כבר ידוע שהירח נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה בקירוב. שיטת תיארוך חדשה מאפשרת לצמצם את טווח הטעות ל-20 מיליון שנה * התיארוך החדש מעניק ביסוס לתיאוריית ההתנגשות הגדולה
חוקרים שמצאו איזוטופים של טונגסטן בסלעי הירח והגיעו למסקנה כי הירח נוצר או הגיע לקרבת כדור הארץ 30-50 מיליון שנה לאחר היווצרות מערכת השמש. זה הרף עין יחסית ל-4.5 מיליארד שנות קיומם של כדור הארץ ומערכת השמש, וזה אומר שהירח עתיק כמעט כמו אביו מולידו.
מרבית המדענים מסכימים כי הירח הוא הבין השמימי של כדור הארץ, אשר מרבית החומר המרכיב אותו נפלט כאשר עצם בגודל של מאדים התנגש בכדור הארץ בימיה הראשונים של מערכת השמש. כעת אומרים מדענים אירופים כי גילו את גיל הירח, החבוי בדוגמאות שהביאו עימם טייסי אפולו בשנות השבעים.
חדשות וואלה מוסיפים מפי סוכנויות הידיעות: התיאוריה המקובלת על היווצרות הירח מכונה תיאוריית ההתנגשות הגדולה. היא גורסת שהירח נוצר כתוצאה מהתנגשות בין גוף שגודלו בערך כגודלו של מאדים לבין כדור הארץ, זמן לא רב (במונחים קוסמיים) אחרי היווצרות כדור הארץ. ההתנגשות התיכה את הגוף הפוגע ופיזרה חלקים ממנו וממעטפת כדור הארץ לחלל ולמסלול סביב כדור הארץ. חלקים אלה התגבשו ויצרו את הירח.
לצד התיאוריה הזאת הועלו בעבר תיאוריות נוספות, כמו תיאוריית היצירה המשותפת (הירח וכדור הארץ נוצרו יחדיו כמערכת בינארית), תיאוריית ההתנתקות (הירח נקרע מכדור הארץ) ותיאוריית הלכידה (הירח נלכד על ידי כוח המשיכה של כדור הארץ). אבל תיאוריות אלה אינן מסבירות את רוב העדויות התצפיתיות ואינן עולות בקנה אחד עם הניתוח המדוקדק של כ-400 ק"ג סלעים שהובאו מהירח על ידי חלליות אפולו.
השאלה מתי אירעה ההתנגשות שגרמה להיווצרות הירח התגלתה כקשה לפיצוח. הסלעים שהביאו חלליות אפולו תוארכו בשיטות רדיומטריות, המבוססות על ידיעת קצב ההתפרקות של יסודות רדיואקטיביים, ונמצא כי הסלעים הקדומים ביותר מביניהם הם בני 4.56 מיליארד שנה עד 4.29 מיליארד שנה - פער של 270 מיליון שנה.
"ניו יורק טיימס" מדווח כי צוות של מדענים אירופים השתמש לאחרונה בשיטה רדיומטרית אחרת, המבוססת על דעיכתו של היסוד הפניום לאיזוטופ טונגסטן, וקיבל תיארוך הרבה יותר מדויק. במאמר שפירסם צוות החוקרים בכתב העת "Science" הם מדווחים כי ההתנגשות בין הגוף לבין כדור הארץ וההתגבשות של הירח התרחשו בין לפני 4.537 מיליארד שנה ללפני 4.517 מיליארד שנה - טווח של עשרים מיליון שנה.
"שיטת הפניום-טונגסטן מתאימה מאוד לתיארוך של היווצרות כוכבי לכת", אמר ל"ניו יורק טיימס" ראש צוות המחקר, ד"ר טורסטן קליין מהמכון הפדרלי השווייצי לטכנולוגיה בציריך. עד היום, אמר ד"ר קליין, השימוש בשיטה לתיארוך סלעים מהירח היתה בעייתית, וזאת משום שהקרינה הקוסמית ש"מפציצה" את הירח גורמת להפיכת יסוד אחר הנמצא בסלעים, טנטלום, לאותו איזוטופ טונגסטן. לכן בלתי אפשרי לומר איזה כמות של טונגסטן מקורה בהפניום.
קליין וצוותו פתרו את הבעיה בכך שהתמקדו בחתיכות מתכת המצויות בסלעי הירח. במתכת אין טנטלום, ולכן ידוע שכל הטונגסטן מקורו בדעיכת הפניום. לדברי קליין, לא ברור כמה זמן בדיוק נמשכה התגבשות הירח. "מה שברור הוא שזה קרה בתוך פחות מעשרים מיליון שנה", אמר. הוא הוסיף כי התיארוך החדש מעניק ביסוס לתיאוריית ההתנגשות הגדולה. "אילו הירח נוצר בתהליך יותר 'נורמלי'", אמר, "זה היה אמור לקרות במועד מוקדם יותר".