איך לא ליפול בפח החדשות המזויפות

ואם הבחירות שנערכו בארה"ב בסתיו 2016 ייזכרו בהיסטוריה כבחירות עם התוצאות הבלתי צפויות, הרי שהתפשטות תופעת הידיעות החדשותיות המזויפות היא חלק מן התוצאות האלה. הן זכו לתפוצה רחבה מאוד בטוויטר ובפייסבוק. למעשה, 20 הידיעות המזויפות הנפוצות ביותר בפייסבוק משכו יותר לחיצות משמשכו 20 הידיעות האמיתיות הפופולריות ביותר. החדשות המזויפות גם ליבו מלחמה מקוונת מכוערת בין תומכי המתמודדים השונים. אבל הגרוע מכול הוא שייתכן שהן השפיעו על תוצאות הבחירות. ראוי לזכור כי פייסבוק הוא הערוץ שדרכו צורכים 44% מן האמריקנים הבוגרים את החדשות שלהם.

חדשות מזויפות אינן נושא שהיינו מצפים שתהיה לגביו הרבה מחלוקת. הלוא כולנו מסכימים שדבר חשוב כמו הבחירות לנשיאות צריך להתבסס על אמיתוֹת. אז האם אי אפשר פשוט לבקש מפייסבוק ומטוויטר לחסום חדשות מזויפות?

אפשר לבקש, אבל הרשתות החברתיות האלה אינן יכולות לעשות זאת. הבעיה אינה טכנולוגית אלא פילוסופית. "זיהוי ה'אמת' הוא דבר מורכב," כתב מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג בתגובה לתופעת החדשות המזויפות. "יש תרמיות שאפשר להפריך אותן לגמרי, אבל יש כמות גדולה יותר של תוכן, ובכלל זה ממקורות מקובלים, שבו הרעיון הבסיסי הוא נכון, אבל חלק מן הפרטים שגויים או חסרים, ומספר גדול עוד יותר של ידיעות מכילות דעות שרבים אינם מסכימים אִתן, ולכן הם מדווחים עליהן כשקריות גם כשהידיעות נכונות מבחינה עובדתית."

כן, היה ברור שהכותרת על האפיפיור מזויפת. אבל מה לגבי שמועות וסיפורי רכילות? איך יכול מישהו לדעת אם דברים כאלה נכונים? ומה לגבי ידיעות סטיריות כמו הידיעות שבאתר The Onion או המאמרים הסטיריים של אנדי בורוביץבכתב העת "הניו יורקר"? לא אלה ולא אלה אינם ניסיונות להוליך את הקוראים שולל, אבל לעתים הם מופצים בטעות כעובדתיים, בידי אנשים הסובלים כנראה מ… הפרעת היעדר הומור.

כשחדשות מזויפות הגיעו לכותרות, גוגל ופייסבוק הפסיקו את עסקי הפרסום שלהן עם אתרי החדשות המזויפות וכך שמו קץ לתמריץ שהיה לצעירים מקדוניים להפעיל אתרים כאלה.

ועל אף דבריו המוקדמים של מארק צוקרברג, שטען ש"מאוד לא סביר שתרמיות ומתיחות שינו את תוצאות הבחירות האחרונות," פייסבוק נוקטת כעת צעדים נוספים למלחמה בבעיה. בין השאר, היא יוצרת דרכים פשוטות יותר לדווח על ידיעות מזויפות, והיא גם בודקת את האפשרות להוסיף סימן אזהרה לידיעות שסווגו על ידי קוראים כמזויפות.

אבל יש בעיה. זוכרים מה קרה כשאתרי חדשות אִפשרו למשתמשים להתאים את עמודי החדשות להעדפותיהם (למשל באתרים כמו חדשות גוגל) ולראות אך ורק את הידיעות החדשותיות שהתאימו לתחומי התעניינותם? כשזה התחיל, היו מי שחששו שכתוצאה מכך, לעולם לא ניחשף לידיעות מן הסוג שבעבר היינו נתקלים בהן באקראי, למשל בעת דפדוף בעיתון.

בפייסבוק הבעיה הזאת גדולה שבעתיים. באתרי מדיה חברתית אנחנו אלה שמחליטים מי הם האנשים שאנחנו רוצים לקרוא את הפוסטים שלהם. בפייסבוק קוראים לאנשים האלה חברים; בטוויטר אלה האנשים שאנחנו בוחרים לעקוב אחריהם. בשני האתרים אנחנו עוקבים אחרי אנשים שחושבים כמונו ושאנחנו מעדיפים את דעותיהם. במילים אחרות, אנחנו כבר לא בוחרים את הנושאים שעליהם אנחנו רוצים לקרוא אלא איזו השקפה על הנושאים שבחדשות אנחנו רוצים לראות. כך נוצר מצב שבו אנחנו שומעים שוב ושוב רק את הדעות שלנו. אנו בונים לעצמנו חדר הדהוד.

המצב הזה עוזר להבין את הבעיה הטמונה בגישה שלפיה יש "לתת לקהילה להחליט" איך לסנן ידיעות מפוקפקות. בכל פעם שבחדר ההדהוד שלנו מישהו מסמן ידיעה כמזויפת, ביקום המקביל של המחנה שמנגד מישהו מסמן אותה כאמיתית.

אם יהיו אי פעם בחירות נוספות לנשיאות, עלינו להתכונן לכך שהידיעות המזויפות ימשיכו להיות חלק מן המציאות. אבל שלושה דברים יהיו שונים, וכולם מעוררים תקווה. ראשית, פייסבוק וגוגל יבטלו את האפשרות של אתרי חדשות מזויפות לגרוף רווחים מפרסומות וכך יבטלו את אחד התמריצים לפרסומן. שנית, המדיניות והאלגוריתמים שפייסבוק מתכננת יסננו לפחות חלק מן הידיעות השקריות המופצות במכוּון.

אבל יותר מזה, בבחירות הבאות אנחנו צפויים להיות ציניים יותר. לאחר שחווינו על בשרנו את הבחירות הראשונות שנערכו בצלן של חדשות מזויפות, ולאחר ארבע שנים שבהן נדבר עליהן, אולי בפעם הבאה ניגש לבחירות עם כושר הבחנה מחודד יותר.