המדען שטבע בשנות השבעים את המונח התחממות גלובאלית הציע פתרון קיצוני לבעיית שינויי האקלים - מיליוני מתקנים שיקלטו את דו תחמוצת הפחמן מהאוויר
המדען שטבע בשנות השבעים את המונח התחממות גלובאלית הציע פתרון קיצוני לבעיית שינויי האקלים. וולאס ברואקר (Wallace S. Broecker ) מבקש לקדם נטיעת מיליוני "מקרצפי פחמן" – עצי ענק מלאכותיים שישאבו את דו תחמוצת הפחמן מהאוויר.
בהרצאה בפסטיבל האוריינות בדרום מזרח וולס אמר ברואקר: "יש לנו בעיה רצינית במיוחד. מדובר במירוץ נגד הזמן ואנו זוחלים בקצב איטי להחריד" אמר.
לדבריו, 20 מיליון מתקנים כאלה יידרשו כדי ללכוד את כמות דו תחמוצת הפחמן הנפלטת בארה"ב לבדה. ואולם אמר, "זה נראה מספר עצום אך הוא נמוך למשל מ-55 מיליון המכוניות שמתווספות בכל שנה לכבישים. אם רוצים זה ניתן ובמשך 30-40 שנה ניתן לייצר מספר כזה."
ברואקר הוא אולי הפרשנים הגדולים ביותר של פעילות כדור הארץ כמערכת ביולוגית, כימית ופיסיקלית. הוא החל את מחקריו בשנות החמישים עם פיתוח טכניקה למדידת תכולת הפחמן הרדיואקטיבי של האוקיאנוסים ואת גילם של המשקעים בקרקעית הים ובאגמים, תוך שימוש בנתונים כדי לנתח את תבניות הזרמים בים במהלך העידנים. הוא היה חבר בקבוצת מדענים שחקרו את שינויי האקלים באמצעות תיארוך רדיואקטיבי של קונכיות ימיות שנמצאו במשקעים בקרקעית הים, ובכך סייע בין היתר לגלות כי תקופת הקרח האחרונה הסתיימה לפני כ-11 אלף שנים.
בשנות השבעים הוא היה אחד מראשי פרויקט the Geochemical Ocean Sections (GEOSECS) שאספה נתונים רבים מהאוקיאנוסים. בשנות השמונים הוא השתמש בשרידים רדיואקטיביים מניסויים שנעשו בשנות השישים כסמנים כימיים לחקר קצב קליטת דו תחמוצת הפחמן באוקיאנוסים. בנוס, באמצע שנות השמונים פיתח ברואקר את התאוריה שלו על הזרימה האוקיאנית הגלובלית – חגורת המסוע של ברואקר. הוא היה מחלוצי המחקרים אודות תנועת היסודות הכימים בים, את העירוב של מים מפני השטח עם מי המאמקים באוקיאנוסים, דבר המתרחש אחת לאלף עד אלפיים שנה, ואת קצב חילופי הגזים בין האטמוספירה לבין האוקיאנוסים.
הוא היה ממגלי חשיבות מחזור הפחמן, וכן חקר את ההשפעות של האוקיאנוס על רמות דו תחמוצת הפחמן באטמופסירה. רבים ממחקריו של ברואקר עוסקים במחזור הפחמן וספרו " Tracers in the Sea" שפורסם בשנת 1982 בשיתוף עם ט.ה. פנג הפך למדריך העיקרי לגיאוכימאים בעולם.