עלבון לתבונה

סרטו של בן סטיין, מנחה שעשועוני טלוויזיה ומנתח כלכלי, הקורא תיגר על האבולוציה, הוא שיעור בתעמולה אנטי מדעית

מאת מייקל שרמר

"האם עלי לפחד מן הכנופיות השחורות שבאזור הזה?" אלה היו המילים הראשונות שאמר בן סטיין כשנכנס למשרדי במערכת כתב העת Skeptic, הממוקם בשכונה מעורבת הגזעים באלטדנה שבקליפורניה. התכווצתי בכיסאי וקיוויתי ששתי העובדות האפרו-אמריקניות שלי לא שמעו את דבריו. היה זה אולי רק ניסיון מגושם להתבדח לפני שהחל לראיין אותי לסרט שהיה אמור, כפי שנאמר לי, לעסוק במפגש שבין מדע לדת שכותרתו "צומת דרכים".

אבל לא בכך עסק הריאיון. וגם לא הסרט, הקרוי בסופו של דבר Expelled: No Intelligence Allowed (מילולית, מסולקים: אין כניסה לתבונה). כותרת המשנה חושפת את הרעיון המרכזי: התכנון התבוני סולק מכיתות הלימוד ומן התרבות, ובן סטיין סבור שמדובר בקונספירציה זדונית בפעולה.

בעל הטור הפיננסי היהיר, השחקן המפוקפק ומנחה שעשועוני הטלוויזיה התכוון לחקור אותי אם אני סבור שיש לפטר אדם שהשמיע דעות המנוגדות לדעה הרווחת. השבתי לו שזה תלוי. זה תלוי את מי מפטרים, מדוע, מתי והיכן. בדרך כלל מפטרים אנשים בשל קיצוצים בתקציב, אי התאמה או אי עמידה בחוזה ההעסקה. אם שוכרים אותך כדי ללמד ביולוגיה על פי תכנית הלימודים של המחוז ובמקום זאת אתה מנצל את כל הסמסטר כדי לספר לתלמידים שאין למדע הסבר מלא ומוחלט מהם דנ"א, כנפיים, עיניים, מוח, ותעלומת התעלומות, שוטונים של יצורים חד-תאיים - אז כן, חייבים לפטר אותך על המקום. אבל איני מכיר אף מקרה שזה קרה. לדוגמאות שהסרט מביא, המציגות מקרים שבהם פוטרו אנשים לכאורה מסיבות כאלה, נמצאו הסברים הגיוניים שאפשר לקרוא באתר האינטרנט, המציג את פרטי כל המקרים לאחר תחקיר שערכו יוג'ין סקוט והצוות השקדן שלה מן המרכז הלאומי האמריקני לחינוך מדעי.

לאחר שחזר על השאלה בתריסר ניסוחים שונים, עבר סוף-סוף סטיין לנושא אחר ושאל לגבי דעתי על ההשפעה החברתית של הדרוויניזם. מכיוון שבדיוק סיימתי לכתוב את ספרי על אודות הכלכלה האבולוציונית (The Mind of the Market), קשרתי בין "היד הנעלמה" של אדם סמית' לבין הברירה הטבעית של צ'רלס דרווין והזכרתי כיצד הקפיטליסטים ניצלו את הדרוויניזם החברתי כדי להצדיק תחרות פרועה בשווקים, החל מן הדעה הרווחת בראשית המאה ה-20 שקשרה את הברירה הטבעית להישרדות החברות המסחריות החזקות ועד מנכ"ל אנרון, ג'פרי סקילינג, שאמר שהספר האהוב עליו ביותר בבית הספר למנהל עסקים של הרווארד היה "הגֶן האנוכי" של ריצ'רד דוקינס. זאת לא הייתה התשובה שסטיין רצה לקבל, וענה בלהט שלא אוכל להבין את כוונתו עד שאצפה בסרט.

והפרשנות של הסרט היא זאת: דרוויניזם מוביל לאתיאיזם, לקומוניזם, לפשיזם ולחזרה על השואה. לפי הסרט אנו מצויים בעיצומה של מלחמה בין השקפת עולם מדעית-טבעית המובילה לארכיפלג גולאג ולתאי הגזים של הנאצים לבין השקפת עולם דתית-על-טבעית המובילה לחירות ולצדק על פי "הדרך האמריקנית". סילוק התכנון התבוני מן הכיתות בארה"ב ומן התרבות יחרוץ ללא רחם את דיננו. העריכה הבוטה של הסרט משלבת קטעי ראיונות קצרצרים עם ביולוגים של האבולוציה וסרטונים בשחור לבן המציגים, בסדר עולה של איום, בריונים המכים נכה דל-משקל; דמותו של צ'רלטון הסטון ב"כוכב הקופים" נמחצת על ידי זרנוק מים בידי גורילה בריונית; ניקיטה חרושצ'וב חובט באגרופו על דוכן הנאומים באו"ם; אזרחי מזרח גרמניה שנתפסו בעת שניסו לטפס על חומת ברלין ושרידי משרפות נאציות וגופות של קורבנות שואה נאספים בדחפורים לקברי אחים. אי אפשר לטעות בנוסחה: דרוויניזם=מוות.

סרטו של סטיין הוא תעמולה גסה שהייתה גורמת אפילו ללני רייפנשטל* להסמיק, ועל דרך האירוניה הוא ראוי גם לקבל את פרס דקל הזהב של מייקל מור לעיתונאות אובייקטיבית. מרשים לראות שהסרט משווק לקבוצות כנסייתיות, לארגונים דתיים ולנוצרים שמרנים. אני צפיתי בו בכינוס הלאומי של השדרנים הדתיים, שם התקבלו סטיין והמפיקים בתשואות סוערות. המשתתפים בכינוס גם קיבלו "תיק אירועים ומשאבים" על הסרט הכולל כרזות, מדבקות למכונית, מערכי שיעור, חומר קריאה של מכון דיסקברי לתכנון תבוני ואפילו משרוקית כדי "לחשוף את הדיכוי". וכן הוענק להם תקליטור ובו ראיונות עם תומכי התכנון התבוני והצעות ל"אירוח 'ארוחת ערב עם דרווין' בעזרת מדריך הדיון, התקליטור והסרט כהזדמנות לחנך את עצמנו בנושא 'המדע הטוב' התומך באמונתנו."

מתי ילמדו האמריקנים שלתורת האבולוציה אין שום קשר לדת וש"מדע טוב" הוא תוצר של נתונים טובים ותיאוריה טובה ולא מדע ש"יש לו התאמה טובה לכתבי הקודש"? האם לאחר הסרט מישהו עדיין יתייחס אל בן סטיין ברצינות?

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic .
*במאית ידועה של סרטי תעמולה נאציים