הידען - Hayadan

מדינה רדופת שדים מ"א: הלמ"ס: רק 7% מהתלמידים עד 2019 יצטרפו לחינוך הממלכתי

אבי בליזובסקי ·

Summary: לוח 3. תוספת התלמידים הצפויה למערכת בשנים 2019-2013:

פרופ' דן בן דוד בתשובה לשאלת אתר הידען: בהינתן רמת החינוך שמקבלות אוכלוסיות נרחבות, לא נוכל להחזיק משק וצבא של עולם ראשון ומדובר בסיכון קיומי

מערכת החינוך הולכת ומתדרדרת. כך עולה מדו"ח שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדו"ח סוקר את החלוקה של בתי הספר לפי ארבעת הזרמים: ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי וערבי, בהם ילמדו הילדים שכבר נולדו עד כה כאשר יגיעו לכיתה א'.
כשבוחנים את הרכב תוספת התלמידים, שהסתכמה בכ-420 אלף תלמידים במהלך השנים 2019-2001, לפי מגזרי המערכת השונים, עולה כי כ-40% מהתוספת בשנים אלו הייתה במגזר הערבי וכ-39% נוספים במגזר החרדי. כ-14% מהתוספת הינה בחינוך הממלכתי-דתי וכ-7% בלבד מהתוספת הינה בחינוך הממלכתי העברי. (ראו תרשים).

כמובן שבלמ"ס לא רואים בכך התדרדרות. הם רק מספקים את המספרים היבשים, אך בהינתן העדר חינוך ליבה בבתי הספר החרדיים אליהם יצטרפו 39% מהתלמידים שנולדו עד ימים אלה, ובשל הרמה הנמוכה בבתי הספר הערביים (מהזנחה של המדינה והרשויות), ורמת המורים גם במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית, העתיד אינו מבשר טובות.

 

כפי שניתן לראות מאחד הלוחות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הגידול של התלמידים בבתי הספר החרדים היסודיים יגדל ב-26% לעומת 9% גידול בבתי הספר הממלכתיים. מדובר בשיעור כפול משיעורם של החרדים באוכלוסיה הכללית, ולעומת זאת, בקרב החילונים מדובר בשיעור גידול שלילי ביחס למספרם באוכלוסיה.

לוח 3. תוספת התלמידים הצפויה למערכת בשנים 2019-2013:

מגזר פיקוח

תוספת תלמידים

תוספת תלמידים (אחוזים)

ממלכתי

(עברי)

ממלכתי דתי

חרדי

ערבי

סך הכל

ממלכתי

(עברי)

ממלכתי דתי

חרדי

ערבי

סך הכל

יסודי

32,674

27,892

51,747

10,891

123,204

9%

23%

26%

4%

13%

חטיבת ביניים

9,232

4,627

10,950

24,809

6%

12%

14%

9%

חטיבה עליונה

-2,848

4,581

11,378

18,247

34,206

-2%

9%

17%

21%

9%

סך הכל

41,906

37,100

63,125

40,088

182,219

6%

18%

24%

10%

9%

עוד עולה מהדו"ח כי הביקוש למורים למתמטיקה בחטיבה העליונה צפוי להגיע ל-6,484 מורים עד שנת 2019 (תוספת של כ-1,745 מורים ביחס לשנת 2012). באנגלית, הביקוש צפוי להגיע לכ-5,300 מורים (תוספת של 1,226 מורים ביחס לשנת 2012). כמובן שהדו"ח לא מטפל בשאלה מדוע קיים המחסור הזה.

פרופ' דן בן-דוד, מאקרו כלכלן ומומחה למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב וראש מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל אומר בראיון לאתר הידען, כי יש לבעיה שלושה היבטים:

  1. מה אנחנו בכלל מלמדים את הילדים
  2. מי מלמד את הילדים - איך מכשירים את המורים ואיך מתגמלים אותם
  3. איך מנוהל התקציב השני בגודלו של מדינת ישראל אחרי משרד הבטחון.

"בהינתן רמת החינוך שמקבלים אוכלוסיות מאוד גדולות בישראל, אני מאוד מודאג מהיכולת שלנו כמדינה להחזיק משק מודרני, תחרותי, משק ברמת העולם הראשון, בעוד דור או שניים. הדבר עלול להוביל לסיכון קיומי כי ללא משק עולם ראשון לא נוכל להחזיק צבא של עולם ראשון ומה שמתפתח כאן בשכונה לא מבשר טובות למדינה שלא תוכל להגן על עצמה, בלי אפילו לנקוט בעמדה ימנית או שמאלית."

האם כבר מאוחר לעצור את התהליך?
"הכל בידינו אנחנו לא חייבים להגיע למצב הזה. הילדים כבר נולדו. יש לנו אוניברסיטאות מהשורה הראשונה, כל הידע שאנחנו צריכים להעביר לילדים עדיין נמצא בישראל (גם זה לא מובטח לנו לנצח, ע"ע בריחת מוחות) צריכים לפתוח את השערים בין האקדמיה למערכת החינוך ולוודא שהידע האדיר הזה יגיע לכל הילדים בארץ."

הידען: אתה מוכן להרחיב על שלושת האיומים?

"באשר לשאלה מה מלמדים את הילדים: לגבי הילדים החרדים אנחנו לא שמים על השולחן מה שהילדים צריכים ללמוד במדינה מתוקנת וזה לא סביר. מדינה מודרנית מכריחה הורים לשלוח את הילדים לבית הספר. יש חוק חינוך חובה בכל מדינה מערבית וגם אצלנו. אבל בניגוד אלנו, כל מדינה מערבית אחרת אומרת מה הילדים צריכים ללמוד. יש תוכנית ליבה שמגדירה מה חובה שהילד יקבל ואצלנו כל מגזר עושה כרצונו. כדי שלילדים תהיה אפשרות לבחור כשיגדלו הם צריכים לקבל חינוך כשהם קטנים. זו זכותם ואנחנו כמדינה מפקירים את הילדים."

באשר לסוגיית הכשרת המורים - רוב המורים מגיעים ממכללות להוראה. יש כשני תריסר מכללות כאלה, שתנאי הקבלה לכל אחת מהן הללו נמוכים לתנאי הקבלה של כמעט כל חוג אוניברסיטאי. יש אנשים מוכשרים מאוד שהיו יכולים להתקבל לכל פקולטה שמבחינה אידאולוגית רוצים להיות מורים וזה פנטסטי, אבל הם לא הרוב. הרוב הם כאלה שלא מצליחים להיכנס לאוניברסיטה אבל אנחנו מפקידים בידיהם את הילדים שלנו בתקווה שהם יוכלו להביא אותם לרמה האוניברסיטאית. זה לא מתקבל על הדעת."

הסוגיה השלישית: "אנחנו צריכים לחשוב מחדש איך כל העסק הזה עובד. קודם כל חייבים שקיפות תקציבית, אין לנו בכלל מושג כמה אנחנו מוציאים על תלמיד במערכת החרדית לעומת המערכת הערבית לעומת המערכת הממלכתית דתית לעומת המערכת הממלכתית. זה א.ב. כמה כסף הולך, על מי. דוגמה אחרת - חסרים לנו מורים בתחומים מסוימים - מתמטיקה, פיסיקה אנגלית. אם אנחנו רוצים מורים טובים בתחומים הללו נצטרך להתחרות מול החלופות שיש למורים הללו - הסקטור הפרטי. נצטרך לשלם להם בהתאם שכר תחרתי וגם לדרוש תנאי עבודה תחרותיים אבל כרגע יש לנו מערכת מאוד מקובעת והדבר לא ממש מתאפשר. אלה פשוט כמה דוגמאות כאן לכמה דברים שאנחנו צריכים לעשות."

הידען: אתה אומר זאת שנים, ואף אחד לא שומע, כיצד ניתן לשנות זאת?

"אני מתריע במשך שנים, והדברים הובילו לוועדת דוברת שיצאה עם המלצות משמעותיות לרפורמה מערכתית של מערכת החינוך. הבעיה היא לא בכך שאנחנו לא יודעים מה צריך לעשות. צריכים גם רצון פוליטי לעשות את זה, ואנחנו במידה מסוימת על זמן שאול. יש לנו עדיין חלון הזדמנויות. אפשר היום למצוא רוב בכנסת לשנות את כל עתיד המדינה ואולי גם בכנסת הבאה, אבל השינויים הדמוגרפיים הם כאלה שתהיה באיזשהו מקום נגיע לנקודת אל חזור דמוגרפית-דמוקרטית. אם אנחנו עוברים את הנקודה הזו זה נגמר. השמים לא יפלו למחרת, הם יפלו אחר כך. כמה שקשה היום לבצע את הדברים שכולנו יודעים שצריך לעשות יהיה בלתי אפשרי באיזשהו שלב."

"יש לנו אוניברסיטאות מהשורה הראשונה אבל יש לנו בריחת מוחות שאין לנו אח ורע, השאלה לא רק כמה ילדים נולדים בכל קבוצה אלא כמה אנחנו מגלחים מלמעלה מהאנשים שאנחנו הכי זקוקים להם. יש לנו את הידע, כסף זורם לישראל, גם כהשקעות ישירות וגם כהון סיכון אנחנו אחד המובילים בעולם. זו לא צדקה , זה מגיע לנו כי אנחנו טובים ממש. יש לנו ידע, כסף, יכולת בכנסת לשנות כיוון צריך רק למצוא את הנכונות לעשות זאת."

 

באותו הנושא באתר הידען:

 

לפרק הקודם בסדרה "מדינה רדופת שדים": מדינה רדופת שדים מ' - נגיד שפלוטו בניגוד, מה זה אומר על שער הריבית?"