האם דמוקרטיות מייצרות מאהבים טובים יותר?
החל מן החדשות מאוקראינה, מסוריה ומעזה ועד אירועי שנת המאה למלחמת העולם הראשונה המתקיימים ב-2014, המכורים למהדורות החדשות וסטודנטים להיסטוריה אינם יכולים שלא לתהות אם מלחמה אינה מאפיין נצחי של הציביליזציה. הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט תהה בסוגיה ב-1795 במאמר שכותרתו הייתה "שלום נצחי". הוא הסיק שאזרחים של רפובליקות דמוקרטיות פחות נוטים לתמוך בממשלתם בעת מלחמה מפני שבכך "הם ממיטים על עצמם את כל מוראות המלחמה." מאז ועד היום יש תומכים ל"תיאוריית השלום הדמוקרטי". במאמרו "הסיבות למלחמה" מ-1989, העלה חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת רטגרס, ג'ק לוי, את הטענה ולפיה "היעדר מלחמות בין מדינות דמוקרטיות הוא הדבר הקרוב ביותר לחוק אמפירי ביחסים בין-לאומיים." ספקנים מביאים כדוגמאות-נגד את המלחמות ביוון העתיקה, את המלחמות הפוניות [בין רומא לקרתגו], את מלחמת 1812 [בין אנגליה לארה"ב], את מלחמת האזרחים האמריקנית, את המלחמות בין הודו לפקיסטן, ואת המלחמות בין ישראל ללבנון. מי צודק? האם המדע יכול לענות על השאלה?
בספר "טריאנגולציה של השלום" (Triangulating Peace), הפעילו חוקרי מדע המדינה ברוס ראסֶט וג'ון אוניל מודל סטטיסטי של רגרסיה לוגיסטית מרובה על נתונים של 2,300 עימותים צבאיים בין מדינות מ-1816 ועד 2001 שנאספו בפרויקט "מִתאמי מלחמה" (Correlates of War Project). הם העניקו לכל מדינה ציון בדמוקרטיה, מ-1 עד 10, על פי מדד המבוסס על "פרויקט פוליטיקה" (Polity Project) שמודד את תחרותיות ההליכים הפוליטיים, את הוגנות הבחירות, את האיזונים ואת הבלמים בין מוקדי הכוח, את מידת השקיפות ועוד. הם מצאו שאם לשתי מדינות יש ציון דמוקרטי גבוה, הסיכוי למלחמה פוחת ב-50%, ואם לאחת המדינות, או לשתיהן, יש ציון נמוך, הסיכוי מוכפל.
קנט שיער גם שמסחר בין-לאומי (תלות כלכלית הדדית) וחברוּת בקהילות בין-לאומיות (שקיפות ומהימנות) מפחיתים את הסבירות לעימות. ראסט ואוניל כללו אפוא במודל שלהם נתונים על היקף המסחר בין מדינות. הם מצאו שמדינות שתלותן במסחר בשנה מסוימת עלתה, נטו פחות לעימות מזוין בשנה שלאחר מכן. הם מנו גם את מספר הארגונים הבין-ממשלתיים שכל זוג מדינות היה חבר בו יחד והריצו את הניתוח הסטטיסטי בשילוב עם מדד הדמוקרטיה והמסחר. בסך הכול, דמוקרטיה, מסחר וחברות בארגונים (משולש הטריאנגולציה המופיע בכותרת ספרם) כולם מעודדים שלום. אם צמד מדינות מקבל בשנה מסוימת ציון 10 בכל שלושת המדדים, הסיכוי לעימות צבאי ביניהן באותה שנה נמוך ב-81% מזה של צמד מדינות ממוצע.
וכיצד תיאוריית השלום הדמוקרטי מחזיקה מעמד מאז 2001? התחושה היא שמרוב עימותים בעולמנו, השלום "על הקרשים". אבל תחושה אינה נתונים. בגיליון מיוחד של כתב העת לחקר השלום, שהתפרסם ב-2014, ערך הווארד הֶגְר, מומחה למדע המדינה מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה, אומדן מחודש של הראיות במאמר "דמוקרטיה וחקר השלום". וכך הוא כותב: "הממצא האמפירי שהסיכוי שצמד מדינות דמוקרטיות ייקלעו לעימות נמוך מן הסיכוי שהדבר יקרה לצמדי מדינות אחרות, עדיין תקף. כך גם המסקנה שבין דמוקרטיות יציבות יש פחות עימותים משיש בין דמוקרטיות למחצה." הֶגְר מפקפק בכך שתלות כלכלית הדדית יכולה לבדה למנוע ממדינות לצאת למלחמה. "תיאוריית קשתות הזהב למניעת סכסוכים", שזכתה לפרסום בעקבות אבחנתו של תומס פרידמן ולפיה אין מלחמות בין שתי מדינות שיש בהן סניפים של מקדונלד [קשתות הזהב הן הסמל המסחרי של מקדונלד], תקפה, לדברי הֶגְר רק אם שני השווקים מצויים במדינות דמוקרטיות. הוא תוהה, באופן הגיוני, אם יש גורם אחר המסביר את הקשר בין דמוקרטיה לשלום, אבל אינו מציע גורם כזה. אני מציע שהגורם הזה הוא הטבע האנושי עצמו בשילוב הנטייה שלנו להעדיף את עקרונות הדמוקרטיה. השלום הוא תוצר לוואי נעים.
יהיו הסיבות העמוקות מה שיהיו, המגמות ארוכות הטווח מעודדות. לפי נתוני ארגון "פרידום האוס", ב-1900 לא היו בעולם דמוקרטיות המקיימות בחירות (עם זכות הצבעה מלאה לכולם). ב-1990 היו 69 דמוקרטיות כאלה, וב-2014 היו 122, שהן 63% מתוך 195 המדינות הקיימות היום בעולם. זאת התקדמות מוסרית. העובדה שיש עוד 37% – בייחוד מדינות אוטוקרטיות דתיות המשתוקקות להשיג נשק גרעיני ונחושות בדעתן להביא עלינו את יום הדין – מוכיחה שעלינו עדיין לעמוד על המשמר. אם לא נעשה כך, אנו מסתכנים שהשלום הנצחי של קנט יתמוסס וידמה למקור ההשראה של כותרת המאמר שלו: סמל של בית מרזח שעליו מצויר בית קברות. זה אינו השלום הנצחי שאליו שואפים רוב היצורים החיים.
על המחבר
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic (.(www.skeptic.com ספרו הבא הוא: "תיבת נח המוסרית של המדע". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer