האם מעקב אחרי בעלי חיים היה מאפשר לחזות את שפעת החזירים?
מאת כריסטין סוארס
בינואר 2009 נאלץ מטוס נוסעים לנחות נחיתת חירום במימי נהר ההדסון בניו יורק. בתוך פחות מ-24 שעות התפרסמו צילומי וידאו מכמה מצלמות מעקב המותקנות באזור, שתיעדו את האירוע מזוויות שונות. בימינו, כשמערכות מעקב רבות פרוסות בכל מקום, אנשים התרגלו להניח שמישהו או משהו תמיד צופה בהם, ומוכן לאתר בעיות ברגע התרחשותן. למרות זאת במארס ובאפריל 2009 הצליח זן חדש של שפעת A, H1N1, לעבור מן החזיר לאדם, ונכון לסוף יולי עדיין מנסים גורמים בתחום הבריאות והחקלאות להבין מהיכן הוא הגיע.
הופעתו של זן השפעת H1N1 הוכיחה הן את יעילותן של המערכות הקיימות לניטור התפרצויות שפעת בקרב בני אדם, והן את התיאוריה הגורסת כי חזירים עלולים לשמש תחנת מעבר של נגיפים מבעלי חיים לבני אדם. אבל היא גם הדגישה עד כמה מאכזבת יכולתנו לגלות מהיכן מגיעים נגיפים כאלה, להבין כיצד הם מתפתחים בבעלי החיים ולחזות אם ידביקו בני האדם, יכולת שהייתה מאפשרת לנו למנוע מגפה או לפחות להתריע מפניה.
על אף שנים של מודעות לנושא ותקציבים שהוקצו למחקר השפעת, הממונים על הבריאות טרם הצליחו למצוא דרך יעילה להזהיר מפני מחוללי מחלה חדשים בבעלי חיים העלולים לעבור לבני אדם. לדוגמה, יורגן א' ריכט ועמיתיו במרכז הלאומי למחלות בעלי חיים של משרד החקלאות האמריקני בעיר איימס שבאייווה, זיהו ב-2007 בחזירים זן חדש של שפעת A, H2N3, שלדעתם היה עלול להפוך למגפה. אבל "לא היה למי לספר על זה," לדברי ריכט. "אז שאלנו את עצמנו: 'מה עושים עם המידע הזה?' זה לא עניין איש, כי לא היו חוקים או תקנות בנושא." ריכט ועמיתיו פרסמו אפוא את השערתם בכתב עת מדעי, והסיקו כי "יהיה נבון להקים מערכת מעקב אחר מחלות בחזירים ובעובדים הנחשפים להם."
כשמדובר במחלות, המעקב צריך לכלול, לכל הפחות, רופאים ומעבדות שידווחו על כל מחולל מחלה שהם מזהים. לדוגמה, בארה"ב אפשר לדווח על כל מקרה של שפעת בבני אדם למרכזים האמריקנים לבקרת מחלות ולמניעתן (CDC), העוקב אחר מקרי המחלה והתפשטותה. אבל בדיקות מעבדה שנעשו מרצונם החופשי של הרופאים, הן בבני אדם והן בבעלי חיים, משקפות רק שיעור קטן של המקרים שהגיעו לביקור רופא. חובת ביצוע של בדיקות שיטתיות ודיווח על תוצאותיהן חלה כיום חלה רק על מחלות חזירים העלולות לגרום לנזקים כלכליים קשים, כגון קדחת החזירים ומחלת ניפה.
לדעת ריכט, העובד כיום באוניברסיטת קנזס, מעבדות וטרינריות לזיהוי מחלות יכולות למלא תפקיד חשוב במעקב פעיל יותר אחר מחלות בבעלי חיים, אם רק יבצעו בדיקה מקיפה, של כל מחוללי המחלה האפשריים, בכל דגימה שהן מקבלות, ולא משנה מהי הסיבה שדגימה נשלחה.
"דרושה לנו רשת טובה יותר למעקב אחר אוכלוסיות בעלי חיים, כדי שנוכל לזהות מחלות מידבקות בשלבים ראשוניים בעזרת הטכנולוגיה החדשנית של המאה ה-21," אומר ריכט. למעבדות הממשלתיות הגדולות במדינות שבהן מצויות אוכלוסיות החזירים הגדולות בארה"ב כמו אייווה וצפון קרוליינה, יש כבר כיום הטכנולוגיה הדרושה למעקב אחר קשת של מחלות חזירים, מסביר ריכט. מעבדות קטנות יותר יכולות לגלות מחוללי מחלה מסוימים בחזירים, בבקר או בעופות בעזרת מערכי דנ"א, וכך לספק תמונה מקיפה יותר של המחלות העלולות לעבור לבני אדם, כמו זן השפעת החדש, בזמן אמת, כשהן עוד מצויות בשלבי התפתחות באוכלוסיית בעלי החיים.
אך בל נשכח שגילוי זני שפעת חדשים בבעלי חיים הוא דבר אחד, והיכולת לקבוע אם זן מסוים כזה עלול לסכן בני אדם היא דבר אחר. "אני הרבה יותר פסימי לגבי יכולתנו לחזות זאת," מסביר ג'פרי ק' טאובנברגר מן המכון האמריקני למחלות מידבקות ואלרגיות. במארס 2009 הוא פרסם ניתוח של שני תתי-זן של משפחת H1N1 בחזירים. אחד מהם היה הזן הארו-אסייתי שתרם מקטעי דנ"א לזן החדש התוקף בני אדם כיום. לשני הזנים אב משותף מסוג H1N1, אך הם התפתחו באופן עצמאי באוכלוסיות חזירים, והשינויים הזעירים בגנים הנגיפיים, המאפשרים לנגיף להסתגל לבעל חיים חדש, היו שונים בכל תת-זן. מדענים רבים שחיפשו סימנים עקביים לכך שנגיף כלשהו עומד להפוך למידבק או לאלים יותר נכשלו בגילוי דפוסים ברורים.
לכן איש אינו יודע להסביר מדוע נגיף שפעת העופות H5N1 שבו נדבקו כ-400 איש ברחבי העולם, בייחוד באסיה ובאפריקה, לא הצליח עד עכשיו להסתגל לגמרי לבני אדם. למדענים גם אין מושג מנין הגיח נגיף השפעת שגרם למגפה שהפילה חללים רבים ב-1918, או לאן מועדות פניו של צאצאו הרחוק, הזן החדש של H1N1. לאחר שהתפשט ברחבי העולם, הדביק יותר מ-130,000 בני אדם וגבה את חייהם של יותר מ-800, נכון לסוף יולי 2009. עשוי הנגיף החדש להיחלש בחודשים הקרובים, או דווקא ללמוד איך ליעל את המעבר מאדם לאדם. בסתיו 2010 הוא עלול לשוב לחצי הכדור הצפוני חזק כארי, או כנוע ככבשה.
טאובנברגר, שהיה אחד מחוקרי המכון הפתולוגי של הצבא האמריקני שב-1996 בודדו לראשונה מתוך רקמה שהשתמרה את זן H1N1 ההיסטורי שגרם למגפת השפעת של 1918, מסביר שרב הנסתר על הגלוי בביולוגיה ובאקולוגיה הבסיסיים של נגיפי השפעת. לדעתו, מעקב אחר מערכת אקולוגית כפרית שלמה: חזירים, עופות, בני אדם וכן כלבים, חתולים, סוסים וחיות בית ובר נוספות, תוכל להניב סוף-סוף הבנה מעמיקה יותר של הדרך והסיבה להתפתחות נגיפי שפעת.
למרבה המזל, התקציבים שהוקצו להתגוננות מפני מגפות שיפרו באורח ניכר את מערכות המעקב והתגובה לשפעת אנושית. ריכט מציין כי מעבדות בארה"ב זיהו את השפעת החדשה במהירות רבה בשני ילדים בדרום קליפורניה והתריעו על כך בפני ה-CDC, ובכך אפשרו תגובה מהירה של מערכת הבריאות בארה"ב. למרבה הצער, בהיעדר ניטור הדוק יותר של בעלי חיים העלולים להיות מקור לזני שפעת חדשים, יוסיף המעקב אחר בני אדם להיות קו ההגנה הראשון שלנו.