עדיין אין לנו שמץ מושג עד כמה קל לחיים להיווצר – וזה עלול להיות קשה ביותר
מאת פול דייוויס, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 01.11.2016
כשהייתי סטודנט בשנות ה-60, סברו כמעט כל המדענים שאנחנו לבד ביקום. הרעיון לחפש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ התקבל בזלזול ובלעג. באותה עת היה כבר עדיף להצהיר על רצון לחפש פֵיוֹת. מוקד הספקנות היה בנושא מקור החיים. רוב המדענים הניחו שהחיים החלו בצירוף מקרים כימי בר מזל, שהסבירות שלו נמוכה כל כך עד שאין סיכוי שהוא יתרחש פעמיים. "מקור החיים נראה כרגע כמעט כנס," כך תיאר את המצב חתן פרס נובל, שהשתתף בגילוי מבנה הדנ"א, פרנסיס קריק, "וכדי שהדבר יתרחש היו צריכים להתקיים אין ספור תנאים." גם חתן פרס נובל ז'אק מונו הסכים לכך. בספרו מקריות ונחיצות, שראה אור בשנות ה-70, כתב מונו: "האדם סוף־סוף יודע שהוא לבד במרחבי היקום האדישים, שבהם הוא נוצר בצירוף מקרים."
המטוטלת נוטה היום בהחלטיות לצד השני. מדענים מכובדים רבים טוענים שהיקום שוקק חיים, ושלפחות מקצתם בעל תבונה. הביולוג, חתן פרס נובל, כריסטיאן דה-דוב אף הרחיק לכת וטען שהחיים הם "הכרח קוסמי." ועם זאת, המדע נותר כמעט ללא שינוי. העלטה שבה אנו שרויים היום לגבי המסלול מחומר דומם לחומר חַי היא כמעט אותה עלטה שאפפה את צ'ארלס דרווין כשכתב: "החשיבה כיום על מקור החיים היא לא יותר מאשר הֶבֶל־הבלים, עדיף לחשוב על מקור החומר."
אין ספק ש-SETI, החיפוש אחרי תבונה חוץ־ארצית, קיבל דחיפה עצומה מגילויים לאחרונה של מאות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. אסטרונומים סבורים שייתכנו מיליארדי כוכבי לכת דומים לכדור הארץ בגלקסיה שלנו לבדה. אין ספק שבמרחבים לא חסר נדל"ן ראוי לקיום חיים. ועם כל זאת, איננו יודעים מהו התהליך שהפך ערבוביה של כימיקלים לתא חי, על כל המורכבות המדהימה שלו. ועד שלא נדע זאת לא נוכל לחשב את הסבירות שחיים אכן צצו בכוכבי הלכת האלה.
קארל סֵייגן אמר פעם שהיווצרות החיים לא יכולה להיות קשה מדי, כי אם לא כן, הם לא היו צצים על פני כדור הארץ זמן קצר כל כך לאחר שנעשה מסביר פנים לחיים. זה נכון שאנו יכולים לאתר את סימני החיים הראשונים כבר לפני 3.5 מיליארד שנה. אבל איננו יכולים להסיק שום מסקנה בעלת תקפות סטטיסטית מדוגמה אחת בלבד.
טיעון נפוץ נוסף הוא שמכיוון שהיקום כה עצום, חיים חייבים להימצא בו במקום כלשהו. אבל מהי משמעות הטענה הזאת? אם נגביל את תשומת לבנו ליקום הנצפה בלבד, יש בו כנראה 10 בחזקת 23 כוכבי לכת. כן, זה מספר גדול. אבל המספר הזה מתגמד מול הסבירות נגד היווצרותה באקראי של מולקולה אורגנית פשוטה אחת. אם המסלול מכימיה לביולוגיה הוא ארוך ומסובך, ייתכן מאוד שפחות מכוכב לכת אחד מכל טריליון־טריליוני כוכבי לכת הוליד אי־פעם חיים.
ההצהרות שהחיים רווחים ביקום מבוססות על הנחה נסתרת שהביולוגיה אינה תולדה אקראית של תגובות כימיות. ההנחה היא שמעורב כאן תהליך כלשהו של התארגנות-עצמית בעלת כיוון, שמעדיף את המצב החי על פני מצבים אחרים. כעין עקרון חיים הפועל בטבע. אבל אם הדבר אכן כך, הרי שלא מצאנו שום ראיה שתאושש זאת.
ואולי איננו צריכים לחפש הרחק כל כך. אם החיים אכן נוצרים בקלות, כפי שהציע קארל סייגן, הם היו אמורים להתחיל פעמים רבות על פני כוכב הלכת שלנו. ואם היו כמה מקורות לחיים על פני כדור הארץ, הצאצאים המיקרוביאליים של ראשית אחרת עשויים להימצא בכל מקום סביבנו, יוצרים סביבה ביולוגית מקבילה. איש לא חיפש ברצינות מתחת לאף חיים שאינם דומים לחיים שלנו. לא צריך יותר מגילוי של יצור מיקרוסקופי "חייזרי" יחיד, כדי להכריע את הנושא.