הביוכימאית היהודיה, האישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה למדעים של ברית המועצות, נעצרה בפרשת הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. פרוטוקולי החקירה שלה חושפים מדענית שלא התכחשה ליהדותה ולא ויתרה על עצמאות המדע
מליפאייה לז'נבה
לינה שטרן, ביוכימאית ופיזיולוגית דגולה, נולדה ב-26 באוגוסט 1878 בעיר ליפאייה שבאימפריה הרוסית, כיום לטביה, למשפחה יהודית אמידה. לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה בשנת 1895, ניסתה במשך שנתיים, ללא הצלחה, לרכוש השכלה גבוהה ברוסיה. היא לא התקבלה לאוניברסיטת מוסקבה בשל ה-numerus clausus (בלטינית "מספר מוגבל"), מכסה שהגבילה את מספר הסטודנטים היהודים שיכלו ללמוד באוניברסיטה. הגבלות כאלה היו נפוצות ברוסיה הצארית.
בשנת 1898 עברה שטרן לשווייץ ונרשמה ללימודי רפואה באוניברסיטת ז'נבה. בשנת 1903 סיימה את לימודיה בהצטיינות, לאחר שפרסמה כמה מאמרים על הפיזיולוגיה של הנשימה, שהפכו את שמה למוכר בעולם המדע. זמן קצר לאחר מכן הייתה לאישה הראשונה שקיבלה קתדרה באוניברסיטה שבה למדה, והחלה לחקור את הפיזיולוגיה של המוח ומערכת העצבים המרכזית. מחקריה בתחום זה היו פורצי דרך. בשנת 1917 קיבלה תואר פרופסור ועמדה בראש המחלקה לכימיה פיזיולוגית באוניברסיטת ז'נבה.
מחסום הדם-מוח והטיפול בהלם
בשנת 1925 קיבלה שטרן החלטה שהדהימה את עמיתיה: היא היגרה לברית המועצות, שם מונתה למנהלת ולמנחה המדעית של המכון לפיזיולוגיה במוסקבה, והשקיעה בפיתוחו את כל ההון שצברה במערב.
ההישג המדעי המרכזי של שטרן היה גילוי מחסום הדם-מוח (blood–brain barrier, hemato-encephalic barrier) וחקירתו המעמיקה. זהו מנגנון הגנה שמווסת את מעבר החומרים בין הדם למוח. היא פיתחה שיטה להזרקת סטרפטומיצין ישירות למוח, ובכך הורידה את שיעור התמותה מדלקת קרום המוח השחפתית מ-100% ל-30%.
השיטה שפיתחה למאבק בהלם טראומטי התבססה על הזרקת תמיסת אשלגן פוספט ישירות לציסטרנה הגדולה (cisterna magna) של המוח. השיטה, המבוססת על התיאוריה שלה על תפקודי המחסום של המוח, גירתה את מערכת העצבים, החזירה את חילוף החומרים למצב תקין והוציאה ביעילות את הפצועים ממצב של הלם. שיטות הטיפול שפיתחה הצילו את חייהם של אלפי ילדים שחלו בדלקת קרום המוח, ובשנות מלחמת העולם השנייה הצילו אלפי פצועים שהיו במצב של הלם. בשנת 1939 הייתה שטרן לאישה הראשונה שנבחרה לחברה מן המניין באקדמיה למדעים של ברית המועצות. בשנת 1943 זכתה בפרס סטלין.
הוועד היהודי האנטי-פשיסטי
בשנת 1941 הצטרפה שטרן לוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שגייס בארצות הברית סכומי כסף עצומים למען ניצחון הצבא האדום על הנאצים. ב-20 בנובמבר 1948 פורק הוועד בהחלטת הלשכה של נשיאות מועצת השרים של ברית המועצות, ונסגר "כמרכז תעמולה אנטי-סובייטית". בתחילת 1949 נעצרו כמה עשרות מחברי הוועד. ב-18 ביולי 1952 נידונו כל הנאשמים, למעט שטרן, למוות. שטרן נידונה לשלוש וחצי שנות מחנות עבודה ולחמש שנות גלות. סטלין מחק במו ידיו את שמה מרשימת הנידונים למוות.
לאחר נפילת ברית המועצות נפתחו ארכיוני הקג"ב. הסופר אלכסנדר בורשצ'גובסקי, ידיד של אבי, שכמו אבי הואשם ב-1949 ב"קוסמופוליטיות חסרת שורשים" ונרדף על ידי השלטונות בשל היותו יהודי אינטלקטואל, פרסם ב-1994 ספר על רדיפת חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, "הדם מואשם", לאחר עבודה אינטנסיבית בארכיוני הקג"ב. מתוך ספר זה נודע סיפור עמידתה של שטרן מול חוקרי הקג"ב. המחבר פרסם את פרוטוקולי חקירותיה בכלא. החקירות התקיימו ב-8 וב-10 בפברואר, ב-7 וב-28 במרץ, ב-19 באפריל וב-7 ביולי 1949.
בורשצ'גובסקי כותב:
"תיק החקירה מתאר את דמותה של לינה שטרן באופן שעשוי לשמח אנטישמי: נמוכת קומה [154 סנטימטרים], שמנה, אף גדול, שפתיים עבות, צוואר קצר, עיניים חומות לוחמניות מתחת למצח נמוך, ומבטא יהודי (מבטא אידי – א. ג.) כבד. […] לינה שטרן הדהימה את חוקריה. היא מסרה עדות ללא הסתרה, כאילו בהקלה ובשמחה, כשהיא נזכרת בעבר היקר לליבה. היא אומרת את האמת, שאין לה מה להסתיר ואין לה ממה להתבייש בכל שבעים שנות חייה."
מפרוטוקולי החקירה
להלן כמה קטעים מתוך פרוטוקולי החקירות של לינה שטרן, מתוך הספר "הדם מואשם". החוקר שאל:
"נולדת בליפאייה, בלטביה, כלומר ברוסיה הצארית, במשפחה עשירה של סוחרים, את חברה מן המניין באקדמיה למדעי הרפואה, ובטופס השאלון כתבת: מולדתי – ז'נבה?"
שטרן השיבה:
"תמיד חשבתי שז'נבה היא מולדתי. בשנת 1917 הייתי פרופסור באוניברסיטת ז'נבה, ניהלתי את המחלקה לכימיה פיזיולוגית. […] אבי היה עשיר, הוא התגורר בקניגסברג וייצא תבואה מרוסיה לגרמניה. אבל את ילדותי ביליתי במשפחת סבי, הוא היה רב וחינך אותי ברוח דתית. […] מילדותי למדתי את התלמוד וזכיתי בהצלחה רבה בלימודי הדת היהודית."
בכלא, בידי חוקרים פושעים ואנטישמים, התגאתה שטרן במוצאה היהודי. זה קרה בתקופה שבה האנטישמיות הממלכתית הייתה בשיאה. החוקרים שאלו אותה בזעם:
"האם קידמת במודע רופאים יהודים בתפקידיהם?"
היא ענתה באומץ:
"רק במידה שהם היו ראויים לכך כמדענים. גם אני לא יכולתי להשלים עם האפליה כלפיהם, ואין זו אשמתי שבשנת 1943, כששלחתי מכתב לסטלין בנושא האפליה כלפי יהודים במדע, מישהו מיואש החל לחשוב עליי כעל מגנה נלהבת וחסרת פשרות שלהם."
שטרן לא חששה לספר על קשריה הבינלאומיים, שאזרחי ברית המועצות חששו לחשוף מפני עונש פלילי:
"הישגי המדע לא צריכים להישאר בסוד בפני האנושות: היו לי קשרים נרחבים במיוחד עם עובדי השגרירויות האנגלית, האוסטרלית, הדנית, הבלגית והרומנית."
היא גם לא חששה להודות בדעותיה הקוסמופוליטיות, שבגללן נענשו יהודים אינטלקטואלים רבים, ובהם מחבר הספר:
"אכן טיפחתי קוסמופוליטיות במדע. ליתר דיוק, סברתי ואני סבורה שהמדע צריך לעמוד מחוץ לפוליטיקה. בסביבתי אפילו אמרתי כך: המדע לא צריך להיות בעל מולדת."
הצהרה כזו הייתה שקולה להודאה ב"קוסמופוליטיות חסרת שורשים", שדינה עונש במשטר הסובייטי.
כשנשאלה ישירות מתי גויסה על ידי "הציונים" מהאקדמיה למדעים של ברית המועצות, והאם התכוונה לברוח לחו"ל, הסבירה שטרן בסבלנות לחוקריה שמעולם לא התכוונה לעזוב לפלשתינה, אך אינה רואה בעזיבה כזו חטא. אף שמעולם לא הייתה ציונית, אמרה, היא "מזדהה עם מדינת ישראל היהודית שהוקמה בפלשתינה". הודאה כזו הייתה אז שקולה להודאה בפעילות עוינת ופלילית למען הלאומנות הבורגנית היהודית. החוקר לא שאל, אלא האשים:
"האם את זוכרת שבתיאטרון היהודי הממלכתי, בעת ביקורה של גולדה מאירסון (גולדה מאיר הייתה אז שגרירת ישראל בברית המועצות – א. ג.), תלו יריעה כחולה ועליה סמל ציוני? היית שם?"
שטרן ענתה בלי חשש לנציג החוק, או ליתר דיוק, לנציג העוולה:
"כן. מגן דוד. זהו סמל, סמל לאומי יהודי, כמו המגל והפטיש אצלנו. הרי לא מקבלים את שגרירת מדינת ישראל עם נשר דו-ראשי."
היא לא חששה גם מההאשמה הנוראה ב"לאומנות יהודית":
"בקרב מכריי הבעתי דעות על הצורך בשימור השפה העברית והתרבות היהודית, אך איני רואה עצמי לאומנית פעילה."
החוקרים התייחסו בגסות ובזלזול לאישה הקשישה, למדענית הדגולה. מול החוקרים הסובייטים, בוגרי המערכת הטוטליטרית, עמדה אישיות מעולם הדמוקרטיה, בעלת חשיבה עצמאית. מול האנטישמים עמדה יהודייה גאה ואמיצה, שלא פחדה ממכונת הדיכוי הסובייטית. בחקירות התנגשו שתי תפיסות עולם הפוכות, אנושית וקניבלית, שתי ציוויליזציות יריבות. המפגש בין המדענית הגדולה לחוקריה בפרשת הוועד היהודי האנטי-פשיסטי הפך לעימות בין החופש האינטלקטואלי והשירות למדע לבין מנגנון ממשלתי שקרני ובלתי אנושי. ולפתע קיבלה לינה שטרן "רק" שלוש וחצי שנות מאסר, שכבר עברו עליה בבתי הכלא, וחמש שנות גלות.
מדוע חס סטלין על חייה
בספרו "הדם מואשם" מציע בורשצ'גובסקי הסבר לחנינה שהעניק סטלין לשטרן:
"את רחמיו של סטלין כלפי אישה זו, הזרה, העקשנית, חסרת הפשרות בהגנה על דעותיה, אני מסביר בפחדיו הגוברים מפני המוות; בנטייתו להאמין בנס; בתקווה סודית שהגורל והיקום עצמו לא יעזו לקבוע את תוחלת חייו, כמו של בן תמותה רגיל. משהו חייב לקרות, משהו יקרה בוודאות. רוסיה והעולם זקוקים לו, הוא לא יכול למות כמו שמתים כל האנשים חסרי הכישרון הסובבים אותו, הזוללים, השמנים – הוא לא הם, הוא אחר, הוא חייב לחיות, אם לא לנצח, אז לפחות עד גיל מתושלח. […] נפוצו שמועות על תגליותיה של לינה שטרן, […] דיברו על כך שהיא התקרבה לפתרון תעלומת אריכות הימים, האטת תהליכי ההזדקנות והרחקת הזקנה. ואולי פתאום 'המכשפה היהודית', שזכרה כל חייה […] את התלמוד והתורה, […] תמצא את הפתרון, תעניק למדינת הסוציאליזם תגלית גדולה, ואם ישמרו אותה בסוד (לעולם לא מאוחר מדי לחסל את הזקנה!), אז הפוליטביורו הסטליניסטי יחליט למי להעניק אריכות ימים."
התגברות על המכשולים
לינה שטרן התגברה על מכשולים רבים. היא הייתה האישה הראשונה שהפכה לפרופסורית באוניברסיטת ז'נבה והאישה הראשונה שנבחרה לחברה מן המניין באקדמיה למדעים של ברית המועצות. היא גילתה את מנגנון מחסום ההגנה בין מערכת הדם למערכת העצבים, והתגברה על מחסום הפחד מפני המערכת הטוטליטרית, האכזרית והאנטי-אנושית של ברית המועצות.
שטרן זוכתה מכל אשמה בנובמבר 1958. עד מותה ב-1968 עמדה בראש המחלקה לפיזיולוגיה במכון לביופיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. היא, שריפאה אלפי אנשים מהלם באמצעות זריקות למוח, ריפאה את עצמה מהלם העוול הסובייטי כשצללה כולה לעבודה המדעית.
שאלות ותשובות
מי הייתה לינה שטרן?
ביוכימאית ופיזיולוגית יהודיה (1878–1968), פרופסורית באוניברסיטת ז'נבה ולאחר מכן מנהלת המכון לפיזיולוגיה במוסקבה. ב-1939 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לחברה מן המניין באקדמיה למדעים של ברית המועצות.
מהו מחסום הדם-מוח?
מנגנון הגנה שמווסת אילו חומרים עוברים מזרם הדם אל המוח. שטרן חקרה אותו לעומק ופיתחה על בסיסו טיפולים בהזרקה ישירה למוח, בהם טיפול בדלקת קרום המוח השחפתית ובהלם טראומטי.
מדוע נעצרה שטרן ב-1949?
בשל חברותה בוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שפורק ב-1948 והוגדר מרכז תעמולה אנטי-סובייטית. ב-1952 נידונו רוב הנאשמים בפרשה למוות, ושטרן נידונה למחנות עבודה ולגלות.
מהיכן ידוע תוכן החקירות שלה?
מספרו של הסופר אלכסנדר בורשצ'גובסקי "הדם מואשם" (1994), שנכתב לאחר עבודה בארכיוני הקג"ב שנפתחו עם נפילת ברית המועצות.