הידען - Hayadan

ארבה המדבר והסרוטונין: מה הופך חגב מתבודד לחלק מנחיל

גליליאו - מגזין המדע ·

Summary: במרץ 2013 הגיעו נחילי ארבה ממצרים לישראל, והחקלאים היו בכוננות מחשש לפגיעה בתוצרת החקלאית. בואו לגלות מה עלול להפוך חגב מתבודד ובלתי מזיק לחלק מלהקה זורעת הרס.

במרץ 2013 הגיעו נחילי ארבה ממצרים לישראל, והחקלאים היו בכוננות מחשש לפגיעה בתוצרת החקלאית. בואו לגלות מה עלול להפוך חגב מתבודד ובלתי מזיק לחלק מלהקה זורעת הרס.

מאת: צבי עצמון | מגזין גליליאו

חגבי ארבה רבים על ענפי עץ ירוק על רקע שמיים כחולים
להקת ארבה המדבר שחדרה לישראל בנובמבר 2004. מתוך ויקיפדיה

יש חומרים שיש להם "מזל בחיים" - הם מפורסמים בהיותם ממלאים תפקידי מפתח ביצורים חיים. כך הוא למשל "המתדלק האוניברסלי" של תהליכי חיים, ה-ATP; כך גם ה-AMP הטבעתי - cAMP - הפועל כ"שליח משני" תוך-תאי בתהליכים מגוונים ביותר.

תפקידי מפתח ופרסום בהתאם הם גם מנת חלקו של הסֶרוֹטוֹנין, שהוא שליח בין-תאי נפוץ בתהליכים רבים בבעלי חיים שונים. ב-2009 התברר כי הסרוטונין הוא גורם מפתח ביצירת נחילי ארבה, המסבים נזקים עצומים לחקלאות.

השפעה על תחושות והתנהגות

סרוטונין, שהוא נגזרת של חומצת האמינו טריפטופן (tryptophan) ומכונה גם 5-HT (5-הידרוקסי-טריפטמין), מעורב בגופנו בתהליכים פריפריים, כמו למשל היצרות כלי דם לאחר פציעה (מכאן שמו, סרוטונין: הטונוס הנגרם על ידי הסרום, נוזל הדם) עקב כיווץ של השרירים החלקים בדפנותיהם. זו הפעולה הראשונה של סרוטונין שזוהתה, בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20; המאגר העיקרי של סרוטונין המשמש בתהליך זה הוא בלוחיות הדם (טסיות הדם).

ואולם, את רוב הסרוטונין בגופנו מפרישים תאים מיוחדים שבדופן המעי. מבחינה כמותית רק מעט מסך כל הסרוטונין שבגוף פועל במערכת העצבים המרכזית, במוח, אבל קשת התהליכים המוחיים-התנהגותיים שהוא מעורב בהם רחבה ביותר.

בין ההתנהגויות והתפקודים המוחיים שבהם מעורב הסרוטונין, והליקויים הנובעים מפעילות לא תקינה שלו או של הקולטנים שלו, אפשר למנות מצב-רוח ודיכאון; שינה; תיאבון; ויסות טמפרטורת הגוף; למידה וזיכרון; תוקפנות; הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD); הזיות חושים (הלוצינציות) ועוד. לא פלא שסיבוֹני עצב (אקסונים) מפרישי סרוטונין פרושׂים באזורים נרחבים במוח, אף שמקורם ממוקד הרבה יותר - בעיקר מגרעיני הרפה (raphe nuclei) שבגזע המוח.

השפעת הסרוטונין

תאי עצב, שהשליח העצבי (נוירוטרנסמיטר) שלהם הוא סרוטונין (תאים סרוטונֶרגיים), מפרישים סרוטונין הנקשר לקולטני סרוטונין ספציפיים המבצבצים מקרומיות תאי העצב המושפעים מסרוטונין. באזורי מוח שונים זוהו סוגים אחדים, ולהם תת-סוגים, של קולטני סרוטונין - מיעוטם קולטנים ישירים (קולטנים הפועלים כתעליות יונים), ואילו רובם הם קולטנים מֶטַבּוֹטרופיים (metabotropic, המשפיעים על תעליות יונים באמצעות שליחים משניים). המגוון הרחב של קולטני סרוטונין שונים מסביר בין השאר את שלל ההשפעות של הסרוטונין על התנהגויות, תחושות ותפקודים.

לחומרים רבים ממקור חיצוני יש השפעה על כמות הסרוטונין או על קולטני סרוטונין; אלה הם חומרים פסיכואקטיביים, המשפיעים על תחושות ועל התנהגות. בין החומרים הללו נכללות תרופות, הלוּצינוגנים ("סמי הזיות") וחומרים פסיכואקטיביים אחרים. בין התרופות אפשר להזכיר את מעכבי השאיבה החוזרת של סרוטונין (מהמרווח הסינפטי אל התא הסרוטונרגי המפריש) - SSRI (כגון פרוזאק וסרוקסט); בין ההלוצינוגנים - פּסילוצין (psilocin, מעורר הזיות שמקורו בפטרייה), מֶסקָלין (mescaline, שמקורו בקקטוסים כמו פיאוטה) וה-LSD; החומר MDMA, המוכּר בשם אקסטזי, מגדיל את כמות הסרוטונין במרווח הסינפטי ומעורר תחושות קִרבה והזיות.

איור של חתך מוח ובו מסלולי סיבי העצב הסרוטונרגיים מגזע המוח לקליפת המוח, להיפוקמפוס, למוחון ולשדרה
סיבוֹני עצב סֶרוטונרגיים מגיעים לאזורים רבים במוח

מכת מצרים

אבל ענייננו כאן אינו השפעות הסרוטונין על האדם, אלא השפעותיו על אחד מגדולי אויביו - החגב, והכוונה לצורתו הלהקתית, נחילי ארבה. בגיליון ינואר 2009 של שבועון המדע Science מדווחים מייקל אנסטי (Michael Anstey) ועמיתיו מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' והמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת סידני, על ניסויים המעידים כי עלייה ברמת הסרוטונין היא תנאי הכרחי ומספיק להפיכת חגב מתבודד, סולד מחברה ובלתי מזיק, לפרט בלהקה זורעת הרס.

בעולם מוכּרים כ-8,000 מינים של חגבים, ומתוכם רק כ-12 מינים יוצרים נחילים נודדים כשכמות המזון מצטמצמת. נחיל גדול של ארבה המדבר (Schistocerca gregaria) - המין שאותו חקרו אנסטי ועמיתיו - יכול לכלול מיליארדי פרטים; בחיפושיו אחר מזון צמחי, נחיל נודד כזה עשוי לעבור עשרות קילומטרים ביום. שדה משגשג הופך בתוך זמן קצר לישימון לאחר ביקורהּ הלעסני של להקת ארבה, אחת מעשר מכות מצרים.

ההבדלים בצבע (צבע הפרטים משתנה לגמרי, מתכהה), במבנה הגוף (השרירים מתחזקים) ובהתנהגות בין החגב המדברי הבודד לחגב הלהקתי כה בולטים, עד שהם נחשבו למיני חרקים נפרדים, ורק ב-1921 התברר שמדובר במין ביולוגי אחד בעל שתי הופעות חיצוניות (פֶנוֹטיפים, phenotypes) שונות.

הרבה ארבה בעקבות המזון

אנסטי ועמיתיו ידעו כי אפשר להפוך חגב מדברי מתבודד ללהקתי על-ידי גירויי מגע בגפיו האחוריות (שבתנאי טבע פירושם "צפוף כאן") או על-ידי גירויי מראֶה וריח של חגבים. כשגירויים אלה מתמשכים, החגב "מחליט" שצריך להתגמש, לנטוש את מדיניות ההתבודדות השלווה ולהצטרף ללהקה רוחשת. החוקרים שאלו את עצמם אם גירויי מגע בגפיים האחוריות ומראה של חגבים וריחם יעלו את רמת הסרוטונין בגוף החגב. התברר כי התשובה חיובית: בחגבים שהתנהגו באופן הלהקתי ביותר לאחר שעה עד שעתיים של צפיפות, רמת הסרוטונין בגרעיני העצבים שבחזה הייתה גבוהה פי שלושה לערך מזו שבחגבים שהתנהגו כמתבודדים.

יתר על כן, אם טיפלו בחגבים בחומר שמעכב פעילות סרוטונין (אנטגוניסט לסרוטונין, antagonist), למרות הגירויים המתאימים לא הפכו החגבים ללהקתיים. גם הניסויים המשלימים הוכתרו בהצלחה: הוספת סרוטונין באופן מלאכותי הפכה חגבים מתבודדים ללהקתיים גם כשלא היו גירויי התלהקות טבעיים.

נדמה לי כי ייתכן שהפיכתם של חגבים בודדים ומתבודדים לחגבים להקתיים יכולה לשמש הדגמה יפה להפיכה של משוב שלילי (negative feedback) למשוב חיובי (positive feedback): כל זמן שהחגבים פרושׂים בסביבה עשירה במזון, אין החגב רואה חגבים אחרים ואינו מריח אותם, וּוודאי שחגבים אחרים אינם נוגעים בו - והוא סולד ממראות, מריחות וממגעים כאלה. ואולם, כשמקורות המזון מצטמצמים, למרות הסלידה העזה מחברת חגבים אחרים, החגבים מתקבצים באתרי המזון המעטים שעוד נותרו, וכל חגב נחשף - בעל כורחו - לנוכחות חגבים אחרים.

כשכמות הגירויים עולה מעבר לערך סף מסוים, מופרש סרוטונין, והוא מפעיל מנגנון של משוב חיובי: החגב נעשה עדרי באופיו ומשתוקק לחברה, שמגבירה את שטף הגירויים, המעודד לפיכך את שטף הסרוטונין בגופו ואת תשוקתו לחברת חגבים, וכך שוב ושוב.

מחקרי המשך של חברי אותה קבוצה חיזקו את הממצאים והרחיבו אותם. ב-2012 הראו סווידברט אוט ועמיתיו בכתב העת PNAS שהאנזים חלבון קינאז A (PKA) חיוני לרכישת ההתנהגות הלהקתית: חגבים מתבודדים שקיבלו חומר המעכב אותו לא הפכו ללהקתיים לאחר שנחשפו לצפיפות, ממצא התואם את תפקידו של הסרוטונין.

מחקר המשך נוסף של שניים מחברי הצוות, סטיבן רוג'רס (Stephen Rogers) וסווידברט אוט (Swidbert Ott), שפורסם ב-2015 בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, חיזק את הממצאים: החוקרים זיהו בגרעיני העצבים שבחזה של ארבה המדבר קבוצת תאי עצב המגבירים את ייצור הסרוטונין בתגובה לגירויי התלהקות שונים, ומצאו שחיים ממושכים בלהקה משפיעים על קבוצה אחרת לגמרי של תאי עצב. לעומת זאת, מחקר סיני שפורסם ב-2013 בכתב העת Frontiers in Behavioral Neuroscience מצא שבמין אחר, הארבה הנודד (Locusta migratoria), הסרוטונין מעודד דווקא את המעבר מהתנהגות להקתית להתנהגות מתבודדת, בשונה מהממצאים בארבה המדבר.

הכתבה עודכנה בנובמבר 2026 כדי לשקף מחקרים מ-2012 ומ-2015 שחיזקו את הממצאים, ומחקר מ-2013 שמצא כי במין אחר של ארבה לסרוטונין יש השפעה הפוכה.

שאלות ותשובות

מה גורם לחגב מתבודד להפוך לחלק מלהקת ארבה?

לפי מחקר שפורסם ב-2009 בכתב העת Science, גירויים מחגבים אחרים – מגע ברגליים האחוריות, או מראה וריח של חגבים – מעלים את רמת הסרוטונין בגרעיני העצבים שבחזה של החגב. העלייה הזאת היא שגורמת לו לעבור להתנהגות להקתית.

איך הראו החוקרים שהסרוטונין הכרחי למעבר להתנהגות להקתית?

חגבים שטופלו בחומר המעכב את פעולת הסרוטונין לא הפכו ללהקתיים גם כשנחשפו לגירויים המתאימים. לעומתם, הוספה מלאכותית של סרוטונין הפכה חגבים מתבודדים ללהקתיים גם בלי גירויים טבעיים.

מדוע חגבים מתקבצים כשהמזון מצטמצם?

כשמקורות המזון מתמעטים, החגבים מתרכזים באתרי המזון שנותרו ונחשפים בעל כורחם זה לזה. מעבר לסף מסוים של גירויים מופרש סרוטונין, והחגב מתחיל לחפש חברת חגבים, שמגבירה עוד יותר את הגירויים.

האם החגב הבודד והחגב הלהקתי הם מינים שונים?

לא. ההבדלים ביניהם בצבע, במבנה הגוף ובהתנהגות בולטים כל כך שבעבר הם נחשבו למינים נפרדים, אבל ב-1921 התברר שמדובר במין אחד בעל שתי הופעות חיצוניות שונות.

האם הסרוטונין פועל כך בכל מיני הארבה?

לא בהכרח. מחקר מ-2013 מצא שבארבה הנודד הסרוטונין מעודד דווקא את המעבר להתנהגות מתבודדת, בשונה מהממצאים בארבה המדבר.

למאמר המדעי: Serotonin Mediates Behavioral Gregarization Underlying Swarm Formation in Desert Locusts, Science, ינואר 2009

עוד בנושא באתר הידען

שאלות ותשובות

מה גורם לחגב מתבודד להפוך לחלק מלהקת ארבה?

לפי מחקר שפורסם ב-2009 בכתב העת Science, גירויים מחגבים אחרים – מגע ברגליים האחוריות, או מראה וריח של חגבים – מעלים את רמת הסרוטונין בגרעיני העצבים שבחזה של החגב. העלייה הזאת היא שגורמת לו לעבור להתנהגות להקתית.

איך הראו החוקרים שהסרוטונין הכרחי למעבר להתנהגות להקתית?

חגבים שטופלו בחומר המעכב את פעולת הסרוטונין לא הפכו ללהקתיים גם כשנחשפו לגירויים המתאימים. לעומתם, הוספה מלאכותית של סרוטונין הפכה חגבים מתבודדים ללהקתיים גם בלי גירויים טבעיים.

מדוע חגבים מתקבצים כשהמזון מצטמצם?

כשמקורות המזון מתמעטים, החגבים מתרכזים באתרי המזון שנותרו ונחשפים בעל כורחם זה לזה. מעבר לסף מסוים של גירויים מופרש סרוטונין, והחגב מתחיל לחפש חברת חגבים, שמגבירה עוד יותר את הגירויים.

האם החגב הבודד והחגב הלהקתי הם מינים שונים?

לא. ההבדלים ביניהם בצבע, במבנה הגוף ובהתנהגות בולטים כל כך שבעבר הם נחשבו למינים נפרדים, אבל ב-1921 התברר שמדובר במין אחד בעל שתי הופעות חיצוניות שונות.

האם הסרוטונין פועל כך בכל מיני הארבה?

לא בהכרח. מחקר מ-2013 מצא שבארבה הנודד הסרוטונין מעודד דווקא את המעבר להתנהגות מתבודדת, בשונה מהממצאים בארבה המדבר. למאמר המדעי: Serotonin Mediates Behavioral Gregarization Underlying Swarm Formation in Desert Locusts, Science, ינואר 2009