כל מי שמכיר את העורב ההודי היה יודע כי הניסיונות היו מועדים לכישלון, שכן העורב ההודי (Corvus splendens) יודע ״להסתדר״ עם ציידים - אנשים וחיות, ולמד להסתגל ולפתור בעיות ובמקרים רבים להפכן ליתרון
לפני זמן מה הייתה בטלוויזיה כתבה על ניסיונות ההדברה של העורב ההודי באילת, צייד מוסווה נע ברחבי העיר בניסיונות לצמצם את אוכלוסיית הפולשים שאינם בוחלים גם בתקיפת אנשים.
כל מי שמכיר את העורב ההודי היה יודע כי הניסיונות היו מועדים לכישלון, שכן העורב ההודי (Corvus splendens) יודע ״להסתדר״ עם ציידים - אנשים וחיות, ולמד להסתגל ולפתור בעיות ובמקרים רבים להפכן ליתרון.
בדאר-א- סאלם (טנזניה) וסביבתה הפכו העורבים למטרד קשה והשלטונות מנסים להדבירם בשיטות שונות ומשונות החל מירי, הרעלה, לכידה במלכודות ועד זריקת אבנים ואינם מצליחים. בהמשך אחזור לדמיון בין דאר לאילת.
יש מי שמתאר את העורב ההודי כ״לוחם טקטי״ שמעביר את הקרב לשטח האויב מטריד אנשים בשטחים פתוחים, ברחובות העיר ואפילו בתוך מבנים. חוקרים מתארים אותו כפולש שהטבע צייד אותו באסטרטגית הישרדות בסביבה אנושית בעיקר בערים גדולות.
כמו רבים מבני משפחתו (עורביים) הוא חכם ובעל ראיה חדה ובמקומות בהם מנסים לירות בו הוא יודע להבחין בין רובה למקל או לזהות מי שמתכונן לזרוק עליו אבן.
העורב ההודי בונה את קינו בעצים גבוהים, כאשר המזון בשפע (כמו האשפה באילת) הוא מתרבה בהצלחה כאשר בכל הטלה יש כשבע ביצים ובתנאים טובים יש שניים ואפילו שלושה מחזורי הטלה וגידול כל שנה. זוג ההורים שומרים בקנאות על הגוזלים – וזו סיבה לחלק מההתקפות על אנשים.
מאזור מוצאן בצפון תת היבשת ההודית התפשטו להקות העורבים תחילה לכל תת היבשת ובהמשך מערבה דרך איים באוקיינוס ההודי למזרח ולדרום אפריקה, לאיראן, לאורך ים-סוף ומפרץ אילת לישראל והיום יש דיווחים על עורבים הודים גם בהולנד.
חזרה לדאר-א-סאלם, מזה מספר שנים הוכרזה מלחמה על הפולש, שכן לדברי ה״לוחמים״ הפולש פוגע אנושות בכלכלה על-ידי הטרדה של תיירים בלודג׳ים הסמוכים לעיר הגדולה. תיירים אלו ש״רובצים״ על החוף או שמנסים לאכול במסעדות פתוחות צריכים ״להילחם״ על מזונם מול להקות תוקפניות שמקננות בקרבת מקום. הקינון גורם ללכלוך נוסף ולצחנה.
כמובן שחלק מהבעיה הם אותם תיירים שמשתפים את הפולשים במזון מרצונם כדי לזכות ב״סלפי״ עם עורב. הפולשים למדו מה מקור המזון ועוסקים בחטיפה או באיסוף שיירים בקרבת הסועדים.
העורב ההודי מהווה מפגע סביבתי ונחשד כנשא של מחלות מעיים כמו כולרה וסלמונלה. כאשר להקת עורבים חודרת למחסני מזון או ״תוקפת״ שוק פתוח ברור שיש סיכון. כאשר מנסים להעריך את פגיעתו הסביבתית יש להביא בחשבון כי בדרך כלל הוא צמוד לישובים ולכן פגיעתו הסביבתית בשטחים פתוחים אינה משמעותית, אפילו באילת ה״התקפות״ על אנשים אינן מפחיתות את ה״תועלת״ שיש לעורב בהפחתה משמעותית של להקות היונים. הזוהמה שהיונים יוצרות מהווה פגיעה קשה ורעה בהרבה מכל עורב וזה מחזיר אותי לסיבה שבגללה אני מתייחס לעורב ההודי. שתי הערים שסובלות במיוחד מהפולש הן דאר-א-סאלם (בטנזניה) ואילת. המרחק ביניהן רב, דאר גדולה עשרות מונים מאילת, שתי הערים סמוכות לחוף ים ואילת מתפארת בהיותה ״מודרנית".
האומנם? הדבר שמקל על העורבים את הפלישה, ושנתן לראשוני הפולשים את הדחיפה ואת היתרון הסביבתי הוא דמיון פחות מחמיא בין דאר לאילת. שתי הערים מציעות לפולשים מקורות מזון זמינים ומזינים. בשתיהן מפוזרות כמויות אשפה גלויה ברחובות, בשפת-הים ובכל מקום. האשפה המזינה מאפשרת לפולשים להתבסס ולהתרבות.
הידד לדמיון.