פרס נובל לרפואה הוענק בשלושה חלקים שווים לאליזבט בלקבורן מאוניברסיטת קליפורניה, קארול גריידר מביה"ס לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבלטימור, וג'ק שוסטק מבית החולים הכללי בבוסטון ומרכז האווארד יוז.
פרס נובל לרפואה הוענק בשלושה חלקים שווים לאליזבט בלקבורן מאוניברסיטת קליפורניה, קארול גריידר מביה"ס לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבלטימור, וג'ק שוסטק מבית החולים הכללי בבוסטון ומרכז האווארד יוז.
פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה ניתן השנה לשלושה מדענים שפתרו בעיה חשובה בביולוגיה: כיצד הכרומוזומים משכפלים את עצמם באורח מושלם במהלך חלוקת התא, וכיצד הם מגינים על עצמם מפני שחיקה.חתני הפס הראו כי הפתרון נמצא בקצה הכרומוזום - הטלומרים - ובאנזים היוצר אותם - טלומרז.
מולקולות ה-DNA הארוכות והמפותלות הנושאות את הגנים שלנו מכווצות לכרומוזומים. הטלומרים מחוברים לקצותיהם. אליזבט בלקבורן וג'ק שוסטק גילו כי רצף DNA ייחודי בטלומרים מגינים על הכרומוזומים מפני שחיקה. קארול גריידר ואליזבט בלקבורן זיהו את הטלומרז, האנזים שבונה את הטלומרים ב-DNA.
גילויים אלה מסבירים כיצד קצה הכרומוזום מוגן באמצעות הטלומרים והם נבנים בידי הטלומרז.
אם הטלומרים מתקצרים, התא מזדקן. ומצד שני אם פעילות הטלומרז גבוהה, נשמר אורך הטלומרים, והזדקנות התא מתעכבת. זה המצב בתאים סרטניים, שנראה שיש להם חיי נצח. בניגוד לכך, כמה מחלות תורשתיות, מאופינות בטלומרז פגום, דבר המתבטא בנזק בתאים. ועדת פרס נובל הכירה בתגלית כמנגנון בסיסי בתא, גילוי שהאיץ ופיתח אסטרטגיות ריפוי חדשות.