האם חולדות ועכברים הם שהצילו את יהודה בתקופת מצרו סנחריב?
חולדה: מתוך ויקיפדיה
בתקופת מצור סנחריב על ירושלים מופיע בטקסט המקראי הקטע הבא: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף. וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים. ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה" (מל"ב יח, 36-35).
הטקסט בדברי הימים די דומה – "וישלח יהוה מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבושת פנים לארצו ..." (דבה"ב לב, 21)
יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" מתייחס לטקסט המקראי כדלקמן, ומביא את הדברים מתוך כתבי ההיסטוריון היווני המפורסם הירודוטוס בהקשר ל"נס" אחר באותו מסע צבאי – מסע סנחריב לארץ מצריםהנ"ל: "כרסם המון עכברים את הקשתות וכלי הזין האחרים של האשורים. משום כך לא היה למלך (סנחריב) קשתות והוא החזיר את צבאו מפלוסיון. עד כאן סיפורו של הירודוטוס" (קדמוניות, י' 19).
יוסף בן מתתיהו ממשיך, כשהוא מצטט מדברי ברוסוס (היסטוריון יווני, בן המאה השלישית לפנה"ס, שסקר את תולדות אשור/בבל, מראשיתה ועד לנפילתה בידי המקדונים): "ואולם ברוסוס, שחיבר ספר על דברי ימי הכשדים, מזכיר את סנחריב המלך, שמלך על האשורים ויצא למלחמה על אסיה כולה ועל מצרים, וכך לשונו – 'וכשחזר סנחריב ממלחמת מצרים ירושלימה מצא שם את החיל, שהופקד בידי רבשקה (אחד המצביאים, או הפקידים הבכירים, ובכל מקרה השלישי למלך בדרגתו) שרוי בסכנת מגפה, כי אלוהים שילח בצבאו מחלה, שדמתה למגפה, ובלילה הראשון של המצור מתו מאה ושמונים וחמישה אלף איש על שרי הצבא ושרי הגדוד שלהם. האסון הזה הפיל עליו פחד ואימה נוראה, ובהיותו חרד לצבא כולו ברח עם חילו הנותר אל ממלכתו הקרויה ממלכת נינוה" (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים י' 22-20).
מעבר למספרים המוגזמים, כפי שנקוטים בידי ההיסטוריונים הקדומים, וקיימת אף השערה מחקרית כי המונח "אלף" במקרא ("מאה שמונים וחמישה אלף") מכוון ל"איש" (לוחם), ולא לאלף חיילים, מה שנראה יותר הגיוני בנסיבות העניין, בנסיבות מהלך המלחמה ובהקשר הטופוגרפי, הרי לפנינו התייחסות מאוד מעניינת לאירוע ה"נס" המופיע במקרא, והמקושר ל"מלאך יהוה", שהכה באשורים וכפה עליהם נסיגה מבוהלת. היינו, במחנה האשורי שצר על ירושלים פרצה, כך דומה, מגפה, מה שהיה די מקובל בקרב צבאות שצרו על ערים בצורות בשל ליקויי תזונה, בעיות היגיינה ותברואה ונוכחות צפופה של בני אדם למשך תקופה ממושכת.
תמונת מצב זו מרמזת, כנראה, על מחלת הדבר, המועברת על ידי פרעושים שרוו מדמן של חולדות הנגועות במחלה.
ההיסטוריה יודעת לספר על התפרצות המחלה הנידונה באירופה באמצע המאה ה-14 ושהביאה לקטילת כעשרים וחמישה מיליון איש, שהם מספרים אסטרונומיים במונחי הדמוגרפיה דאז. מעניין לציין כי מחלה זו נודעה בכינויה "המוות השחור", וצויירה לא פעם בדמות מלאך המוות הקוצר באנשים. מקור המחלה, יצויין, נבע מהחיילים המונגולים (הטטארים) שתקפו את מרכז אירופה ושהטילו גופות נגועות לאחד המבצרים הנצורים. מי שנדבק במחלה הנוראה נפטר לאחר יומיים-שלושה.
במעט הפעמים שנזכרים עכברים במקרא הם מתקשרים למחוללי מגפות מחד ולבעלי יכולת כישופית מאידך, כמו צלמי העכברים אשר לפלישתים. הקשריות זו בהחלט מעניינת בזיקה לאירוע דלעיל.
עוד יצויין, כי לעובדה שלצבא האשורי אצה הדרך לשוב לביתו, אין כל קשר ל"מלאך יהוה". אם כי, בנסיבות התפרצות המחלה הנידונה, אם בכלל, ניתן היה להבין את תזזיות היציאה, הפסקת המצור והשיבה הביתה. ידוע היה ומקובל בגזרות הלחימה של העולם הקדום, הקדם-הלני והקדם-רומי, שמלחמות מחוץ לגבולות הממלכה העוברית היו מתנהלות בחיפזון מאולץ. כל צבא שיצא מחוץ לגבולות המרכז, ובמיוחד בהנהגת פיקוד בכיר, קל וחומר כשהמלך בכבודו ובעצמו היה שותף למסע המלחמה, היה משתדל לנהל את "עסקיו" במהירות סבירה, אחרת, בהארכת משך הקרבות, היה מסתכן המלך במרידה מבית. מרידות מסוג זה היו פורצות חדשות לבקרים בממלכה האשורית, שהיתה מעורבת בהסתבכויות צבאיות רבות.
ואכן, אם כי במקרא זה מצטייר, איך-לא, כעונש האל, מששב המלך לארצו נחשף לקשר מבית ונרצח על ידי בניו הגדולים, בעודו מתפלל במקדש נסרוך.
הרי לכם "חולדות במצוות האל"!