קולו של הספקן – ראשית הצדק

עוד לפני שתינוקות מתחילים ללמוד הם כבר יודעים להבדיל בין טוב ורע

אישה ושני גברים משוחחים על רציף הרכבת התחתית, לא רחוק מן המסילה. ואז, ללא אזהרה מוקדמת אחד הגברים דוחף את האישה אל עבר הפסים. היא מועדת אחורה לכיוון שפת הרציף. הגבר השני מושיט את ידו כדי לאחוז בה, אבל הוא מאחר והיא נופלת אל הפסים. הוא מגיב מיד, הופך את פניו לאחור ומכה בדוחף. במהלומת אגרוף סיבובית מרהיבה הוא מטיח את ראשו של התוקף לאחור. מרוצה מפעולת הנקמה הוא מפנה פניו קדימה, מהסס מעט לפני שהוא מזנק ומושך את האישה מאזור הסכנה. הוא מרגיע אותה ומתחיל לרדוף אחרי הפושע שמיהר להימלט. כל האירוע נמשך 20 שניות ואתם יכולים לצפות בו בעצמכם ביוטיוב (בדקה 1:47).

https://www.youtube.com/watch?v=WAQ_px-UBqs

באותו רגע, קצר מדי לכל חישוב רציונלי, מתרחש עימות פנימי המבוסס רק על רגש טהור בין הרצון להציל לבין הרצון להעניש, בין עזרה לבין נקמה כואבת. בשבריר השנייה הזה נקראות לדגל שתי רשתות עצביות במוחו של המושיע: אחת קוראת לעזור לאדם אחר והשנייה להעניש את התוקפן. מה אמור לעשות פרימאט מוסרי? במקרה הזה, מכיוון שלא התקרבה שום רכבת, הוא היה יכול להרשות לעצמו לבחור באפשרות הראשונה והבעייתית שבה בחר. ההצלה אולי מתוקה, אבל כך גם הנקמה.

הסיפור הזה מדגים היטב את האופי הרב-צדדי של טבענו המוסרי. במהלך האבולוציה התפתחנו באופן שאִפשר לנו לפתור בסביבה הקדמונית שלנו כמה בעיות בעת ובעונה אחת: להיטיב עם מי שעוזר לנו ולשארי בשרנו ולהעניש את מי שפוגע בנו ובקרובנו. עדויות לכך שהרגשות המוסריים האלה טבועים עמוק באופי האנושי אפשר למצוא בסדרה של ניסויים שנעשו עם תינוקות, ומוצגים בספרו הערוך למופת של פול בלום מאוניברסיטת ייל, "עדיין תינוקות: מקורות הטוב והרע" (הוצאת קראון, 2013)*. בספרו בוחן בלום את התיאוריה שלפיה אנו ניחנים בחוש מוסרי מולד, כפי שהציעו הוגי דעות של עידן הנאורות כמו אדם סמית ותומס ג'פרסון. בלום מספק אפוא ראיות ניסוייות המראות ש"היכולות הטבעיות שלנו כוללות גם חוש מוסרי: אנו מבחינים בין פעולוֹת אדיבות ובין פעולות אכזריות; אמפתיה וחמלה: אנו סובלים כשהסובבים אותנו חשים כאב ושואפים לסלק את הכאב הזה; חוש בסיסי של הגינות: אנו נוטים להעדיף חלוקה שוויונית של משאבים; וחוש צדק בסיסי: אנחנו משתוקקים לראות כיצד פעולות טובות זוכות לגמול ופעולות רעות לעונש."

באחד הניסויים במעבדתו של בלום צפה תינוק בין שנה בבובות המציגות מחזה מוסר. אחת הבובות גלגלה כדור אל עבר בובה אחרת וזאת החזירה לה את הכדור. ואז, הבובה הראשונה גלגלה את הכדור אל עבר בובה שלישית שברחה עם הכדור. לאחר מכן נתנו לתינוק אפשרות לקחת מאחת הבובות ממתק. הוא היה רשאי לבחור בין הבובה "הנחמדה" ובין הבובה "הרעה". וכפי שבלום צפה מראש, התינוק לקח את הממתק מן הבובה הרעה, כפי שעשו רוב התינוקות בניסוי. אבל הפעם הזאטוט יפה הנפש לא הסתפק בסילוק התמריץ החיובי (הממתק). "התינוק התכופף והכה בראשה של הבובה," מספר בלום. נפשו המוסרית הטרייה דרשה ענישה.

יש גרסאות רבות לפרדיגמה המחקרית הזאת, למשל בובה המנסה לגלגל כדור במעלה שיפוע ואז בובה אחרת מנסה לעזור לה או להפריע לה. שוב ושוב עולה ומופיע אותו חוש צדק המבדיל בין טוב (העדפת הבובות העוזרות) לבין רע (התכחשות לבובות המפריעות). ההתנהגות הזאת מתחילה בגיל שלושה עד 10 חודשים, מוקדם בהרבה מן הגיל שבו אפשר לייחס אותה ללמידה או לתרבות. מוסריות, מסכם בלום, "גורמת לרגשות ולמניעים מסוימים, כמו תשוקה לעזור לאחרים השרויים במצוקה, כעס אל מול אכזריות ואשמה או גאווה ממעשים מבישים או אדיבים שאנו עושים." הדבר תואם לסרטון שהבאתי כדוגמה. אין ספק שחוקי החברה והמנהגים עשויים לסובב את חוגת המוסר הפנימי שלנו ולהגבירו או להחלישו, אבל הטבע העניק לנו מראש את החוגה הזאת. מסיבה זו, מערכת החוקים של החברות שלנו חייבות להיות מבוססות על טבע האדם.

*Just Babies: The Origins of Good and Evil (Crown, 2013)

על המחבר

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת (Skeptic (www.skeptic.com ספרו הבא הוא, "תיבת נח המוסרית של המדע". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל