האם יש הצדקה ל"שימור רחום"

האם נכון להתחשב ברגשות ורגשנות כאשר דנים בשימור מינים ובשמירה על הסביבה הטבעית

לפני זמן מה פורסם כי הרשויות באוסטרליה מפזרות רעל במטרה להשמיד מאות אלפי חתולים שהתרבו וגורמים נזקים על-ידי טריפה בקנה-מידה שמאיים על מאות מינים מקומיים. אוהבי החיות הקימו צעקה מרה: "איך יתכן להרוג חיות ועוד בנקניקיות מבשר קנגורו?"

צעקה זו שוב מעלה את ההבדל בין הצורך לשמור על הסביבה הטבעית על-ידי הסתמכות על נתונים מדעיים לבין הדרישה למנוע פגיעה בחיות בגלל הזכות ה"אוניברסלית" של כל יצור באשר הוא להתקיים.

אצלנו: העמותות המשפיעות הן עמותות למען חתולים וכלבים, חזקות דיין כדי למנוע חיסול חתולי רחוב וכלבים שהתפראו. התוצאות: אלפי חתולי רחוב שנוברים באשפה ומפזרים אותה וכמובן צדים עופות, זוחלים וכל מה שבסביבה. להקות כלבים שהתפראו וצדים צבאים, ארנבות וחיות אחרות ומעל לכל מפיצים כלבת.
בעבר כבר התייחסתי לנושא וכתבתי כי עם כל הכבוד וההערכה לפעילים למען כלבים וחתולים ראוי כי ילמדו ויפנימו את הנזק הסביבתי הנורא שהם גורמים ואת הצורך בהוצאתם מהסביבה הטבעית.

הפעילות של עמותות אוהבי חיות שמתנגדות לכל פגיעה בכל חיה מכל סיבה קיבלה את הכינוי "שימור רחום". מדענים שעוסקים בשימור הסביבה הטבעית טוענים כי מבחינת הצורך החיוני והתפיסה המקובלת לשמור על הטבע - הרעיון כי אסור להרוג חיה כלשהי פגום מיסודו, שכן פעילות שימור חייבת להתרכז במינים או בתי-גידול ולא בחיה אחת.

לעיתים קרובות ה"טיפול" במינים פולשים או מתפרצים מחייב סילוק או דילול כדי להגן ולשמר את המגוון הביולוגי הטבעי, מה שלא ניתן לביצוע אם ניגשים לבעיה תחת ה"שימור הרחום", שכן שימור בר-קיימא מחייב גישות שונות שמשלבות את המדע על כל ענפיו. שימור שהעוסקים בו אוהבים חיות אבל כדי להצליח חייבים "לנטרל" רגשות.

כיום יש הסכמה כלל עולמית בחשיבות של רווחת בעלי חיים, כלומר יש צורך להפחית את הפגיעה האכזרית בחיות-משק כמו בחיות-בר, אבל אין זה מצדיק את הגישה של "שימור רחום" שעל-פיה אין אף סיבה שמצדיקה הרג חיות.

ארבעת נקודות המפתח של "השימור הרחום" הן:
1 - המנע מפגיעה
2- כל פרט חשוב
3-הכל נכלל
4-קיום הדדי בשלום
שומרי סביבה שמסתמכים על המדע מאתגרים את הנקודה העיקרית שמשתמעת מהרשום מעלה והיא "לא להרוג" בטענה כי "שימור רחום" פגום מיסודו, שכן גם על ה"מרחמים" להוציא מהכלל הרג כאשר ההרג מונע סבל ומשפר את סיכויי ההישרדות של מין או בית-גידול.
יש מי שיוסיף כי לפעמים יש צורך בהרג חיות כדי להגן על חיי-אדם או על מינים אחרים, למשל בהתייחסות למינים פולשים טוענים ה"מרחמים" שאסור להכחידם כי הרג חיות הוא רע. אלא שכאשר יש מאות אלפי חתולים שהורגים מיליוני ציפורים, וכאשר כלבים שהתפראו מפיצים כלבת ומולידים בני-תערובת עם זאבים - נוצרת בעיה כלפי מי מופנת הרחמנות?

בשנת 2010 הוכרזה החולדה החומה כמין הפולש היותר פוגעני באירופה. רוב האנשים מסכימים כי יש להשמיד חולדות. דרום-ג׳ורג׳יה הוא אי בדרום האוקינוס האטלנטי. באי זה מקננים מיני עופות בסכנה כמו האלבטרוס. אוכלוסית החולדות באי סיכנה את העופות ולכן הושמדה. יש מינים אחרים שמציבים דילמה מאתגרת, כך החליטה ממשלת אנגליה לדלל את אוכלוסית הגיריות כדי לעצור התפשטות שחפת בעדרי הבקר, החלטה שנויה במחלוקת שעוררה התנגדות בקרב אוהבי החיות.

בדרום אסיה ובאפריקה יש מקרים בהם פילים או טורפים מתקרבים לישובים וגורמים נזקים לגידולי חקלאות ונוצרים מפגשים אלימים ומסוכנים עם אנשים. האם במקרים כאלה נכון וצודק להשמיד את החיה? האם על-פי גישת ה"רחמנים" יש לאדם זכות יתר? כדי להבין את חוסר הצדק וההיגיון ב"שימור רחום" ראוי לציין כי ה"רחמנים" רובם ככולם הם עירוניים מארצות המערב.

ברור כי במקרים רבים בהם ננקטת הגישה של "שימור רחום" אין התחשבות במטרה הסביבתית של הגנה על המגוון הביולוגי, השלכת דעה שונה כמו זו של המרחמים על אוכלוסיות מקומיות אינה מכבדת את המסורת והתרבות של בני אותן אוכלוסיות, לכן יהיה קשה לשכנע אותם בערכים שונים משלהם, יהיה קשה לשכנעם לשנות את הדרך להגן על מינים ובתי-גידול.

בעבר כתבתי כי היום כמעט שאין סביבה שאינה מושפעת לרעה על ידי האדם ולכן כדי לשמור על הקיים חייב האדם לנהל את הסביבה, ניהול שלפעמים משמעותו סילוק מינים פולשים או מתפרצים גם בשיטות שלאנשי "השימור הרחום" יראו אכזריות.

למען כל המגיבים: פניות חוזרות ונשנות לרשויות בדרישה לעשות לסילוק המטרד הפוגעני נעניתי כי: "אין אפשרות לעשות דבר שכן החתולים הם חיה מוגנת. האמנם? חיה מוגנת? מין שנחשב בעולם כולו כמין מתפרץ שפוגע בסביבה הטבעית ובאיכות חיי אנשים הוא "מין מוגן"?
ראוי כי ה"גאונים" שנתנו לחתולי רחוב את "ההגנה" יקראו מעט פרסומים בנושא, ילמדו ויפנימו את הנזקים העצומים שחתולי רחוב גורמים לסביבה הטבעית, ראוי כי ילמדו מעט על הסיכון לנשים בהריון מהטפיל "טוקוסופלסמה":

הטפיל-המפיל-או-בשמו-טוקסופלסמה-ונשים-בהריון
http://www.petdoctor.co.il/toxoplasma.html

למיטב הבנתי וכמוה הבנת כל מי שעוסק בשמירה על הטבע והסביבה הטבעית מכריזים על "מין-מוגן" כאשר יש סכנה לשרידותו! לא רק שחתולי רחוב וכלבים שהתפראו אינם בסכנה, אלא שהם גורמים למינים אחרים להגיע לסף מסוכן שממנו שרידותם בסכנה.

לכן שוב: עם כל ההערכה והכבוד ל"אוהבי חיות" שנוקטים ב"שימור רחום" מוטב שיפנו את רחמיהם לכיוונים חיוביים ולא למינים שמסכנים שימור נכון.