"אז איפה השוויון?"
שתי הערות, לפני שנתחיל:
א. השיחה, אם עוד לא ניחשתם, מפוברקת מן היסוד.
ב. אני עושה כאן עוול גדול לאינדיבידואלים החרדים. רובם אנשים טובים שרוצים לעבוד, להתפרנס בכבוד, להאכיל את משפחותיהם וכו'. המצב כרגע בארץ הוא שהפוליטיקאים החרדים מנסים לשמר את הציבור החרדי בגטאות שלו עד כמה שאפשר. אתם מוזמנים להיכנס לפורום 'חדרי חרדים' כדי להיווכח. מכיוון שכך, חשוב לי להדגיש שאני לא יוצא נגד הציבור החרדי, אלא נגד החוקים (שמקודמים באגרסיביות על ידי הפוליטיקאים החרדים) שמביאים חלק גדול מהחרדים למצב בו הוא כיום - ללא יכולת אמיתית להתגייס, מבלי שיוכל לעבוד (אלא אם בשחור), ומחויב לציית לראש הישיבה שלו אם אינו רוצה להיזרק החוצה ולאבד חצי מהקצבאות שלו ביחד עם היכולת להאכיל את המשפחה.
"הלו, כבוד השר? שלום, מדבר ילוני. ח' ילוני."
"שלום מר ילוני. אתה יכול לקרוא לי אלי. במה אני יכול לעזור לך?"
"תשמע, אלי, רציתי להגיד לך תודה מכל הלב על המאבק לטובת הסטודנטים. אתה עושה עבודת קודש של ממש!"
"על מה אדוני מדבר?"
"אתה בטח זוכר שבג"צ פסלו את חוק הקצבאות לאברכים בטענה שהוא לא שוויוני. ואז קמת אתה, איש יקר, והחלטת לשנות את החוק כדי שיהיה שוויוני. עכשיו לא רק אברכים מקבלים קצבת הכנסה. לפי החוק החדש, יקבל אותה גם כל סטודנט, בתנאי שהוא ואשתו לא עובדים, וכבר הספיקו להביא לעולם שלושה ילדים לפחות."
"אה, כן. עכשיו החוק שוויוני!"
"בדיוק, כבוד השר, בדיוק. שוויון מלא. ובכל זאת, יש כאן בעיה קטנה. העניין הוא שסטודנטים צריכים לשלם שכר לימוד. משהו באזור העשרת-אלפים שקלים לשנה. בשביל לממן את הלימודים הם צריכים לעבוד, ובדרך כלל גם בנות ובני הזוג שלהם באותו המצב. על שלושה ילדים אין בכלל על מה לדבר. אז מבחינת סטודנטים חילונים שזכאים להטבה, אני חושב שיש רק אחד כזה בכל הטכניון, ואולי עוד כמה בבר-אילן."
"אז מה אתה מציע לעשות?"
"חשבתי, אדוני השר, בתור התחלה, להשוות את תנאי הלימוד באוניברסיטאות לאלו שבישיבות. הכל בשם השוויון. להוריד את שכר הלימוד לאפס, וגם לתת מלגה חודשית לכל סטודנט בלי קשר לנוכחות שלו או למידת ההשקעה בשיעורים. צריך גם לוותר על מבחנים לחלוטין ולתת לכל סטודנט להמשיך ללמוד באוניברסיטה עד שיבחר לצאת לעבודה או לגמלאות."
"אדוני השתגע?"
"להיפך, כבוד השר, להיפך. דווקא התפכחתי. לכולם מגיע. אם בישיבות כובתה השלהבת, מה יגידו אוניברסיטאות העיר? אני רוצה גם פטור מארנונה ופטור מתשלומים לגן ילדים. ואם אפשר, שגם יממנו לילדים שלי בית ספר מהבוקר ועד הערב, עם ארוחה חמה שיכינו ויגישו התלמידים הספרדים."
"זה הכל?"
"עוד דבר אחד. אם אחליט לצאת לעבוד, נא לדאוג למשרה טובה במגזר הציבורי, כמו משגיח כשרות. בעצם, עדיף רב עיר."
"אבל אין מספיק ערים!"
"מקימים, כבוד השר, ועוד יקימו הרבה. יהיו הרבה מאיתנו, בעזרת השם ובעזרתך. אה, ו- "
"יש עוד?"
"גם כבוד. שיכבדו אותי על כל מה שאני עושה למען המדינה. ומי שלא יכבד, אנטישמי."
"הכל טוב ויפה, אבל אדוני צריך להבין – צריכים גם אנשים שיעבדו, שישלמו מיסים, שיגנו על המדינה."
"חשבתי גם על זה, ויש פיתרון. נייבא עובדים זרים, נשלם להם גרושים, ניתן להם רובים שיגנו עלינו, נתפלל לשלומם ואז נגיד שהם גויים ונזרוק אותם מהארץ."
"אה, בזה כבר התחלנו."
"כן, אבל שמעתי שהם לא מרוצים מכל העניין. אז יש לי עוד הצעה. נגייר אותם כשיהיו בישראל, שירגישו טוב עם עצמם."
"אבל הם לא יהיו זכאים אז לאותם תנאים?"
"לא, כי נבטל את הגיור ונחזיר את העורלה."
"אז איפה השוויון?"
"ובכן, כבוד השר," אמרתי, "זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך."