כך עולה ממחקר של חוקרים של החוג לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה שפורסם בגיליון דצמבר של כתב העת Journal of Risk Research מצא שלמרות שיעור ההתחסנות הגבוה בקמפיין "שתי טיפות" - כנגד מגיפת הפוליו
הנושא של "סרבנות חיסונים" עולה לעתים קרובות לכותרות במדיה ומטריד מאוד את רשויות הבריאות בכל העולם. ואולם, מתברר שאפילו הורים שאינם "סרבני חיסונים", ואשר נוהגים לחסן את ילדיהם בהתאם לתוכנית חיסוני השגרה, עלולים להסס או לסרב לחסן את ילדיהם כאשר המידע המסופק להם אודות החיסון על ידי רשויות הבריאות הינו חלקי או מעורפל, וכשהם חוששים מפני בטיחות החיסון. על הממצא הזה הצביע מחקר שנערך במסגרת החוג לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה על ידי ד"ר ענת גסר-אדלסבורג, ד"ר יפה שיר-רז ופרופ' מנפרד גרין, ופורסם בגיליון דצמבר של כתב העת Journal of Risk Research.
המחקר התמקד במבצע חיסון הפוליו שנערך בקיץ שעבר בישראל על ידי משרד הבריאות, בעקבות גילוי נגיף הפוליו במי הביוב במספר אזורים בארץ, ושבמסגרתו נקראו הורים בכל הארץ לתת לילדים עד גיל תשע את חיסון הפוליו המוחלש (OPV). הקמפיין, שכונה "שתי טיפות" הוכתר על ידי משרד הבריאות כהצלחה מרשימה, כאשר שיעור גבוה של הורים חיסנו את ילדיהם.
אך למרות שיעור ההתחסנות הגבוה – המחקר גילה שלראשונה, הורים שאינם מתנגדי חיסונים, ואשר נוהגים לחסן את ילדיהם בהתאם לתוכנית חיסוני השגרה, גילו הפעם היסוס, וחלקם אף סירבו לחסן את ילדיהם. המחקר התבסס על סקר שנערך בקרב כ-200 הורים, ובנוסף, על ניתוח 2,499 דיונים של הורים בבלוגים, פורומים, טוקבקים באתרי חדשות ודפי פייסבוק.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שאחד הגורמים המרכזיים להססנות ולסירוב ההורים לחסן – גורם שעלה מתשובותיהם של למעלה משליש מההורים שסירבו או היססו (32%) – היה חוסר אמון במערכת הבריאות. זאת, בין היתר, בשל הבחירה של מנכ"ל משרד הבריאות דאז, רוני גמזו, לתאר את הסיכון הכרוך במתן החיסון כ"אפסי". כך לדוגמה, הסביר אחד ההורים בטוקבק: "אני רוצה דבר פשוט אחד: שאנשי משרד הבריאות לא ישתמשו בשפה כמו 'לחיסון הזה יש 0% סיכון'. יש הבדל בין להגיד 'לא נמצא קשר' לבין 'אין קשר'. אף עיתון מדעי רציני לא יטען לעולם את הטענה האחרונה, ואני חושב שהסטנדרטים צריכים להיות זהים כאשר פונים לציבור".
כמו כן, 40% מההורים שהיססו או סירבו לחסן טענו שההסברים שסיפק משרד הבריאות ביחס לקמפיין ולחיסון היו סותרים ובלתי מספקים.
נוסף על כך, התברר שהעובדה שלחיסון ה-OPV לא הייתה תועלת עבור הילדים עצמם היוותה אף היא גורם מרכזי בשיקוליהם של ההורים, כשלמולה עמדו החששות מהסיכונים הכרוכים במתן החיסון. כך, 40% מההורים שסירבו או היססו הסבירו זאת בכך שהילד שלהם כבר מוגן, מאחר שקיבל את חיסון הפוליו המומת (IPV), ו-33% מהם תלו זאת בחששות ביחס לבטיחות החיסון.
גורם נוסף במערכת השיקולים היה התהייה באיזו מידה התפרצות מגיפת פוליו בארץ היא תרחיש ממשי. זאת, לאור העובדה שבפועל, לא היה בארץ אף מקרה של תחלואה בפוליו. בנוסף, 39% מההורים שהיססו או סירבו לחסן טענו שאחריותם הראשונה כהורים היא כלפי ילדיהם ולא כלפי החברה, ולכן הם אינם רואים סיבה לסכן את ילדיהם "לטובת הכלל".
ממצא מעניין אחר שעלה מהמחקר היה שחלק מההורים שכן חיסנו את ילדיהם – עשו זאת מאחר שהאמינו שהחיסון מגן עליהם. זאת, בעוד שלמעשה, תינוקות וילדים המחוסנים בחיסון ה-IPV אינם עלולים לחלות בפוליו, אלא רק להוות נשאים של הנגיף, כך שחיסונם ב-OPV נועד ליצור "חיסון עדר" שיגן על כלל האוכלוסייה, אך לא על הילדים עצמם.
"ממצאי המחקר מדגישים את מרכזיותו של נושא תקשור הסיכונים ביחס למחלות ומניעתן בכלל, וביחס לחיסונים בפרט, ומצביע על הקושי של מערכת הבריאות במסגור נושא החיסונים כאמצעי למניעת מחלות", אומרת ד"ר גסר-אדלסבורג, ראש המגמה לקידום בריאות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה. "במקרה ייחודי זה, הקושי במסגור החיסון היה בולט במיוחד, לאור העובדה שה-OPV לא נועד להגן על הפרט (הילד), אלא על כלל האוכלוסייה".
ואולם, לצד הקושי האובייקטיבי, הממצאים מדגישים גם את חשיבות השקיפות והאמינות בתקשורת בריאות. מתן מידע מלא וברור, כולל חשיפה של דילמות בנושאים שקיימת לגביהם אי-ודאות, מגביר את אמון הציבור ועשוי לשפר את שיתוף הפעולה שלו, במיוחד במצבי משבר בריאותיים. לעומת זאת, התייחסות פטרונית, שימוש בסלוגנים ומתן מידע פשטני (אמירות כגון "אפס סיכונים") ולא מלא ומסרים המוצגים באופן דו-משמעי, עלולים לערער את אמון הציבור במערכת – מצב שעלולות להיות לו השלכות על שיתוף הפעולה של הציבור בהמשך. אף שקמפיין "שתי טיפות אכן נחל הצלחה במונחים של שיעורי ההתחסנות, הרי שאופן תקשור המסרים בו עלול להוות חרב פיפיות בהמשך.