דעה של עיתונאי מבנגלדש על מתקפת דאעש בפריס: הפיגועים הראוותניים נועדו כדי לעצור את גל המודרניזציה השוטף את החברה המוסלמית

ממשלות המערב ואפילו אזרחי המערב הנהרגים בפיגועים אינם המטרה העיקרית של האיסלמיסטים הקיצוניים, טוען העיתונאי הבנגלדשי שפיקור רחמן, לדבריו, הם עושים זאת כדי להשתלט על "האומה" כלומר על המוסלמים ברחבי העולם, בדומה לדרך שבה הצליחו תומכי העבדות בדרום ארה"ב שחששו מפגיעה באורח חייהם להשתלט על החברה הדרומית כולה

הפיגועים הראוותניים של דאעש כדוגמת הפיגוע בפריס ב-13/11/15 נועדו כדי לעצור את גל המודרניזציה השוטף את החברה המוסלמית. כך כותב שפיקור רחמן, בעל טור חיצוני הכותב באתר החדשות מבנגלדש בשפה האנגלית Dhaka Tribiuin.
במאמר הנושא את הכותרת: ברברים רציונליים מסביר רחמן כי לעיתים רחוקות מצליחות פעולות טרור לשנות עמדות של ממשלות במדינות דמוקרטיות, אך ידועים מקרים רבים של השתלטות גורמים קיצוניים שדוגלים באידיאולוגיה חסרת פשרות על רוב החברה שהם חלק ממנה, כפי שקרה למשל במקרה התמיכה בעבדות בדרום ארה"ב.

"מדוע הטרוריסטים עושים את מה שהם עושים? אין להם כל שמץ של אנושיות או רציונליות? האם הם לא מבינים שמעשי הזוועה הברבריים הללו חסרי תועלת? האם הם לא מבינים שלא רק שכל העולם יקבל גועל מהפעולות הללו, אלא גם שאירועים אלה מזמינים תגובה זועמת וחזקה מצד המדינות והחברות המפוחדות? האם הם אינם מבינים שתגובות קשות אלה ישימו בסכנה גדולה את אחיהם, אחיותיהם בני דודיהם וחבריהם? בכל פעם שמתרחש אירוע גדול כמו התקפת פריז או זוועות דעאש רגילות ברחבי המזרח התיכון מוסלמים מתונים ברחבי העולם נדהמים ושואלים את השאלות הללו."

"לרוב, התשובה היחידה ההגיונית להם וגם מאפשרת להם עדיין לשמור על השקפת העולם מתונה, היא שמבצעיהם של מעשים אלה חייבים להיות משוגעים; ברברים מטורפים, מטורפים."

"מאז ה-11 בספטמבר 2001, נחקר נושא הטרור באופן יסודי ורוב המומחים מסכימים כעת כי למעט כמה יוצאים מן הכלל, מחבלים איסלאמיים - בדומה למרבית ארגוני טרור האחרים - הם רציונלים וחושבים, הן בבחירת המטרות והן בטקטיקות שהם נוקטים. הם יכולים לפעול עם סט של העדפות שייראה מאוד מוזר לרבים מאיתנו, אבל בתוך קבוצה זו של העדפותיהם הם פועלים באופן רציונלי מאוד. אז מה הן מטרות שהם מתנהגים כך מזעזעים?"

"רוברט פאפ מאוניברסיטת שיקאגו הוא אחד החוקרים המובילים בחקר הטרור, וספרו משנת 2005 – "למות כדי לנצח: ההגיון האסטרטגי של טרור המתאבדים" הוא הספר המצוטט ביותר העוסק בטרור. הוא בחן את כל פיגועי ההתאבדות שהתרחשו בשנים 1980-2003 – בסך הכל 315 מקרים והגיע למסקנה כי המניע העיקרי למתקפות אלה היה "להכריח דמוקרטיות מודרניות לסגת משטחים שהם חושבים אותם למולדתם" ואולם כיבוש זר הוא אולי מניע חשוב והם פוגעים בדמוקרטיות משום שניתן לגרום להם לשנות מדיניות באמצעות שינוי דעת הקהל באמצעות הפחדה או זעם."
ואולם למרות שהתאוריה של פאפ נותרת השפעה עד היום, יש עליו הרבה ביקורת. על פי מסד נתוני טרור, מספר פיגועי התאבדות בעולם קפץ בשנים 2003-2010 ל-1,457 הרבה יותר ממסד הנתונים אותו ניתח פאפ. ניתוח של האירועים החדשים מראה כי בעוד שלאומיות-עצמאות נשארה גורם חשוב במסגרת הסיבות לטרור, פאפ לא הצליח להסביר את הדינמיקה החברתית של הפוליטיקה המקומית והכי חשוב – הוא דחה את הסיבה של דת (כמו האיסלם) מהווה גורם משמעותי. ניתוחים חדשים של הנתונים מראים כי הקשר בין האיסלם ופיגועי התאבדות הוא איתן."
"אני לא מציע להתעמק מדוע קיים קשר חזק בין האיסלם וקיצוניות בנקודה זו בהיסטוריה של העולם והנושא הוא מורכב מאוד, וגם נחקר מעט מאוד. באופן כללי, חוקרים מסכימים שהאיסלם הקיצוני אימץ את טרור ההתאבדות כטקטיקה לאותן מטרות שקבוצות אחרות השתמשו בו: כנשק יעיל של כפייה גסה ולגיבוש דעת קהל למען מטרתם."

"ואולם, גם ארגוני טרור יודעים שטרור מצליח רק לעתים רחוקות לכפות את השינוי על מדינות; הסטת דעת הקהל היא המניעה את ארגוני הטרור. בפרט, הטרוריסטים מקווים שאנשים שעברו טראומה יאמצו את הטיעונים של הטרוריסטים יותר ויותר בשל פחד. מחקרים רבים הראו כי תגובות כבדות של ממשלות במקומות כמו צ'צ'ניה ופלסטין נמצאות במתאם גבוה עם גידול מהיר בתמיכה של תושביהן בארגוני טרור ובסיבות שלהם."

"ציפייה זו של שינוי בדעתם של אנשים היא מאוד חשובה. אנחנו כל הזמן שומעים שרק מיעוט קטן תומך בקיצוניות וקבוצה קטנה יותר עוסקת בפעילות הטרור ואילו הרוב לא סולח מעשים כאלה. זה נכון בעיקרון, אבל אנחנו לא מבינים שהדימניקה של רוב-מיעוט היא עצמה המניע הגדול ביותר לקיצוניות. אנחנו יכולים להבין את המנגנון החברתי-פסיכולוגי של במוטיבציה לטרור רק אם נבין את ההשפעה של המפלצת הנוראה שנקראת מודרניזציה.

רוב האנשים בחברות מוסלמיות, כמו בכל החברות האחרות, די אדישים לתהליך בלתי נמנע של המודרניזציה. הם לא מבינים עד כמה כל היבט של החברה, התרבות, האמונות והנורמות שלהם משתנות בהדרגה באמצעות מודרניזציה. אבל המיעוט יודע זאת. הם יודעים שלהיכנע להיסטוריה משמעו לאבד את הדבר שהם מחזיקים כיקר ביותר: זהותם הדתית. רוצים לעצור את התמוטטותה של החברה שהם מכירים ומביאים לאידיאליזציה.

"הם רואים את אחיהם, אחיותיהם חבריהם הוריהם – רוב האנשים שהם מכירים נכנעים למודרניות אחד אחד, הם הופכים למחויבים ומוכנים לנקוט בצעדים קיצוניים כדי לנער את ההמונים האדישים. אנחנו צריכים להבין שלמוסלמים הקיצוניים אכפת מעט מאוד מהאנשים במערב המנוון. הם לא נסערים מהתרופפות המוסר, ערבוב המינים, חילון של השיח בקרב אנשי המערב. הם רואים באנשים האלה להיות בכל מקרה עומדים להגיע לגיהינום ומעט מאוד משנה מה הם עושים בעולם הזמני הזה.
ואולם הרדיקלים רגישים למצבה של האומה (Ummah - האומה האיסלמית). הם חונכו מרגע שעמדו על דעתם כי האומה היא גוף אחד, פשוטו כמשמעו. האומה היא חלק מהעצמי שלהם וכל השאר הם אחרים. כשהם רואים את האומה נכנעת למודרניות הם רואים את עצמם ואת גופם נמסים. זה כואב להם. ההקשר החברתי של האומה במודרניזציה לעליית המשיכה מעורר את הזוועות ההקיצוניות של הטרור."

"הם יודעים שהסכנה בכניעה פנימית היא הרבה יותר חתרנית מאשר תוקפנות חיצונית. זו הסיבה שהם רוצים ליצור סביבה פוליטית מורעלת בקיצוניות ששום פשרה לא תהיה אפשרית. אתה צריך להישאר עם האנשים שלך או לעזוב אותם לחלוטין. זהו הרציונל שמניע את הקיצוניים מאוסמה בן לאדן ועד לראשי דאעש. הם מבצעים בכוונה זוועות 'מרהיבות' כדי שהתגובה העוינת של הציבור במדינה המערבית המותקפת תחזיר את האנשים הביתה, לגוף האחד. והם ממהרים, כי הם יודעים שהזמן לא בצד שלהם.

זו הסיבה מדוע נסיונות של מיעוט רדיקאלי להשתלט על הרוב בחברות שלהם הצליחו לעיתים קרובות. הסטוריונים אמריקנים אומרים כי אפילו בתחילת המאה ה-19 הגישה כלפי העבדות בדרום של בלי העבדים הוסט בהדרגה. אנשי התחילו להכיר ברוע של העבדות. תומס ג'פרסון, בעל עבדים ומגדלור ליברלי, הביע שוב ושוב את תקוותו כי העובדים יוכלו לצאת מהר לחופשי באמצעות אמנציפציה."

גינוי תופעת העבדות על ידי מרבית מדינות אירופה והצפון המשגשג יותר גרם לאנשים בדרום להרגיש במצור. אורח חייהם היה בסכנת הכחדה. מיעוט פעיל בקרב בעלי העבדים בדרום ראה את הסכנה של כניעת רוב התושבים שם למודרניזציה והם פעלו. באמצעות תמרון פוליטי ואקטיביזם וחברתי הם הפכו את העבדות למרכיב חשוב בזהות הדרומית והרעילו את האווירה הפוליטית באופן כזה שלא התאפשרה שום פשרה. ואז הם קיבלו את מבוקשם: הכרזת פרישה מהאיחוד בשנת 1861. מה שקרה במלחמת האזרחים שלאחר מכן זה כבר עניין אחר."

"היום, עוד מיעוט פעיל מאוד מנסה להשתלט על הרוב באמצעות טקטיקות קיצוניות. הם רוצים עולם שבו אין פשרה. אם חזונם של קהילה טהורה, מאוחדת החיה על פי האידיאלים של המאה השביעית תצליח לפגוש את הגורל הדרום של ערב מלחמת האזרחים זאת השאלה הגדולה."

עוד בנושא באתר הידען:

פרופ' יצחק בן ישראל: ממשלות מחכות להתממשות האיום עד יתחילו לפעול, כמו בטרור האיסלאמי הפונדמנטליסטי, כך גם בסייבר
מייקל שרמר - חמישה מיתוסים על טרור (למרבה הצער אחת ההנחות שלו - שטרור לא יכול להשתלט על מדינה הוברר כשגוי במקרה של דאעש)
https://www.hayadan.org.il/five-terrorism-myths-1611135
המחקר המדעי והמלחמה בטרור