"זכרונות מאפריקה" – מילת נשים (ביהדות?)

ד"ר יחיעם שורק מפנה אותנו לכמה פסוקים שמהם עולה חשד שמנהג מילת נשים היה קיים ביהדות. טוב שלא נשמר

יצויין כבר בראשית רשימתי, וכפי שיובלט פה ושם בהמשך, כי עניין רגיש זה, מילת נשים, ובפרט ביהדות, לא הפך לתופעה נפוצה אולי ממועטת, אם בכלל, וטרחתי להדביק לא מעט סימני שאלה והסתייגות מהנושא הנידון. עם זאת אין וקשה להתעלם מעדויות נסיבתיות בדיון אודות הנוהג הנ"ל. אין בכוונתי מחד לשתול אינפורמציות מזה ופרשנויות מזה בנידון, ומאידך, כפי שהנני נוהג במקרים לא מעטים, לטמון את הווית הדברים במגרה היסטוריוסופית שתוויתה – חומר למחשבה.

עם זאת ובשל זאת אביא את הרצאת הדברים בפני הקורא, ויהיה הוא שופט למסקנותי.

ובכן, טיולי האחרון לאפריקה (ספארי מרתק בטנזניה) טלטל אותי, חיובית כמובן, ועם זאת התמלא במארג של היפוטזות, אותן אני נושא בחיקי האקדמי זה שנים, וראשיתו בטקסט תמוה, ואולי לא לכאורה, בספרות חז"ל, שמיד אחשוף אותו כאן בהמשך.

שם באפריקה סרבה לנתקני כל פרשיית חשיפת השלד של "לוסי" המפורסמת וקודמיה בעידן הפאלאוליתי של 200000-300000 לפנה"ס לערך,בתיעוד הוויזואלי המרשים של הארכי-פרה-היסטוריה ועימה התיאורה הכה-בלתי-מופרכת על ראשית ההיסטוריה לא בשומר אלא דווקא במרכז אפריקה.

מחקרים רציניים הוכיחו כי במרכז אפריקה ובמצרים הקדומה נודע הנוהג של מילת נשים כבר משלהי האלף השני לפנה"ס. ואם כן נתקשה להתעלם מהתופעה של מילת בנות בהקשר החברתי והתרבותי בקרב שבטים אפריקאים ובכללם באתיופיה עד עצם היום הזה, ולי בוודאי קשה להתעלם מנוכחותו החודרנית משהו של הסרט הריגושי והכה דרמטי בשם "פרח המדבר", בבימויה של שרי הורמן המספר את קורותיה המיטלטלים של פליטה סומאלית שעברה את ייסורי הגיהנום של מילת נשים והפכה עם הזמן ללוחמת אמיצה וכובשת למאבק בינלאומי בתופעה הנ"ל.

יצויין כי ארגון יוניסף (unicef) דיווח כי בשנת 2016 היתה הערכה כי כ-200 מיליון נשים בעולם ובפרט באפריקה ומערב אסיה עברו תהליך של מילת בנות. כן יצויין, מניה וביה, כי לפחות עד תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת נודעה מילת בנות בחברה הבדואית (לא רחוק ממקומותינו).

מיד קפצו מולי כל מיני פסוקים, או קטעי פסוקים הכורכים את ראשית ישראל לא במסופוטמיה אלא דווקא במרכז אפריקה, ותנא ראשוני דמסייע לכך אמצא במקרא, ולא במקרה, כגון הנביא עמוס הטוען: "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל. הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלישתים מכפתור וארם מקיר" (עמוס ט' 7), המביע ידע די אותנטי לגבי מוצא אותם עממים.

נוסיף לכך את האיזכורים הגיאוגרפיים בספר בראשית בהקשר לחבל הארץ המתקרא "כוש", וכן כוש שילד את נמרוד הצייד המיתולוגי, האשה הכושית של משה (ודווקא בהקשר זה ראוי להיזכר עד כמה חשוב היה לאבות העם למצוא אשה במקורם הגיאוגרפי-משפחתי), והקשר בין מלכת שבא לשלמה ותירהקה מלך כוש הנחלץ לעזרת חזקיהו במרידתו נגד מלך אשור ועוד ממין אלה.

ועוד ניזכר בתיאוריה לגבי חלק משבטי ישראל שגלו/נדדו לאתיופיה, ומירקם הקשרים ההדוקים בין הקיסר האתיופי האגדי היילה סילאסה לבין ישראל המודרנית, כשכינויו היה לא פחות ולא יותר מאשר "גור אריה יהודה" (לא, ואינני תמים עד כדי שלא לחשוב על תשתית כלכלית בינו לבין מדינת ישראל, אלא שקשה להתנתק מתמימות הקשר מראשית פיסקה זו).

עד כאן לגבי הקשר בין עם ישראל לבין התרבות האפריקאית, ובכללה, כך דומה, לפחות להנחתי, המשוערת כך יצויין, נחשפה החברה הקדומה לתופעה של מילת בנות.

הירודוטוס, מגדולי ההיסטוריונים היווניים במאה החמישית לפנה"ס מספר כי בימיו היתה נהוגה מילת ב\נות בקרב האוכלוסיות במצרים, בפויניקיה ובקרב השבטים מכוש (היסטוריאיי, 5, 86). כלומר, התקרבנו ואולי לא מעט לכיוון החברה הישראלית הקדומה.

לצורך זה נביא מדברי הגיאוגרף וההיסטוריון היווני סטראבון הכותב במפורש כי בדומה למצרים ולבני כוש, היהודים נוהגים למול את בניהם ו"לחתוך" – "לנתק" את בנותיהם (סטראבון, גיאוגרפיקה, י"ז, פרק 2, 5), כשלביטוי ה"כירוגי" משהו של "חיתןך", "ניתוק" וכד', יש בו בוודאי כדי להצביע על הסבל הנורא שעברו הבנות במהלך ביצוע האקט המזוויע הזה.

הרופא היווני גלנוס (200-129 לספ') ואחריו הרופא היווני אייטיוס בן אמידה (מאה 6-5 לספ') שמצטט את היווני הקדמון פילומנס,מעידים על התופעה של מילת בנות מטעמים שונים.

מנגד ההיסטוריון הרומי ספרטיאנוס מתייחס לשנת 132 לספ', (scriptores historiae augustae, hadrianus, 14, 2), בהדגישו כי היהודים פוגעים באברי ההולדה, ובלשונו: "quod vetabbantur mutilare genitalia" היינו בבחינת סיבה לפרוץ מרד בן כוסבה לאחר שהרומאים אסרו על היהודים לקיים את מצוות ברית המילה, או "עיקור" או "סירוס" לאור אינטרפרטציות דאז. אמנם עסקינן הכא במילת הבנים, אלא שבספקטרום הרחב יותר אולי נכללת כאן גם מילת בנות, שהרי הטענה דלעיל אינה נוגעת עקרונית בבידול היהודי מול ציוויליזציות אחרות, אלא בגרימת נכות גופנית גניטאלית בעלת ריאקציות של שאלת פוריות. ואולי אף בבחינת ביוש כמאמר מילת בנות?

עם זאת אנו תרים עדיין אחר "האקדח המעשן" ואותו נמצא, כך דומה, בטקסט מן התוספתא הדן בתוצאות קשות של פגמים כתוצאה מאקט המילה, והריהו לפניכם: "מעשה בארבע אחיות בציפורי, שמלה ראשונה, שניה שלישית, ומתו, ובא מעשה (=עניין בעייתי זה) לפני (הנשיא) רבן גמליאל (מפאת חשיבות העניין) ואמר (=פסק) ואמר: רביעית לא תימול ..." (תוספתא שבת טו, 8). נכון, ניתן להתייחס לפרשה זו כתוצר של מחלה גנטית משפחתית, אולי המופיליה (העדר קרישת דם) שבעטיה נפטרו הילודים מיד לאחר מילתם. נכון שניתן אולי לראות את הפגם, אם כי רחוק מן ההיגיון, שדווקא סכין המילה היה מזוהם, ואולי-אולי, על שום הפועל בנקבה – "שמלה" וכן – "לא תימול, מסתתר אולי מין רמז למילת בנות.

תנא דמסייע לכך נמצא בהמשך הטקסט בתוספתא (שם, 8), מפי רבי נתן המציין במפורש על אודות "מילת בנים", ובלשונו: "אשה אחת שהיתה יולדת זכרים והן נימולין ומתין ...", כלומר בבחינת ייתור הטקסט הקודם שאינו מזכיר אלא ילודים זכרים, וממש בהמשך (הלכה 9) מופיע הטקסט הבא מפי רבי שמעון בן אלעזר: " ... מקום שהוולד ניכר, אם זכר, אם נקבה, משם מלין אותו ..."

ובתלמוד הבבלי דנים בשאלת מילת אנדרוגינוס, כלומר, מי שנולד עם צמד אברי מין, זכרי ונקבי גם יחד, וכהתנסחות רבי יהודה: "ואנדרוגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה. תלמוד לומר: הזכר וא נקבה היא, זכר ודאי, נקבה לא ודאית" (תלמוד בבלי שבת קל"ו עמ' ב), ומיד בהמשך בטקסט מעורפל מתפלמס רבי יהודה לגבי המילה בהקשר לאנדרוגינוס ואף מצטט כדלקמן: "ומאי שנאמר משום דכתיב (מלכים י"ז): 'המול לכם בן זכר'" בלשון ברורה ופסקנית. ושמא מלשון הן למדים אולי גם על לאו, כלומר – לגבי מילת בנות.

נוסיף עוד נדבך מסויים למירקם הנ"ל, בן ימינו אנו ממש. מדובר על האוכלוסיה החרדית בארצנו ואולי גם בחו"ל, כאשר ה"ייחוד" בין שני בני הזוג הבאים לחופה ולקידושין, או בבואם לביתם המשותף, מביאים לכדי קיום יחסי המין וביתוק (ובמחילה על התבטאות זו) קרום הבתולין המכסה את פתח הנרתיק בוואגינה הנקבית, משול ללא פחות ולא יותר מאשר "ברית מילה נשית". האם לא תרחק המסקנה כי הכא עסקינן במעין שריד קדום של מילת נשים (למרות ש"כירורגית" אין דומה זה לזה) שבמשך השנים קיבל משמעות מקודשת של "ברית מילה נקבית", ושה"מנצח" על טקס זה הינו החתן הטרי.

לסיכום – ראשית -רשימתי זו לא נועדה להסיק מסקנות ברורות ונוקבות לגבי סוגיית מילת בנות, ואכן אין בידי מסקנות נחרצות בנידון.
שנית - לעניות דעתי, לאור המקורות שהבאתי כאן, יהודיים מזה וחיצוניים מזה, ולצידם הקשרים גיאו-היסטוריים, ניתן לומר ובזהירות רבה, כי מילת בנות היתה תופעה כלשהי, נפוצה חלקית ואולי אף ממועטת מזה, אך לא ניתן להתעלם ממנה לחלוטין.

שלישית – מעבר למסקנות דלעיל יצויין כי טוב וראוי מכל הבחינות שמסורת זו של מילת בנות לא נשתמרה במקומותינו ובזמננו ביהדות, ולו רק על שום הסבל הנורא שהיה נגרם מתופעה מזוויעה שכזו.