מים במקום נפט? אל תהמרו על זה

חברה יפנית מנסה לשכנע כי ניתן להניע מכוניות במים. האם יש בכך משהו?

חברת ג'ינפקס (Genepax) היפנית היא שם לוהט, נכון להיום, בשוליה האפורים של תעשיית האנרגיה האלטרנטיבית. לפני כארבעה חודשים אירחה החברה מסיבת עיתונאים באוסקאה שביפן. נשיא החברה הציג פיתוח טכנולוגי מהפכני: מנוע מכונית הפועל על מים. כשהוא ניצב לצד מכונית כחולה וקטנה בה הותקן 'מנוע אנרגיית המים' (WES), סיפר המנהל המכופתר על מאפייני ההמצאה.

המנוע מסוגל להפיק למעלה מ-500 וואט של אנרגיה חשמלית (אם כי בתצוגה הודגמה מערכת המפיקה 300 וואט בלבד, משיקולים טכניים), והוא דורש אך ורק מים לצורך פעולתו. בכתבת וידיאו קצרה של 'רויטרס' מדגימים אנשי החברה כיצד נמזגת כמות קטנה של מים לתוך המנוע - והמכונית יוצאת בדממה אל מחוץ לחנייה ונוסעת במורד הרחוב.

חמש מאות וואט אינם הספק גדול במיוחד (מחשב ביתי ממוצע צורך כשלוש מאות וואט) אבל לדברי הנשיא, ה- WES ניתן לשדרוג בקלות להספקים גדולים הרבה יותר. המים, כמתואר בכתבה, יכולים לבוא מכל מקור: מי ים, מים מתוקים, אפילו תה! באתר החברה נכתב כי- "המתקן בטוח לחלוטין, וניתן להתקינו בכל מקום- גם בתוך הבית. הוא אינו פולט פחמן דו-חמצני, ואין לו השפעה על הסביבה."

האם האדמה רועדת מתחת לרגליהן של חברות הנפט? לא בטוח.

ניסיונות להפיק אנרגיה ממים אינם חדשים. סטנלי מאייר, ממציא אמריקני, טען שהצליח לתכנן מנוע מכונית המבוסס על מים עוד ב-1989: כשמונים ליטרים של מים רגילים יספיקו, לפי תאוריו, כדי לחצות את ארצות הברית מחוף לחוף. ג'ון קילי, גם הוא אמריקני, הדגים עוד בסוף המאה ה-19 מנועים מבוססי מים המסוגלים לעקם מוטות ברזל כמו קיסמים ולקרוע חבלים עבים כאילו היו חוטי תפירה.

מדוע, אם כן, אנחנו עדיין מבקרים בתחנות הדלק במקום להביא בקבוקי מים מהבית? המדע שולל את האפשרות להפיק אנרגיה ממים. הבה נבין מדוע:

אנרגיה כימית אצורה בקשרים שבין האטומים בתוך החומר. בגז טבעי, למשל, הקשרים האטומיים חלשים ונדרש רק ניצוץ חשמלי זעיר כדי לשבור אותם ו'לקצור' את האנרגיה המתקבלת. במים, לעומת זאת, הקשרים שבין האטומים חזקים מאוד, ואינם מתפרקים בקלות. יש להשקיע אנרגיה כדי לשבור את הקשרים שבין אטומי המים.

זו הסיבה, כנראה, שכל הרעיונות הקודמים להנעת מכוניות במים רגילים נכשלו. סטנלי מאייר הורשע בבית המשפט בהונאת משקיעים והלך לעולמו בשנת 1998. קילי נפטר ב-1898, ובביתו נתגלו קירות כפולים ובהם צינורות אוויר דחוס שהיו מקור הכוח האמיתי למכונות המזויפות שלו.

מכאן שאין לפתח תקוות גדולות מהמנוע של חברת ג'ינפקס. החברה מסרבת לגלות פרטים אודות הטכנולוגיה המסתורית שמאחורי ההמצאה, ורק משחררת רמיזות שמדובר בשיפור של טכנולוגיה ותיקה יותר: הידריד מתכתי (metal hydride). סוגים מסוימים של מתכות מסוגלים לפרק את המים לחמצן ומימן באופן טבעי, ואז ניתן להצית את שני הגזים ולהפיק אנרגיה מהתערובת. המלכוד הוא שהידריד מתכתי אינו קיים בטבע, מכיוון שתהליך פירוק המים גורם לחימצון המתכת (במילים אחרות, היא מחלידה) ויש להשקיע אנרגיה כדי להסיר את החלודה. אם זהו הבסיס לטכנולוגיה של חברת ג'ינפקס, הרי שהתאורים במסיבת העיתונאים הם שקריים: מים בלבד אינם מספיקים כדי להניע את המכונית. יש 'לתדלק' אותה גם בהידריד מתכתי, שנכון להיום הפקתו יקרה יותר מבנזין.

בקיצור, אל תרוצו למכור את המכונית - ואל תתפתו להשקיע בחברות כמו ג'ינפקס. אין ארוחות חינם.

(הכותב הינו מחבר הספר 'פרפטום מובילה: על פיזיקה, מכונות נצח, שרלטנים ומה שביניהם.', הוצאת 'ספריית מעריב', ומגיש את הפודקאסט 'עושים היסטוריה!' על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה).

הערת העורך: נתקלנו לאחרונה גם בחברה ישראלית המציעה שירות דומה. אנו מציעים להזהר מהם.