אמת או בדיה – האם בעלי חיים אוהבים להשתכר?

מעטות הראיות המדעיות המוכיחות שבעלי חיים אכן חוגגים בשתיית אלכוהול טבעי המצוי בפירות תוססים אבל מחקר חדש, שהתפרסם ברשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים (PNAS) מראה שיש כמה יצורים בנבכי יערות הגשם של מלזיה שנהנים לשתות משקאות חריפים

מאת סינתיה גרייבר

‏

יש סיפורים רבים על בעלי חיים שאינם בוחלים בטיפה המרה. ב-2004 דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס על דוב שחור שהתעלף באתר נופש במדינת וושינגטון לאחר שהגזים בשתיית בירה. באוקטובר 2007 דיווחה אסושייטד פרס על שישה פילים הודים שהשתוללו, עקרו עמוד חשמל והתחשמלו לאחר שסבאו שיכר ביתי שהופק מאורז. אפילו צ'רלס דרווין כתב ב"מוצא האדם" שלקופים יש "משיכה עזה למשקאות אלכוהוליים" ולבירה.

ואולם, מעטות הראיות המדעיות המוכיחות שבעלי חיים אכן חוגגים בשתיית אלכוהול טבעי המצוי בפירות תוססים. להפך: נראה היה שבעלי חיים אינם מתעניינים בכך ואפילו נרתעים. אבל מחקר חדש, שהתפרסם ברשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים (PNAS) מראה שיש כמה יצורים בנבכי יערות הגשם של מלזיה שנהנים לשתות משקאות חריפים.

באמצע שנות ה-90, הבחינו פרנק וינס ואנט זיסטמן, פיזיולוגים של בעלי חיים מאוניברסיטת באיירוית שבגרמניה, שחדף עצים זעיר, מבקר בקביעות בין כפותיהם של דקלי ברטאם ולוגם את הצוף שהעצים מפרישים. וינס הבחין גם בריח תסיסה מוזר הנודף מן הצמחים האלה, ומשהו שנראה כמו קצף של ספל בירה.

"זה עורר את חשדי שאלכוהול קשור לעניין," הוא נזכר. וינס בחן את הצוף וגילה שהוא מכיל 3.8% אלכוהול, בדומה לכמה סוגי בירה. נראה שניצני הפרחים של דקל ברטאם מארחים סוג של שמרים, שלא היה מוכר עד כה, הפועל כמבשלת שיכר ומתסיס את הצוף.

והמוזג הבוטני הזה יודע איך להשביע את רצון לקוחותיו: שבעה מיני יונקים של יער הגשם במערב מלזיה, ובהם חדף העצים והלוריס האִטי, שותים אלכוהול מדי ערב, ולעתים אף שבים למשקה שני ושלישי. במונחי אנוש, הם שותים כמות שקולה לתשעה משקאות אלכוהוליים בלילה. וינס אומר ששני הצדדים מרוויחים: בעלי החיים נהנים ממשקה והצמחים מהאבקה.

אבל השתיינים הפרוותיים הקטנים אינם נעשים מטושטשים ואין הם מפגינים התנהגות גלויה של שכרות. הם אינם מועדים, מתנודדים או מתעלפים. וינס משער שלצוף האלכוהולי יש בכל זאת השפעה עצבית כלשהי הגורמת לשוב לסיבוב משקה נוסף. הוא אומר שיש לכך היגיון אבולוציוני: בעלי החיים זוכים למזון והצמח קושר אליו את המאביקים שלו.

הביולוג רוברט דאדלי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי אומר שהמחקר מדגים לראשונה את השערתו שהמשיכה שלנו לאלכוהול נובעת מן הימים שבהם אבות אבותינו שוטטו ביערות בחיפוש אחרי צמחים עתירי אנרגיה. ניחוח האלכוהול רמז אולי שהפרי הגיע לשיא הערך התזונתי. אבל כמו התאמות אבולוציוניות רבות שהיו מועילות בעבר, אומר דאדלי, החיבה שלנו לפירות תוססים הביאה להתמכרות לא בריאה לאלכוהול בעולם השפע של היום. חדפי העצים משמשים אפוא מודל חי לאבותינו הקדמונים המשותפים והנכחדים.

על אף שפרימטים בשבי אוהבים לשתות אתאנול שהפיקו בני אדם, הנושא כמעט לא נחקר בעבר. "זהו תחום פורה מאוד למחקר עתידי", אומר דאדלי. אבל במעט המחקרים שכן נערכו, בעלי החיים לא הביעו עניין באלכוהול טבעי. האנתרופולוגית קתרין מילטון מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי פנתה לחוקרי פרימטים, שעובדים עם 22 מינים, אך איש מהם לא נתקל באכילת פירות מותססים. מדענים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב שחקרו עטלפים דווחו שהחיות נמנעו ממזונות שהכילו אחוזי אלכוהול גבוהים, על אף ריכוזי הסוכר הגבוהים בהם. ייתכן שהסיבה לכך, אומר ברי פינשאו, פיזיולוג בעלי חיים שהשתתף במחקר, היא ש"עטלף שיכור הוא עטלף מת."

ומה לגבי הסיפורים הנפוצים על פילים בגילופין שאכלו פירות מארולה תוססים בשמורת קרוגר שבדרום-אפריקה? לא היה ולא נברא. הפיזיולוג סטיב מוריס מאוניברסיטת בריסטול באנגליה חישב על סמך גודל הפילים, חילוף החומרים בגופם ותכולת האלכוהול בפרי המארולה התוסס, ומצא שכדי שפיל ממוצע ישתכר הוא צריך לאכול לפחות 700 פירות.

אבל חדפי העצים קלילי המשקל מוכיחים שיש בעלי חיים שנהנים מקוקטייל לילי.