דגי המסור, דגי סחוס החיים בעיקר במים רדודים בימים טרופיים ובשפכי נהרות יכולים להתרבות גם בלא צורך בשני בני זוג. עד כה זוהתה צורת רבייה זו במספר מצומצם מאד של בעלי חוליות ומעולם לא נצפתה צורת רבייה זו בטבע.
אז מי צריך זכרים? לראשונה נמצאה רביית בתולין (פרתוגנזה) בחולייתן בטבע. מסורן קצר שן (Pristis pectinata) מתרבה בדרך כלל ברבייה מינית אבל מחקר שנערך לאחרונה בשפכי נהר בפלורידה העלה שכמעט 4% מהפרטים במדגם של מין זה הם צאצאים של רבייה א-מינית. דגי מסור, קרובי משפחה של הכרישים, הם דגי סחוס החיים בעיקר במים רדודים בימים טרופיים אך גם בשפכי נהרות. דגי מסור נקראים כך על שם החרטום המשונן שלהם המשמש אותם לטריפה והגנה. כל מיני דגי המסור מצויים בסכנת הכחדה עקב אובדן בתי הגידול ודייג יתר.
היכולת להתרבות רבייה א-מינית בבעלי חיים ידועה זה מכבר אך היא מתקיימת בעיקר בחסרי חוליות בעוד שבחולייתנים יש מעט מאד עדויות ורובן ככולן הם מתנאיי שבי ולא נצפו באוכלוסיות בר עד כה. על פי ההערכה, באוכלוסיות קטנות המצויות בסכנת הכחדה יש סיכוי גדול יותר למצוא רבייה א-מינית עקב הקושי במציאת בן זוג. ברבייה א-מינית הצאצאים זהים מבחינה גנטית להורה, דבר שעשוי להוות חיסרון בסביבה משתנה ולא יציבה. רבייה מינית, לעומת זאת, מאפשרת שונות גנטית ומגדילה את הסיכוי שמישהו מהצאצאים ישרוד בתנאי סביבה משתנים.
ניקולס דולבי, אקולוג ימי באוניברסיטת סיימון פרייזר בקנדה, אמר כי הממצאים מוסיפים לעדויות לפיהם דגי סחוס הם בעלי מגוון האפשרויות הגדול ביותר לשיטות רבייה, יותר מאשר כל קבוצת חולייתנים אחרת. "זו עוד סיבה מדהימה מדוע אנו צריכים להיות מודאגים מגורלם של מינים אלה." הוסיף דולווי, המשמש כיו"ר משותף של קבוצת מומחי הכרישים באיגוד העולמי לשמירת הטבע.
מסורן קצר שן, ויקיפדיה
תקציר המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען: