האם אפשר להציל את הלווייתנים מהכחדה בכך שנקצה תג מחיר לחייהם? חוקרים מבית הספר לניהול ולמדעי הסביבה מציעים פתרון מפתיע ומעניין ששווה לחשוב עליו
דני וסה | גליליאו
בכל שנה מוציאים ארגונים שונים כדוגמת גרינפיס, Sea Shepherd וה-WWF (קרן חיי הבר העולמית), כ-25 מיליון דולר במאמצי מחאה וקידום מודעוּת כנגד ציד לווייתנים. למרות מאמציהם לקדם את תוקפו של האיסור הבינלאומי משנות ה-80 של המאה הקודמת על ציד מסחרי, בכל שנה מספר הלווייתנים הניצודים גדל - וכיום הוא עומד על כ-2,000 בשנה.
בהיעדר אכיפה הולמת לאיסור הציד, אוכלוסיות לווייתנים רבות הידלדלו לכדי מצב של סכנה קיומית וישנו כורח מיידי למניעת ההשלכות ההרסניות של הסרתם מראש שרשרת המזון העולמית.
גישה מפתיעה ולא שגרתית
במאמר שהתפרסם לאחרונה בשבועון המדע Nature, מציעה קבוצת חוקרים מבית הספר ברן (Bren) לניהול ומדעי הסביבה באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה, גישה מפתיעה להפסקת הקטל: "אנו מציעים פתרון חלופי לקיפאון במאמצי ההצלה: כינון מכסות סחירות, שיהוו שוק עולמי בר-קיימא מבחינה כלכלית, סביבתית וחברתית, הן עבור הציידים והן עבור הלווייתנים. כיוון שגם פעילי סביבה ישתתפו במכרזים על המכסות, הציידים יוכלו להרוויח גם בלי לצוד את בעלי החיים בפועל."
הצעת המחברים אינה משוללת היגיון אם בוחנים את המספרים מקרוב: סך ההכנסות השנתיות מציד לווייתנים עומד על כ-30 מיליון דולר, לא הרבה יותר מההשקעה בפעולות המחאה מצד הארגונים הירוקים. הפן המוסרי של היוזמה, לעומת זאת, מעורר פולמוס לגבי השלכותיו של כינון שוק ציד, סביב עצם מתן ההכשר למעשה הקטל. בנוסף, יטענו המהדרין שבמתנגדי הציד כי למין ביולוגי יש זכות להגנה ללא קשר לערכו המסחרי. ברמה הרעיונית מסכימים החוקרים עם עמדה זו, אך טוענים מנגד כי לאור המשך הציד חרף האיסור הגורף על כך - קביעת ערך כלכלי לחיי לוויתן יכולה להיות הנתיב להצלחת פעולות ההתנגדות.
את השלכתה של גישת השוק על הגנת הסביבה מבססים מחברי המאמר על יוזמות דומות שהצליחו לייצר שינוי אקולוגי מהותי. השווקים שהוקמו לסחר במזהמי אוויר כמו גפרית דו-חמצנית ותחמוצות חנקן למשל, הפחיתו את הפליטות שלהם יותר, ובעלות נמוכה יותר, מההתקנות המסורתיות שהונהגו למטרה זו בארצות-הברית. בדומה, אזורי דיג שנוהלו עם מכסות סחירות, כשכמויות בנות-קיימא של דגה חולקו ונסחרו בין דייגים בעלי רישיון אפשרו לדיג להימשך ומנעו את התמוטטות הדגה בהם.
למרות שהרעיון מפליא בפשטותו, מודים החוקרים כי ישנם אתגרים רבים להצלחת מודל ההצלה שהציעו, כגון קביעת גובהן של המכסות באופן בר-קיימא ואופן הקצאתן הבינלאומי. גם ניטור הסחר בשוק כזה הוא אתגר לכשעצמו ומותנה ברישום עולמי של כלי שיט, שקיפות ופיקוח בינלאומי הדוק.
למרות כל אלה, "אם יעוצב נכונה, יוכל השוק להכיל גם את לכידתם בשוגג של לווייתנים באזורי דיג והפגיעה של ספינות בהם, ויפחית באמצעות עסקאות את היקף הציד. זאת בניגוד לנהלים המיושמים כיום, שתורמים דווקא להגדלתו. הקמת שוק לשימור לווייתנים הוא נתיב ברור ומיידי להצלתם", מסכמים מחברי המאמר. כעת נותר רק לתהות אם במקום שנכשלו מאמצי ההסברה, יצליח הכסף לגשר על הפער בין עמדת הציידים לזו של פעילי הסביבה.
לקריאה נוספת:
אתר הוועדה הבינלאומית לדיג מסחרי של לוויתנים (IWC)
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, אפריל 2012