נאס"א רוצה לשלוח טריקורדר למאדים

גיאולוגים חולמים על מכשיר בדיקה בהשראת מסע בין כוכבים

נאס"א רוצה לקחת למאדים טריקורדר גיאולוגי. חוקר שמתכונן למשימה שאל את הנוכחים ב-Sensors Expo בסן חוזה האם הם יכולים לבנות כזה.

כעת יש לסוכנות החלל ארבעה מכשירים מדעיים ניידים ששוקלים בערך 10 ק"ג. הם עושים עבודה סבירה, אבל יש מקום לשיפורים והם קצת יותר מדי לסחוב. על האסטרונאוטים יכבידו חליפות גדולות, מיכלי חמצן ותרמילי גב. יש להם זמן מוגבל לבצע מגוון רחב של משימות בהליכה על פני שטח סלעי בלי בתי חולים בטווח של מיליון וחצי קילומטר אם ייפלו.

"היינו רוצים שיהיו לנו מכשירים מרובים במכשיר אחד. האם אנחנו יכולים לבנות את הדבר הזה?", שאל אלכסנדר סלקה, עמית מחקר בפרויקט BASALT במרכז המחקר איימס של נאס"א, בנאום בכנס.
כחלק מהעבודה הזאת, הצוות זיהה כמה דרישות לכלים החשמליים שלהם למאדים. לדוגמה, חוץ ממשקל וגודל קטנים, הם צריכים ללכוד נתונים באיכות גבוהה. זה לא פשוט כי הם צריכים לבצע אינטראקציה עם סלעים משוננים, ולזהות יסודות לפעמים בסדקים של 5 מ"מ כשהמגעים גרועים ויש הרבה החזרי אותות.

המכשירים צריכים לנתח את הנתונים תוך זמן קצר, בחלקו כדי להאיץ את התקשורת. באחד הכלים משובצת ספרייה של הפרופילים הספקטרליים של מינרלים כדי להאיץ את הזיהוי. טריקים כאלה עוזרים כי זמן ההמתנה בחזרה לכדור הארץ שם מאוחסנים הנתונים המקוונים משתנה בין 4.5 ל-20 דקות.

כיום חלק מהמכשירים של הצוות מזרימים נתונים דרך Wi-Fi או בלוטות' לשרתים מקומיים שיכולים לשלוח אותם בחזרה לכדור הארץ. אבל אחרים מצריכים קריאה ידנית של הנתונים, לפעמים על ידי צילום תמונות של צגים או במקרה הטוב תהליך רב שלבי של אתחול המכשיר וסינכרון שלו עם שרת. מאוד לא הגיוני!
הנה רכיב אחד שלא תמצאו במקדחת בלק אנד דקר שלכם: המכשירים בדרך כלל כוללים משאבות קטנות לפינוי גזים פנימיים כדי לשפר את הדיוק של הקריאות. החדשות הטובות הן שבלייזר ומערכת קרני רנטגן שבהם הצוות משתמש עכשיו יש הרבה חלקים ופונקציות חופפים. לרוע המזל, מכשיר אינפרה אדום הוא שונה לגמרי.