בעקבות חקיקה להגנת חיות בסכנת הכחדה ועבודה מאומצת שערכה 35 שנה, הזאבים האפורים הוסרו מרשימת החיות בסכנת הכחדה
הזאבים האפורים של צפון אמריקה נכנסו לרשימת החיות שנמצאות בסכנת הכחדה בשנת 1974. לולא היה נעשה משהו בנידון הם היו נעלמים לחלוטין. כיום אוכלוסייתם כוללת יותר מ-5,500 זאבים, כאשר 1,600 חיים באזור הרי הרוקי ו-3,900 חיים באזור האגמים הגדולים. נוסף להם חיים 8,000 - 11,000 זאבים אפורים באלסקה.
את ההצלחה לשימור המין בשטחי ארה"ב הקונטיננטלית ניתן לזקוף לא רק לחוק להגנת בע"ח בסכנת הכחדה אלא גם לכל הגופים שהשתתפו לאורך השנים ותרמו את חלקם בשימור הזאבים, בינהם 48 מדינות בשטחם חיים הזאבים, שבטים אינדיאניים, בעלי קרקעות, חוקרים מהאקדמיה, וגופים רבים נוספים.
חקיקה פדראלית להגנת חיות בסכנת הכחדה שימרה את המין מהכחדה טוטאלית. החקיקה קבעה כי הטיפול הכושל של המדינות השונות מצריך התערבות פדראלית. הרשויות הפדראליות קבעו יעדים והכינו תוכניות לשימור הזאב האפור, אשר כללו בין השאר טיפול בסוגיות רגישות כגון צייד עונתי, ניטור אחרי להקות והקמת מאגרי מידע מדעיים לניהול ארוך טווח של האוכלוסייה.
אוכלוסיית הזאבים האפורים בארה"ב מתפרסת על שטח של 48 מדינות. כל מדינה רשאית לנהל רישומים אודות הזאבים ומטפלת בתהליכי שיקומם בהתאם למאפיינים הגאוגרפיים המקומיים ולפי הצרכים של הלהקות השונות. את הנתונים הכלל ארציים אוספת רשות פדראלית U.S. Fish and Wildlife Service. פיקוח פדרלי מאפשר מעקב כלל ארצי אחרי תוכניות השיקום השונות והוא מוודא עמידה ביעדים ארוכי טווח. כמו כן, התערבות פדראלית מאפשרת להתגבר על מכשולים מקומיים כגון ביורוקרטיה, ניגוד עניינים ושיקולים זרים בקבלת החלטות.
הגורמים שהיו מעורבים בשיקום הזאבים האפורים בארה"ב מציינים שפעולות השיקום הצליחה, הפריטים השונים במצב בריאותי מעולה והגיוון הגנטי שלהם מגוון ביותר. אך למרות ההסרה מרשימת החיות בסכנת הכחדה, המעקב אחרי הזאבים ימשך 5 שנים נוספות כדי לוודא שהאוכלוסייה יצאה מכלל סכנה.
דובר הרשות הכריז כי הזאבים האפורים יצאו מרשימת החיות בסכנת הכחדה בכל המדינות בהן הם חיו. כל המדינות מלבד וויומינג שם האוכלוסיית הזאבים כולל 300 חיות בלבד - כמות שאינה מספקת לצורך הסרה מהרשימה - לכן שם הם ימשיכו להיות תחת פיקוח פדראלי.
הצד העצוב בסיפור הוא שבמדינות בהם הוסר הפיקוח הפדראלי, ניתן עתה לקנות רישיון לצוד זאבים. הצייד יהיה תחת פיקוח הדוק, ניתן יהיה לצוד רק בעונת הצייד והוא יוגבל בהתאם לגודל אוכלוסיית הזאבים באזורים השונים. ואם המדינות לא יעשו עבודה טובה בניהול האוכלוסיה, הזאבים יחזרו לרשימת החיות בסכנת הכחדה תחת פיקוח פדראלי.