לפני כשבועיים, ב-15 באפריל 2010, החליט ארגון הכירופרקטים הבריטי לבטל את התביעה על הוצאת לשון הרע שהוציא נגד סיימון סינג בגין ידיעה שכתב בנושא ושהבהיר שמדובר ברפואה אלטרנטיבית ולא בחלק מהרפואה המודרנית
במאבק מתמשך שהביא לתודעת הציבור את הבעייתיות הרבה של חוקי לשון הרע האנגליים, תבע ארגון הכירופרקטים הבריטי את כתב המדע והסופר סיימון סינג. החדשנות במקרה זה היתה בכך שהתביעה היתה אישית נגד סינג. אף תביעה לא הוגשה נגד "הגרדיאן", העיתון שהעסיק ואישר את הכתבה שכתב סינג.
בכתבה סינג הביע ביקורת על טענות של הכירופרקטיקה בגין יכולותיה לטפל במחלות ילדות. חשוב לציין כי אף שהכירופרקטיקה נהנית ממעמד מבוסס וכי רוב הציבור משייך אותה לרפואה המודרנית, היא למעשה שייכת לרפואה האלטרנטיבית מאחר ולא עמדה בתנאי המבחן המדעי. הכירופרקטיקה הקלאסית טוענת ליכולות לרפא מגוון מחלות בעזרת סידור עמוד השדרה. בשנים האחרונות הועלו טענות מפי כירופרקטים גם לגבי יכולתם לרפא מחלות שאינן קשורות כלל למערכת העצבים או לשלד, כמו מחלות זיהומיות למשל.
חוקי לשון הרע האנגליים בנויים כך שבעל הממון ינצח מאחר ועלויות המשפט גבוהות עד כדי כך, שגם המנצח עשוי לצאת בהפסדים שווי ערך לקניית בית חדש. בניגוד לרבים אחרים, סינג סרב להתקפל מול התביעה נגדו ומשך תשומת לב רבה לעיוות הדין שיוצר החוק האנגלי. לפי חוקים אלה, ניתן לתבוע כל אחד שלכאורה הוציא דיבה על גבי אדמת אנגליה. התובע והנתבע לא מחוייבים באזרחות אנגלית ומאחר ואת האינטרנט ניתן לקרוא גם באנגליה, נוצרה תיירות משפטית בה תאגידי ענק תבעו על הוצאת דיבה כתבים ואנשים פרטיים בידיעה שהאחרונים יתקפלו.
לאחר משפט ארוך, בתחילת אפריל ניצח סינג בערעור שהגיש ובו קיבל את היכולת לטעון להבעת דעה. לפי החוק הבריטי, אם ציינת עובדה עליך להוכיח אותה בכדי לצאת זכאי. אם אמרתי שפלוני רצח - עלי להוכיח כי אכן רצח (ולא המשטרה למשל, או משרד הבריאות במקרה של סינג). לאור זכייתו של סינג בערעור החליט ארגון הכירופרקטים הבריטי שלא להמשיך עם התביעה (המגוחכת) שלהם ולמעשה לסיים את הפרשה.
סיימון סינג על הזכיה: "עדיין מזעזע אותי שארגון הכירופרטקים הבריטי וחצי מהכירופרקטים בבריטניה טענו טענות בלתי מבוססות. מתסכל אותי שהארגון אז החליט לתבוע אותי על הוצאת דיבה להעביר אותי שנתיים של גהינום לפני שזוכיתי מאשמה. ועדיין מכעיס אותי שחוקי לשון הרע שלנו לא רק מאפשרים אלא מעודדים תביעות דיבה מגוחכות כאלה. חוקי לשון הרע האנגליים הם כה מאיימים, יקרים ועויינים לכתבים רציניים שיש להם השלכות מצמררות לכל תחומי המחלוקת, תוך שהם משתיקים מדענים, כתבים, בלוגרים, פעילי זכויות אדם וכל אחד אחר המעיז לטפל בנושאים חשובים של עניין הציבור. בתחומי הרפואה המשמעות היא כי מחקרים טובים לא תמיד מתפרסמים מאחר ואלו המושקעים בכך עשויים לתבוע, ומחקר רע שצריך להיות מוסר אינו נמשך חזרה כי הכותבים עשויים לתבוע את המגזין, ובשני המקרים זהו הציבור שמפסיד מאחר והאמת אינה נחשפת. הנצחון שלי אין משמעו כי חוקי הוצאת הדיבה שלנו (אנגליה) הם בסדר, מאחר וניצחתי למרות חוקי הדיבה - עדיין יש לנו את חוקי הוצאת לשון הרע הפוגעים בחופש הביטוי באופן ידוע לשמצה בעולם."
ההצהרה הרשמית שלהם כאן (PDF)