות את מזונה.
לחיה מיוחדת זו יש גם הרגלי אכילה מיוחדים, המתאימים לחיים מתחת לפני הקרקע. כאשר היא נתקלת בשלשולים, החפרפרת מותחת ולוחצת עליהם בין כפותיה (כפי שאנו עושים לשפופרת של משחת שיניים שעומדת להיגמר) כדי לגרום להם להקיא את האדמה והעפר הבלתי-אכילים שהצטברו במעיהם. ואז היא אוכלת אותם.
אחרון חביב, אני גאה להציג בפניכם את ה- 'כימרה בעלת אף ארוך'.
ובאמת שכל מלה מיותרת, בעיקר בגלל שאין לי מושג אפילו מה לומר עליה.