הידען - Hayadan

דמעות בתולות-הים

דר. אסף רוזנטל ·

Summary: בעבר כבר התיחסתי לצרות ולנזקים שגורם הפלסטיק, יריעות פלסטיק מחקלאות ויותר מכך שקיות פלסטיק שבמקרה הטוב מוצאות מקומן במטמנות אשפה ובמקרה הפחות טוב (אבל הנפוץ) מפוזרות בשטח מפרסומי המשרד לאיכות הסביבה (שלנו) על "חוף נקי" כתוב כי: "מתוך סקרים שנערכו בשטח ועל סמך מידע מוקדם, עולה כי המרכיב העיקרי של פסולת בחוף הוא פלסטיק המהווה לפחות 80% מסך כל הפסולת". ב-22 בינואר יערך דיון ציבורי שיעסוק ב צימצום השימוש בשקיות…

בעבר כבר התיחסתי לצרות ולנזקים שגורם הפלסטיק, יריעות פלסטיק מחקלאות ויותר מכך שקיות פלסטיק שבמקרה הטוב מוצאות מקומן במטמנות אשפה ובמקרה הפחות טוב (אבל הנפוץ) מפוזרות בשטח

מפרסומי המשרד לאיכות הסביבה (שלנו) על "חוף נקי" כתוב כי: "מתוך סקרים שנערכו בשטח ועל סמך מידע מוקדם, עולה כי המרכיב העיקרי של פסולת בחוף הוא פלסטיק המהווה לפחות 80% מסך כל הפסולת".

ב-22 בינואר יערך דיון ציבורי שיעסוק ב צימצום השימוש בשקיות פלסטיק, לקראת הדיון - עובדות נוספות.

מצדדי השימוש בפלסטיק בצורותיו ובשימושיו השונים טוענים כי "היום יש בשוק מיני פלסטיק שמתפרק אחרי חשיפה לשמש" האמנם? מסתבר שלא... הפלסטיק ה"ידידותי לסביבה" אינו מתפרק אלא מתפורר, ההבדל משמעותי ביותר שכן משמעות ההתפוררות ולא התפרקות היא כי בטבע נותרים "רסיסי" הפלסטיק מאות שנים, (שאינם מתפרקים כימית).

צוות חוקרים מאוניברסיטת פלימות בראשותו של דר' ריצ'רד טומפסון בדק את הקורה לפרורי הפלסטיק אחרי התפוררותם. הפרורים קיבלו את השם "דמעות בתולות-הים" (mermaids' tears). גודלם של הפרורים הוא כ 20 מיקרון (פחות מעובי שערת אדם) נמצאו "פרורי פלסטיק קטנים מגרגירי חול והם נמצאים בכל". על פי הערכת החוקרים יש 300,000 חלקי פלסטיק בכל קמ"ר של ים וכ-100,000 דמעות בכל קמ'ר של קרקעית הים.

למעלה, במפה של החופים והאזורים בהם נמצאו "הדמעות" ניתן לראות כי הדמעות נמצאו בחמש יבשות וכן בפלנקטון שנבדק. בחופים נמצאו ה"דמעות" בעיקר בתוך אצות שנסחפו, הדמעות נראות כמו ביצי דגים זעירות וככאלה נאכלות עי' שוכני ים וחוף: מיני "מסננים" כמו קונכיות ותולעים ימיות קולטים את ה"דמעות", זבובי-חול וקפצנים אוספים ובולעים את ה"דמעות", פלנקטון ופיטופלנקטון קולטים את הפרורים. אלה גם אלה נאכלים ע"י יצורים גדולים יותר וכך חודר הפלסטיק למארג המזון. במעבר דרך מערכות העיכול של היצורים מתפרקים הפרורים ומתרכבים עם גורמים אחרים ויוצרים רעלנים, רעלנים שממשיכים דרכם בשרשרת המזון.
נוסף על כך בגלל גודלן הזעיר של ה"דמעות" יש להן שטח פנים גדול וכשר לספוח כימיקלים (רעלים) מהסביבה ולשמש כנשא (ווקטור) שמעביר רעלים ממקום למקום : חמרים "דוחי-מים" (הידרופובים) פולימרים למיניהם, פי.סי.בי. מעכבי-בעירה, נספחים ל"דמעות" וכך ריכוזם גדל, ע"י חדירתם לשרשרת המזון הם מגיעים לדגים וליצורים עילאיים ואלו נאכלים... גם ע"י אנשים, וכך ע"י השימוש בפלסטיק ופיזורו בסביבה, אנחנו מרעילים את סביבתנו ואת עצמנו.

דוברי תעשיית הפלסטיק הגיבו לממצעים באמרם כי: "רוב המסקנות הן "ספקולטיביות" ואין הוכחות כי ה"דמעות" מהוות נשא (ווקטור) לרעלים בטבע ", וכן כי "תעשיית הפלסטיק עושה את המירב כדי להשתמש בחמרים שאינם רעילים".

החוקרים אומרים כי את ה"דמעות" שכבר בסביבה לא ניתן לנטרל, אבל יש לעשות הכל למניעת המשך הזיהום.

דר. אסף רוזנטל, מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה.

לפרטים טל' 0505640309 / 077-6172298 ,

דוא'ל [email protected]