קולו של הספקן – קונספירציות סותרות

מדוע אנשים המאמינים בתיאוריית קונספירציה אחת נוטים להאמין גם באחרות

ביום רביעי, 16 במאי 2012, ביליתי כמה שעות באוטובוס חם במדבר הניאון הקרוי לאס וגאס בלוויית חבורה עליזה של חובבי קונספירציות בריטיים שבאו לסיור בדרום-מערב ארה"ב בחיפוש אחרי עב"מים, חייזרים, אזור 51 ומבצעי חיפוי והסתרה של הממשלה, כחלק מצילום סדרה דוקומנטרית של ה-BBC. אישה אחת שעשעה אותי בסיפור על אודות כדורי אנרגיה כתומים שריחפו סביב מכוניתה בכביש הבין-מדינתי 405 בקליפורניה וסולקו בסופו של דבר בידי מסוקים מבצעיים שחורים. איש אחר דרש שאסביר לו את מקור אלומת הלייזר הירוקה שעקבה אחריו, ערב אחד, באזור כפרי באנגליה.

קונספירציות הן היקירות הקבועות של מפיקי טלוויזיה משום שהן תמיד מושכות צופים. למשל, תכנית תעודה של תאגיד השידור הקנדי שבה השתתפתי לאחרונה, בשם "קונספירציה בעלייה", הציגה תיאוריות המסבירות את מותם של ג'ון פ' קנדי והנסיכה דיאנה, עב"מים, אזור 51 ואת המתקפה של ה-11 בספטמבר, כאילו יש ביניהם חוט משותף. מנחה הרדיו ומפיץ הקונספירציות אלכס ג'ונס, שהשתתף אף הוא בסרט, אמר, למשל, את המשפטים האלה: "המערכת הצבאית-תעשייתית היא שהרגה את ג'ון פ' קנדי", "אני יכול להוכיח שיש קרטל בנקאי פרטי המקים ממשלה עולמית מפני שהם מעידים על עצמם שהם עושים זאת," ו"בכל דרך שנסתכל ב-11 בספטמבר, לא נמצא שום קשר לטרור האיסלמי: התוקפים היו בבירור סוכנים של הממשל האמריקני שהוקרבו כשעירים לעזאזל כמו שהוקרב לי הרווי אוסוואלד [רוצחו של קנדי]".

דוגמאות כאלה, כמו אחרות שבהן נתקלתי בשנותי אל מול הקונספירציות, הן סמל למגמה שזיהיתי: אנשים המאמינים באחת התיאוריות האלה, נוטים להאמין גם במזימות רבות אחרות, בלתי סבירות באותה מידה ולעתים קרובות אף סותרות זו את זו. התצפית שלי זכתה לאחרונה לאישוש אמפירי בידי הפסיכולוגים מייקל ג' ווד, קארן מ' דוגלס ורובי מ' סאטון מאוניברסיטת קנט במאמר שפורסם בינואר 2012 בכתב העת לפסיכולוגיה חברתית ולמדע האישיות, בכותרת "חי ומת בעת ובעונה אחת: אמונות בתיאוריות קונספירציה סותרות." הכותבים פותחים את המאמר בהגדרה הזאת של תיאוריית קונספירציה: "טענה שאנשים או ארגונים רבי-עוצמה קשרו קשר ופעלו יחד בחשאי כדי להשיג מטרה כלשהי (בדרך כלל מרושעת)", טענה "שקשה להפליא להפריכה… ושמצטברות אליה שכבות חדשות של מזימות שנועדו לנמק כל ראייה בלתי-תומכת חדשה." ברגע שאתם מאמינים ש"אפשר לבצע בחשאיות כמעט מושלמת קונספירציה ענקית אחת מרושעת, [הדבר] מרמז על כך שאפשר לבצע מזימות רבות דומות." פרדיגמה מיסטית כזאת מאפשרת לתיאוריות קונספירציה להיעשות "ברירת מחדל המשמשת להסבר כל אירוע – השקפת עולם יחידתית וסגורה שבה האמונות מתקבצות ברשת של תמיכה הדדית הידועה בשם מערכת אמונה מונולוגית."

מערכת אמונה מונולוגית כזאת מסבירה את המתאם הברור שהמחקר מצא בין תיאוריות קונספירציה שונות. למשל, "נמצא מתאם בין האמונה שתא נכלולי של שירות הביון הבריטי, MI6, היה אחראי למותה של [הנסיכה] דיאנה לבין האמונה בתיאוריות שה-HIV נוצר במעבדה… שהנחיתה על הירח היא תרמית… ושממשלות מסתירות את קיומם של חייזרים." האפקט ממשיך להתקיים גם כשהקונספירציות סותרות זו את זו: ככל שהמשתתפים האמינו יותר שדיאנה זייפה את מותה, כן הם האמינו שהיא נרצחה.

הכותבים מציעים שפועל כאן תהליך מחשבתי ברמה גבוהה יותר, שאותו הם מכנים "עקביות גלובלית" המבטלת סתירות מקומיות: "המאמינים במספר ניכר של תיאוריות קונספירציה מתחילים לראות את הרשויות כמוליכות שולל ביסודן. תיאוריות קונספירציה חדשות ייראו אפוא סבירות יותר לנוכח האמונה הזאת." יותר מכך, "היעדר האמון שרוחשים מפיצי הקונספירציות בהסברים הרשמיים עמוק כל כך, עד שהם מאמצים במקביל כמה תיאוריות חלופיות על אף סתירות ביניהן." לפיכך, כותבים מחברי המאמר, "ככל שהמשתתפים [במחקר] האמינו בכך שהאדם שבלב תיאוריית קונספירציה הקשורה במותו, כמו הנסיכה דיאנה או אוסאמה בן-לאדן, עדיין חי, כך הם נטו להאמין שאותו אדם נהרג, כל עוד נסיבות מותו לכאורה קשורות בהונאה מטעם הרשויות."

וכפי שטען אלכס ג'ונס בתכנית "קונספירציה בעלייה": "איש אינו בטוח, אתם מבינים? הרוע הצרוף מתרוצץ חופשי בכל מקום בדרגים הגבוהים."

כותרת אתר האינטרנט של ג'ונס, Infowars.com, מכריזה כך: "מפני שמתנהלת מלחמה על מחשבותיכם." אמת ויציב. ולכן, המדע וההיגיון חייבים תמיד להתגבר על הפחד ועל האי-רציונליות, והשידול לאמונה בקונספירציות מחזק את הפחד ואת האי-רציונליות על חשבון המדע וההיגיון.

על המחבר

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic ((www.skeptic.com ספרו החדש הוא "המוח המאמין". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

Post to Twitter