מחשבה לאחר מבצע להצלת קרפדות: התערבות בכוונה טובה, עלולה בתנאים מסוימים להזיק.
בתחילת האביב לקחתי את בתי בת העשר לסיור בביצה, ליד משרד הרישוי בחולון. ביצה כזו נקראת גם בריכת חורף, כי בקיץ היא יבשה לגמרי. כידוע, האדם גרם לזיהום והרס בתי גידול רבים של דו-חיים – בכל העולם ובארץ. טוב שנשארה פינה כזו בסביבה עירונית, שניתן לבקר בה ולהנות. ולוואי ותוכניות השימור והטיפוח של פינה פנינה כזו, יצאו בקרוב אל הפועל. את פנינו קדמו עופות מים צחורים אשר שייטו להם בנחת, צמחיה מגוונת ואוסף נכבד של חרקים; הבחנו גם בעקבות די גדולים של יונקים לא מזוהים אשר שוטטו שם והשאירו את טביעות כפות רגליהם. אבל הסיבה העיקרית לשמה באנו, היא כדי לצפות בראשני הקרפדה הירוקה שלפי השמועה שורצים שם בהמוניהם. ואכן ראינו בגוף הביצה ראשנים בכמות די גדולה. כל אלה שהצלחנו לראות, היו בצורת דג, כלומר ללא רגליים.
בתי ביקשה שניקח איתנו מעט ראשנים, כך שתוכל לצפות בהתפתחותם תוך גידולם בבית. בתחילה סירבתי והסברתי לה שיש בכך משום פגיעה בטבע, אך היא שכנעה אותי באומרה שלאחר שיהפכו לקרפדות צעירות, נחזור למקום ונשחרר אותן. חיפשתי בג'נק בבגז' ומצאתי תיל חשמל ושאריות בד מהם אלתרתי רשת. נקל לתאר את שמחתה של בתי כאשר הצליחה לתפוס ראשנים ולהשחיל אותם בזהירות לבקבוק ליטר וחצי מלא מי ביצה. פתאום היא הסבה את תשומת לבי שפזורות בשטח שלוליות קטנות רדודות, נפרדות מגוף הביצה העיקרי – ובתוכן עשרות, אם לא מאות, ראשנים, חלקם ממש מפרפרים בבוץ. להערכתי, שלוליות אלה היו מתייבשות לחלוטין, כבר ביום המחרת. אנחנו נציל אותן אמרה הילדה, אספה עוד כמות לתוך הבקבוק ועוד כמה עשרות העבירה בכמה סבבים מהשלוליות לגוף הביצה.
בבית, העברנו את תוכן הבקבוק שכלל מי ביצה וכ- 25 ראשנים לצנצנת גדולה – כזו שפעם שטו בה דגי זהב. אוכל לא חסר להם. בתוך המים ראינו המון יצורים זערוריים ואנו גיוונו מדי פעם בתוספת חתיכות קטנטנות של בשר, עוף ודגים. בתי הקדישה זמן להתבוננות בהם ואף העניקה שמות לחלק מהם, על פי סימני היכר שונים ודפוסי התנהגות שלטענתה אבחנה בהם. היא ממש זיהתה אותם לאורך זמן.
כידוע, בתחילה צומחות לראשני הדו-חיים הרגליים האחוריות ואחרי כן הקדמיות ואז הזנב מתחיל להתכווץ (אם הם נמנים עם חסרי הזנב, ולא למשל סלמנדרות או טריטונים). היה ממש מעניין לעקוב אחרי התפתחותם.
בשלב מסויים, הגענו למסקנה שהם כבר עוברים מנשימת זימים לנשימת ריאות (ועור) ואז העברנו אותן לאקווריום (עברנו ללשון נקבה כי מבחינה לשונית, ראשנים זה זכר וצפרדעים, קרפדות ואילניות זה נקבה) שבמחציתו הייתה ערמת גרגרי חצץ, כך שהן יכלו לבחור אם להיות במים או מחוצה להם.
חלפו כחודשיים מיום שאספנו את הראשנים מהביצה וכולם הפכו כבר לבוגרים – קרפדות ירוקות בגודל של ציפורן קטנה. הן ניזונו מדברים שהיו במים וגם מיתושים וזבובונים שנמשכו לאקווריום. כעבור מספר ימים הבחנו בשתיים שנראו שונות. בדקנו וזיהינו שאותן השניים הם אילנית מצויה. בתי הייתה מאוד גאה שביוזמתה ניצלו שתי אילניות, שהן כנראה נדירות יותר, באותה סביבה, ולבטח לא היו שורדות אם לא היינו מגדלים אותם בבית.
הן גדלו עוד קצת והגיעה העת להחזיר אותן לסביבתן הטבעית. הילדה רצתה להמשיך ולהחזיק אותן עד החורף, ולראות איך הן גדלות. שכנעתי אותה שבתנאי הטיפול שלנו, אנו עלולים לפספס והן עלולות לשלם על כך בחייהן ביובש הקיץ.
חזרנו לביצה או ליתר דיוק לאין ביצה, כי אי אפשר היה להבחין שהייתה פה פעם ביצה. האדמה, גם במקומות הנמוכים ביותר הייתה יבשה כמו קרש והכל מכוסה בצמחיה. מי יודע כמה ראשנים התייבשו פה למוות, כך אמרה הילדה בעודה מוציאה את עשרים ומשהו הקרפדות ושתי האילניות מהקופסה. הדו-חיים הקטנטנים קיפצו להם לתוך הצמחיה העבותה במטרה למצוא מקום מוגן משמש ואולי גם חורים להסתתר בהם. ניסינו לעקוב אחרי האילניות כי ידענו שהן אמורות למצוא עץ לטפס עליו, אבל איבדנו קשר עין איתן בסבך הצמחיה.
בעוד ה"צפרדעים" נעלמות, התחלתי להרהר בקול רם ולנסות להסביר לבתי שגם אם תרמנו במשהו להגדלת אוכלוסיית הדו-חיים באיזור, אז יתכן, ודווקא פעולה מעין זו עלולה לגרום להקטנת האוכלוסיה.
זאת בהנחה של קיום תכונה גנטית מסוימת, הצלת כמות גדולה של ראשנים וחזרה על כך משך עונות רבות. ואז כאשר מפסיקים את המניפולציה, האוכלוסיה קטנה לרמות יותר נמוכות – גם ביחס למצב ההתחלתי.
מי שחושב שהוא יכול להציע את ההסבר לכך, מוזמן לכתוב זאת בתגובות.