בניגוד למצופה, הבועה סביב מערכת השמש היא לא עגולה

שימוש במידע שהתקבל מהחללית וויאג'ר 2 של נאס"א מגלה כי הבועה סביב מערכת שנוצרת על ידי רוח השמש היא לא עגולה אלא מעט מעוכה עקב השפעות מגנטיות

רוח השמש היא שטף של חלקיקים טעונים הנפלט מהאטמוספרה העליונה של השמש, אותם חלקיקים נעים במהירות של 300 עד 800 ק"מ לשנייה והם מצליחים לברוח מכוח המשיכה של השמש בעיקר בגלל הטמפרטורה הגבוהה שלהם ומסיבות נוספות שאנו עדיין לא מבינים.

בעוד כוח המשיכה של השמש מושך עצמים כמו כדור-הארץ פנימה, לרוח השמש יש אפקט הפוך והיא דוחפת עצמים החוצה. זו היא אחת הסיבות מדוע אנו מוגנים מפני מזג האוויר הבינכוכבי. מערכת השמש חשופה לאיתני החלל אך רוח השמש הודפת את מרבית החלקיקים ומגינה על העצמים שנמצאים בהליוספירה - אטמוספרה של מערכת השמש. המקום בו רוח השמש מפסיקה להגן עלינו נקרא "heliopause", גבול תאורטי זה מעולם לא נחקר (עד עכשיו).

למרות שלא הצליחו למדוד אותה, האמינו המדענים כי ה"בועה" שיוצרת רוח השמש היא עגולה. אולם מידע חדש שחושפת החללית הוותיקה של נאס"א מספר סיפור אחר.

בסדרת מאמרים שפורסמה השבוע במגזין Nature חושפים החוקרים כי רוח השמש חשופה להשפעות מגנטיות חיצוניות, עקב כך צורתה היא לא עגולה אלא יותר "מעוכה". שטף היונים והמגנטיות של הגלקסיה אינם חודרים במלוא עוצמתם לאזור הבועה, אך התהליך משפיע על הצורה של הבועה.

צמד חלליות וויאג'ר נשלחו בשנת 1977 למערכת השמש החיצונית על מנת לחקור את צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון. בתום משימת המחקר הוחלט לשגר אותם לקצוות מערכת השמש כדי לחקור איזורים חדשים, ולמרות כל הבעיות הטכניות, הצליחו המדענים לאסוף מידע משמעותי מהאזורים הרחוקים של מערכת השמש. וויאג'ר 2 נמצאת בגבול שבין הבועה לחלל הבינכוכבי כך שניתן למדוד טוב יותר את השפעת איתני החלל הבינכוכבי על הבועה בעזרת ניתוח קרניים קוסמיות שמגיעות מהחלל החיצון.