חיידקים הושבו לחיים לאחר 8 מיליון שנים בהקפאה עמוקה
חיידקים שהיו קפואים בעמקי הקרחונים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ הופשרו והושבו לחיים במעבדה, וסיפקו תוך כדי כך תובנות חדשות לגבי משך הזמן בו ניתן לשמור יצורים חיים בהקפאה.
עם זאת, בריאותם הרופפת של החיידקים המופשרים הובילה את החוקרים שגילו אותם להטיל ספק בטענה, הקרובה לליבם של אנשים מסויימים, שהחיים על פני כדור הארץ הגיעו לכאן בעזרת שביטים מחוץ למערכת השמש.
לאחר שהפשירו דגימות קרח מעמק מולינס ועמק ביקון שבאנטארקטיקה, מיקרוביולוגים מאוניברסיטת רוטג'רס בניו-ג'רזי גילו יצורים חיים במים מהדגימות הקדומות ביותר, שגילן מוערך בכ-8 מיליון שנים.
חיידקים חיים כבר התגלו מוקדם יותר בקרח עתיק מאתר אחר באנטארקטיקה, אך גילם הוערך בלא יותר מ-300,000 שנה.
"בכך שמצאנו חיידקים בקרח שגילו עד 8 מיליון שנים, המחקר שלנו מרחיב את ידיעותינו לגבי אילו חיידקים שומרים את חיותם".
עם זאת, בעוד שחלק מהחיידקים שנלקחו מדגימות קרח בנות 100,000 שנה התרבו בקלות ובמהירות, תאים מדגימות הקרח העתיקות ביותר התרבו לאט מאוד והדנ"א שלהם היה פגוע ביותר. בדיקות של קטעי דנ"א מבודדים מאותן דגימות הראו שהחומר הגנטי הלך והתפרק ככל שעבר הזמן.
ע"י ניתוח של דגימות קרח בגילאים שבין 100,000 ל-8 מיליון שנים, החוקרים חישבו את "זמן מחצית החיים של דנ"א"; קטעי דנ"א בקרח מאבדים בממוצע מחצית מאורכם בכל 1.1 מיליון שנים. תהליך הפירוק הזה תואם את התיאוריה לפיה דנ"א ניזוק מפגיעתה של קרינה קוסמית.
החוקרים מאמינים שזמן מחצית החיים הזה הופך את הרעיון, לפיו חיים הגיעו לארץ על גבי שביטים מחוץ למערכת השמש, ל"מאוד בלתי סביר". "אם תיקח בחשבון את מהירות השביט ואת המרחק שעליו לעבור, זה יקח יותר משמונה מיליון שנים. דנ"א בשביט יתפרק לחלוטין".
אך לא כל החוקרים משוכנעים שמחקר זה מוכיח שחיים לא נישאו על גבי שביטים מחוץ למערכת השמש אל כדור הארץ. "אני חייב לומר שאינני מבין איך יכולים להסיק את המסקנה הזאת מהתצפיות הקשורות לקרח מעמק ביקון" אומר ריצ'רד הובר, אסטרוביולוג של נאס"א. לדבריו, קרח וסלעים יכולים להגן על חיידקים הנמצאים עמוק בתוך השביט מפני קרינה.
החוקר פול פולקווסקי מאוניברסיטת רוטג'רס, שהוביל את המחקר, תיאר את החיידקים העתיקים הללו כתאים קטנים ועגולים, ששהו במצב של "חיות מושהית למשך 8 מיליון שנים". לדבריו, הקצב המתגבר של המסת קרחונים לתוך הים כתוצאה מההתחממות הגלובלית עשוי לגרום לשחרור של אורגניזמים חדשים לתוך הים, אלא שאין בכך, לדעתו, משום סיבה לדאגה מיוחדת, כיוון שחיידקים ווירוסים ימיים מזיקים פחות לבני אדם מאשר חיידקים ווירוסים יבשתיים.
ראסל וורילנד מהמכון לחומרים ביולוגיים עתיקים באוניברסיטת ווסט צ'סטר בפנסילבניה מסכים עם ההערכה הזו. לדבריו: "נראה שתופעה זו מתרחשת פעם אחר פעם כבר זמן רב מאוד. קרחונים קופאים ונמסים, סלעים שוקעים ונשחקים. חיידקים היו מעורבים בתהליך הזה כבר 4 מיליארד שנה. כדור הארץ משמש כמאגר גנים לחיידקים".
באורח דומה, גם פולקווסקי ועמיתיו מתארים את הקרחונים כ"קרטיבים גנטיים" המכילים דנ"א הנרכש ע"י חיידקים קיימים לאחר המסתו.
וורילנד אומר שפולקווסקי גילה "תגלית מרתקת", אך בה בעת טוען שיש סיכוי שהחיידקים העתיקים הם למעשה צעירים מאוד. לטענתו, קרח הוא חומר שקשה מאוד לעבוד איתו בלי לזהם אותו. קבוצת החוקרים שבראשה עמד פולקווסקי טיפלו בדוגמיות שלהם ב95% אתנול וחומר הלבנה (bleach), שלדברי וורילנד אינם חומרים אפקטיביים לסטריליזציה. לדבריו: "אינני חושב שזה בלתי אפשרי שחיידקים ישרדו תקופה כה ארוכה, אך אני לא הייתי משתמש בטכניקות אלה".
עם זאת, אם ממצאיו של פולקווסקי אמיתיים, הם עשויים להאריך באופן ניכר את ההיסטוריה המתועדת לדנ"א קפוא בתוך קרח. צוות חוקרים אחר בקופנהגן, דנמרק דיווח בחודש שעבר על דנ"א שנמצא בקרחוני גרינלנד שגילו עד 800,000 שנה.
לידיעה בנייצ'ר