הלוויתן הקטלן בדרך לפיצול לשני מינים?

לאחרונה זיהו חוקרים באנגליה שני טיפוסים שונים זה מזה של לוויתנים קטלנים, שונים בהתנהגותם ובגדלם 

מסתבר כי האנגלים משתדלים להצדיק את מורשתו של בן ארצם - צ'רלס דרווין, ע"י גילויי אוכלוסיות שמתפתחות ומתמיינות למינים נפרדים.

לפני זמן לא רב היו אלו סיבכים שחורי כיפה, ועכשיו - לוויתן קטלן (אורקה Orcinus orca).

הקטלן שייך למש' הדולפינאים והוא הגדול במשפחה. עד היום, מקובל כי בסוג קטלן יש מין אחד בלבד, מצב שאולי עומד להשתנות?

הקבוצה הבסיסית היא משפחה או להק. הקטלנים נחשבים ל"אינטיליגנטים" ולטורפים מיומנים. אוכלוסיות שלו ידועות מרחבי האוקינוסים והימים מדרום ומצפון,  למרות הבדלים בגודלם של הפרטים באוכלוסיות שונות נחשבים כל הקטלנים כשייכים לאותו מין.

לאחרונה זיהו חוקרים באנגליה שני טיפוסים שונים זה מזה, שונים בהתנהגותם ובגדלם. זו הפעם הראשונה שתוארו ונחקרו קטלנים בצפון האוקינוס האטלנטי. הקטלנים אינם "מבקרים קבועים" במימי האי, אולי זו הסיבה שלאחרונה בעקבות ריבוי תצפיות והופעה תדירה של היונק הימי ניתנה לחוקרים הזדמנות להשוות נתונים ולזהות הבדלים.

דר' אנדי פוט Dr Andy Foote שעמד בראש קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אברדין University of Aberdeen מפרסם את ממצאיו ב ירחון "אקולוגיה מולקולרית" Molecular Ecology.

על פי הממצאים : במימי אנגליה שני טיפוסים: לאחד ("טיפוס 1") היו שיניים "בלויות" (כתוצאה משימוש רב?), אצל שני ("טיפוס 2") לא נראתה בליית שיניים כלל. טיפוס "1" קטן בכשני מטרים מטיפוס " 2", נימצאו גם הבדלי גוונים והבדלים במספר השיניים.

הבדיקות נערכו בשלדים ושרידים של קטלנים שנמצאו בחופי האי ב 200 השנים האחרונות.

אחרי שהתבררו ההבדלים הבולטים יצאו החוקרים לבדוק את הבדלי ההתנהגות של שני הטיפוסים והתברר כי "התנהגות שונה גרמה להתפתחות שונה". בעוד טיפוס "1" ניצפה בצפון-מזרח האוקינוס האטלנטי ובצפון אנגליה, ניצפה טיפוס "2" ממערב לסקוטלנד ואירלנד, ע"י בדיקת הפרשות הקטלנים הגיעו החוקרים למסקנה כי  טיפוס "1" הוא טורף-כל, כלומר ניזון בעיקר מדגים ע"י "שאיבתם", וכתוספת טורף כלבי-ים, מה שלדברי החוקרים גורם לבליית השיניים, ואילו טיפוס "2" מתמחה בטריפת יונקים ימיים - בעיקר דולפינאים ולוויתנים קטנים.

בדיקות גנטיות של שני הטיפוסים הראו כי "כל טיפוס שייך לאוכלוסיה נפרדת". כלומר  אוכלוסיות ניפרדות, גדלים שונים, גוונים שונים, העדפות מזון שונה, מספר שיניים שונה, מורפולוגיה שונה ותפיסת בתי גידול שונים.

החוקרים מזהים כל אלה כתנאים דומים לתנאים שהביאו את הפרושים בגלפגוס ‫(הפרושים "של דרווין") להתמיינות למינים נפרדים, ולפיכך יתכן כי גם הקטלנים נמצאים בשלב של התמיינות לשני מינים נפרדים.

לכן, לדברי דר' פוט יש להתיחס לשני טיפוסי הקטלן כאל "יחידות אבולוציוניות מובהקות" וככאלה "לעשות לשימור פעיל של חיה מיוחדת זאת".