הכחדת הדינוזאורים לפני 65 מיליון שנים לא השפיעה על האבולוציה של היונקים שהחלה לפני 93 מיליון שנה, אך הקפיצה שלה לא היתה לפני 65 מיליון שנה עם הכחדות הדינוזאורים אלא כמה מיליוני שנים מאוחר יותר. כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה בנייצ'ר
אחת התיאוריות הנפוצות טוענת כי עליית היונקים היתה קשורה ישירות להעלמות הדינוזאורים. העדויות המאתגרות על הקשר הזה הגיעו לאחרונה מפיתוחו של עץ המשפחה של היונקים. העץ מראה כיצד קבוצות שונות כגון הפרימאטים והמכרסמים קשורים זה לזה ומתי הם התפצלו. צוות בינלאומי של חוקרים פיתח את עץ העל של היונקים מנתוני המאובנים ומניתוחים גנטיים.
במהלך תקופת הקריטוקן, כאשר הדינוזאורים הילכו על כדור הארץ, היו היונקים מעטים מאוד במספרם ונמנע מהם להתפצל ולהתפתח בגומחות האקולוגיות שהיו תפוסות בידי הזוחלים העתיקים.
לפי הטענה המקובלת, הכחדת הדינוזוארים שחררה את המגבלות הללו ואיפשרה ליונקים להתפצל ולפרוח עד שהגיעו למצב הנוכחי בו הם שולטים בכדור הארץ. לפי הזה, היונקים השיליתיים התפצלו למספר תת קבוצות עיקריות, שהתפצלו במהירות לאחר אירוע ההכחדה ההמוני – שנוצר ככל הנראה מפגיעת אסטרואיד גדול בכדור הארץ לפני 65 מיליון שנה – נקודה בזמן המתועדת בסלעים ומכונה בידי הגיאולוגים גבול K-T).
קייט ג'ונס, אחת מהשותפים במחקר, מהחברה הזואולוגית של לונדון אומרת כי נהוג לחשוב שפגיעת המטאור שהרגה את הדינוזאורים היא זו שנתנה ליונקים את הדחיפה שהם היו זקוקים לה. ואולם עץ העל מראה כי היונקים השיליתיים כבר התפצלו לתתי הקבוצות הללו לפני 93 מיליון שנים, הרבה לפני הפגיעה מהחלל, ובזמן שבו הדינוזאורים עדיין שלטו בכוכב הלכת.
לאחר ההתפצלות הזו צנח קצב האבולוציה של היונקים ונשאר נמוך עד לעידן האאוקן, לפני 55 מיליון שנים. תחילת תקופת האאוקן מצויינת בהתחממות מהירה ובהתפוצצות המגוון של קווי האבולוציה של היונקים.
"עץ העל הוא דרך חדשה להראות שכל מיני המינים על כדור הארץ החלו מאב קדמון משותף אחד. ניתן להסיק על יחסי הקרבה ביניהם ממאפיינים מורפולוגיים ומרצפים גנטיים" מסבירה ג'ונס.
"אילו היינו עושים את העבודה מהתחלה היינו צריכים לאסוף נתונים מולקולריים ומורפולוגיים מ-4,000 מינים שונים. במקום זאת השתמשנו במידע שכבר פורסם על ידי מאות חוקרים ברחבי נעולם. השתמשנו בטכניקה חדשה המכונה יצירת עץ על שאפישרה לנו להגיע למידע, לקודד אותו מחדש ולנתח אותו מחדש כאילו הוא היה חלק ממערך הנתונים שלנו."
תיאורית איש הקשהרכב משקעי הסלעים הימיים והיבשתיים הנמצאים במעבה הגבול בין עידן הפליסטוקן ועידן האאוקן הראו כי הטמפרטורה הממוצעת עלתה בשש מעלות צלזיוס בפחות מאלף שנים – אירוע שידוע כמקסימום התרמאלי. ד"ר רוב אשר, מומחה לפילוגניה של היונקים מאוניברסיטת קיימברידג' אמר: "פליאואנתולוגים יודעים במשך למעלה ממאה שנים שלא כל קבוצות יונקי השליה המודרניים הופיעו מיד לאחר גבול ה-K-T. מרבית הקבוצות של יונקי השליה שהובילו לחתולים, חולדות, לוויתנים ובני אדם הופיעו בתקופת האאוקן. וגם להפך, לא כל הדינוזאורים נכחדו בתום תקופת הקריטקון. היתה תקופה בת כמה מיליוני שנים שבהן נכחדו כמה מיני דינוזאורים לא מעופפים (ואילו המעופפים התפתחו לעופות של ימינו א.ב.), כך שהרעיון לפיו בגבול ה-K-T הדינוזאורים נעלמו והיונקים הופיעו, נראית כמו איש קש. ואולם הרעיון לפיו מאובני היונקים מן הקרטיקון מייצגים את היונקים של היום היתה שאלה שנויה במחלוקת" אומר ד"ר אשר.
עץ האבולוציה של היונקים – קובץ PDF