דוקטורנט בדרכים – חלק שביעי – טיפים לכתיבת מאמרים מדעיים

הפרק הנוכחי מיועד בעיקר לחוקרים צעירים – מסטרנטים, דוקטורנטים, פוסט-דוקים וכו'. הוא מסקר את תהליך כתיבת המאמר, עריכתו והביקורת המועברת עליו.

הערה מקדימה:
בכל הפרקים עד עכשיו ניסיתי לשלב פיקנטריה ופרטים אישיים צד בצד עם דיווחים מדעיים, במטרה ליצור מסמך שיהיה נעים לקריאה ויעניין את כולם. הפרק הנוכחי, לעומת זאת, מיועד למדענים ולאנשים שמכירים את כללי הקהילה המדעית מקרוב, וקשה לי להאמין שמישהו אחר ימצא בו עניין (והוא עלול גם להיות קצת מבלבל, אם אתם לא מכירים הדרך בה הקהילה המדעית בנויה).

אני חוזר שנית: הפרק הנוכחי מיועד בעיקר לחוקרים צעירים – מסטרנטים, דוקטורנטים, פוסט-דוקים וכו'. הוא מסקר את תהליך כתיבת המאמר, עריכתו והביקורת המועברת עליו. לטעמי, מדובר במידע שלא יסולא בפז, ואני ממליץ בחום להמשיך לקרוא, אם אתה שייך לנ"ל.
אוקי, אני הזהרתי. עכשיו זה על אחריותכם. והנה מתחילים!

ביום האחרון של הכנס אנו מקבלים הרצאה מיוחדת מיורג ספאן, העורך הראשי של Medical and Biological Engineering & Computing (MBEC), שמנסה להסביר לנו לפי מה נאמדים מדענים טובים (או גרועים) ולתת מספר טיפים בסיסיים לכתיבת מאמרים מדעיים.

מדענים, כידוע למדענים, אוהבים לכתוב מאמרים. או בעצם, שונאים לכתוב מאמרים, אבל חייבים לעשות את זה בכל מקרה. הסיבה היא שאנו המדענים נשפטים לפי כמות המאמרים שלנו וכמות הציטוטים שהם מקבלים בספרות. אנחנו לא כותבים את המאמרים שלנו רק בגלל שאנחנו אוהבים לראות את תוצאות הניסויים שלנו על הנייר. אנחנו כותבים את המאמר כדי שמישהו אחר יקרא אותו, ילך בעקבותיו ויצטט אותו בהתאם. זו מהות הקיום של חוקר צעיר כיום.

כל המדענים מכירים את מושג האימפקט פקטור (Impact Factor, IF), שמנסה להעריך את רמת העיתון המדעי. האימפקט פקטור של עיתון מסוים מחושב לפי מספר הציטטות למאמרים שהתפרסמו בשנתיים האחרונות באותו עיתון, לחלק במספר המאמרים שהתפרסמו באותן השנים בעיתון. חשוב לציין שלציטטות יש גם זמן מחצית חיים משל עצמן. כשספרנים מנסים להחליט האם הם רוצים את העיתון לספריה, הם יסתמכו על האימפקט פקטור שלו. עיתונים עם אימפקט פקטור של פחות מ- 1 לא יוזמנו בדרך-כלל. זה אומר שהמו"לים של העיתונים ישתדלו תמיד להעלות את ה- IF של העיתון שלהם עד כמה שרק אפשר.

כדוגמא לעיתון עם אימפקט פקטור גבוה בתחומו, בהנדסה ביו-רפואית יש את annual review of biomedical engineering שיוצא פעם או פעמיים בשנה וזוכה לאימפקט פקטור של 11.5 – והוא העיתון הנחשב ביותר בתחום שלנו. מה שמעניין לראות הוא שזמן מחצית החיים של הציטטות ממנו מגיע ל- 9-10 שנים. זה מאד מעניין מכיוון שזה אומר, כדבריו של ספאן, שאנו עובדים לאורך זמן כדי להכין את העתיד.

והנה עובדה מעניינת: רוב העיתונים הרפואיים מתגאים באימפקט פקטור גבוה במיוחד. New England journal of medicine מתגאה באימפקט פקטור של 52. ה- Lancet נהנה מ- 29. זה אומר שאם אתה מפרסם רק בעיתונים של הנדסה ביו-רפואית, הרי שתמיד תהיה בעמדת נחיתות לעומת העיתונים הרפואיים – תצטרך בעצם לפרסם פי שמונה כדי להיות מוערך באותה המידה. מעניין לראות שזמן מחצית החיים של הציטטות בעיתונים הרפואיים הוא באיזור השבע שנים, מה שמראה שרוב המחקרים מגיעים מהר מאד לרפואה הקלינית.

דרך אחת להשיג פרסום יותר טוב למאמר שלך היא באמצעות רעיון הגישה חפשית. במקרה זה, בתור המפרסם בעיתון, אתה יכול לשלם סכום מסוים של כסף – בערך 2000 אירו – ואז כל מי שרוצה את המאמר יכול להוריד אותו מהרשת ללא תשלום. יש אוניברסיטאות שמעודדות את הגישה הזו ואפילו משלמות את מחיר הגישה החפשית עבור החוקרים שלהן. התוצאה היא שמאמרים עם גישה חפשית זוכים לתפוצה יותר גדולה – ואתה (הכותב שלהם) זוכה ביותר ציטטות.

אז ככה מוערכים עיתונים. אבל איך מעריכים מדענים?

זוהי משוואה מרובת גורמים, הכוללת את מספר המאמרים המפורסמים מדי שנה, ה- IF של העיתונים בהם המאמרים פורסמו, מספר הציטטות למאמרים מדי שנה, פקטור הירש, השגת משאבים (Fund raising) ופקטורים אחרים.

מהו פקטור הירש? פקטור הירש הופך להיות שחקן חשוב בשדה, ותוך חמש-שש שנים נראה שכל המדענים יישפטו לפי פקטור הירש. הנוסחה המלאה קצת מסובכת להסביר במילים, אבל בתור דוגמא - למדען יש פקטור 50 אם הוא פרסם 50 מאמרים שצוטטו יותר מ- 50 פעמים. יש מדענים עם פקטור הירש של 68 שקיבלו כבר פרס נובל, אבל כמובן שזה לא אומר שום דבר. גם אם פקטור הירש שלך גבוה משבעים, אין לזה שום השלכה על הסיכויים שלך לזכות בנובל.

איך מקבלים את פקטור הירש? מה משפיע על הפקטור? כאן יש לספאן כמה דרכים להציע בדרך להצלחה. קודם כל צריך להתחיל עם מנחה מצליח כדי שאנשים ייחסו יותר תשומת לב למאמרים שאתה מוציא בעזרתו ויצטטו את המאמרים שלך יותר. בנוסף, צריך לבחור נושא 'חם', אחרת אף-אחד לא יצטט אותך, פשוט כי אין הרבה אנשים שחוקרים באותו תחום. מה עוד? לא נעים להודות, אבל עדיף שתיוולד גבר. מסתבר שנשים מצוטטות פחות מגברים, וחבל. עוד עצה טובה היא לשנות את נושא המחקר המדעי שלך מדי פעם – לעבור לנושא טוב יותר, בהתאם לרוח הזמנים והתמורות. וכמובן, נסה להתרכז במחקר. אם יש לך יותר מדי מחויבויות ללמד, כמובן שלא יהיה לך גם זמן לפרסם מספיק.

חשוב לציין שלא חייבים לפרסם הרבה כדי להצליח בקהילה המדעית. כדוגמא הביא ספאן את אחד מעמיתיו שאינו מפרסם הרבה – לא יותר מחמישה מאמרים בשנה – אך המאמרים שלו מצוטטים ארבע-מאות פעמים בשנה! ההירש פקטור שלו מתקרב לחמישים, וזה מאד (מאד) מכובד.

כעצה לחוקרים בקהילת ההנדסה הביו-רפואית, ספאן מציע לפרסם הרבה ולצטט הרבה. בסופו של דבר, יש לשחק את המשחק כפי שהעמיתים שלנו ברפואה משחקים אותו, ולקחת חלק במחקרים שלהם המבוססים על תוצרי המאמרים שלנו. לדבריו, יש די והותר חוקרים ביו-רפואיים שהתגליות המדעיות-בסיסיות שחשפו במחקריהם נוצלו במחקרים רפואיים עוקבים – ואותם מאמרים רפואיים זכו למספר ציטוטים גדול פי עשרים מכמות הציטוטים לה זכו המחקרים הבסיסיים. כדי להילחם במצב, יש לשתף פעולה עם החוקרים הרפואיים ולגרום להם להיות מודעים יותר למדע הבסיסי שמאחורי כל פיתוח רפואי.

לסיכום, אין כאן סוד וכל המידע חשוף לעיני כל. הידע על פקטור הירש, מספר הפרסומים, הציטוטים והעיתונים המפורסמים משומש בידי האוניברסיטאות להערכה של מדענים. פקטור הירש הופך להיות פקטור חשוב, ולמרבה הצער מסתבר שמהנדסים ביו-רפואיים מקבלים ניקוד גבוה רק כשהם מפרסמים במגזינים רפואיים או אחרים עם אימפקט פקטור גבוה. ובכל זאת, כדי להמשיך לקיים את הקהילה, חוקרים בהנדסה ביו-רפואית צריכים לכוון לפרסם בעיתוני הנדסה ביו-רפואית, אך גם לכוון לעיתונים אחרים כדי לא לפגוע בפקטור שלהם.

מה עובר בדרך לפרסום מאמר?

ל- MBEC נשלחים 400 מאמרים לפרסום מדי שנה, ורק מעטים מתוכם נחשבים לטובים מספיק, חדשניים מספיק ומהימנים מספיק להתפרסם באמת. במספרים מדויקים יותר, בין 70% ל- 80% מהמאמרים נדחים, כך שרק מה שעבר ביקורת עמיתים מצליח להתפרסם.

איך הולך תהליך הגשת המאמר והביקורת?

ראשית המאמר נשלח לעורך (וזה כבר סיפור אימים, כפי שכל מי שעבר את התהליך ברשת יודע). העורך קורא במהירות ובודק שהמאמר עוקב אחר כללים בסיסיים של ביקורתיות ואיכות. לאחר מכן הוא שולח אותו לשניים עד ארבעה מבקרים, או לפחות הוא מנסה. קשה לעיתים למצוא עמיתים לביקורת העמיתים, ולעיתים אחרות הנושא הנבחר פשוט אינו מעניין את הקהילה המדעית ואינו יוצר דיון של ממש. חשוב לזכור שאתם כותבים מאמר מכיוון שאתם רוצים שאחרים ישתמשו בעבודה שלכם. אבל מעבר לכך, אם מאמרים בעיתון אינם מצוטטים, אין לעיתון שום סיבה לפרסם אותם. לפעמים אפילו הכותרת של המאמר מספיקה כדי להוריד את מספר הציטטות. אם תשימו יותר משתיים-שלוש קיצורים בכותרת, למשל, רק המומחים ביותר בתחום ימצאו ויקראו את המאמר.

ספאן סיפר על מאמרים שקשה במיוחד למצוא עבורם מבקרים. יש מאמרים ששולחים אותם למספר אסטרונומי של 16 מבקרים פוטנציאליים, וכולם מסרבים לבקר אותו. אבל גם זה אומר משהו! אם 16 אנשים מהתחום שלכם מסרבים לבקר את המאמר בהסתמך על התקציר בלבד, כנראה שמשהו כאן פשוט לא בסדר! במקרה זה ספאן מתוודה שהוא בדרך-כלל שולח את המאמר למבקר שחייב לו טובה ומתחנן לעזרה – אבל אלה בדרך-כלל, חד וחלק, מאמרים פשוט גרועים. ולכן עותר ספאן מכלל הכותבים: "תכתבו מאמרים טובים וברורים! תעזרו לנו!"

המבקרים מחליטים אם לקבל את המאמר, לדחות אותו או להחזיר אותו לכותב ולדרוש שינויים מסויימים. גם לאחר עריכת השינויים, דחיות אינן נדירות כל-כך, למרבה הצער.

איך המאמר צריך להיות כתוב?

הקדמה (לא יותר מעמוד אחד): מה היה ידוע ולא-ידוע, ולמה עשית את המחקר? כדברי ספאן, "כשאני קורא מאמר אני לא רוצה לקרוא מחדש את כל מה שקרה בתחום, אלא להחליט במהירות האם המאמר הזה שווה קריאה או לא. אם אני מאבד את העניין כבר בהקדמה, אני לא אמשיך לקרוא אותו." ועוד דבר חשוב – בהקדמה לא צריכים להיות תרשימים.

שיטות: איך עשית את המחקר? מישהו אחר צריך לדעת איך לחזור עליו, אך לא חייבים להפריז. גם בשיטות לא צריכים להיות יותר מדי תרשימים.

תוצאות: מה מצאת?

דיון: מה פירוש התוצאות שלך בהשוואה לגוף הידע הקיים? זה חלק מאד חשוב. העורכים והמבקרים רוצים לדעת איך הכל מתאים לספרות הקיימת ומה הביקורת הקיימת – במיוחד מצד כותבי המאמר.

דוגמאות להערות של מבקרים

"לא נראה שיש משהו חדשני באמת במאמר זה."
"השפה גרועה מאד במקומות מסוימים, פרטים נשמטים ולא נראה שיש הרבה בסיכום של הכותבים." (נסו למצוא חבר שטוב באנגלית ובקשו ממנו לעבור על המאמר)
"אין מספיק פרטים טכניים כדי להבין באמת מה קרה שם, או לנסות ולשכפל את מה שהכותבים עשו."
"יתכן שיש רעיונות מסוימים כאן, אך הם מוסתרים היטב."
"אני מוצא בעייתיות גדולה בכך שלא נערך כל נסיון לצמד בין הפיזיולוגיה למתמטיקה."
"נכון שמודלים ממתמטיים ושיטות אנליטיות נצרכות ברפואה עכשווית, אך למה שהשיטה הזו תהיה יעילה אם התוצאות לא תואמות לפיזיולוגיה?" (כמובן, שבמקרה כזה אין בושה לציין שיתכן שהתיאוריה על הפיזיולוגיה שגויה)
"למה שרופאים ישתמשו בחישובים מסובכים כל-כך אם אין רקע פיזיולוגי?"
"יש כאן חוסר בחדשנות" (שוב, חדשנות, חדשנות חדשנות! לעיתון אין שום סיבה לפרסם תוצאות שאחרים כבר הגיעו אליהן!)
"ללא רפרנסים לעבודות קודמות בתחום."
"ללא השוואה של התוצאות החדשות עם תוצאות הקיימות בספרות המדעית."

תהליך הביקורת

אם המאמר שלך לא נדחה, אבל חוזר עם בקשות לשינויים, יש לך סיכוי טוב להתקבל לעיתון. כבר עברת את ה- 70-80% שלא מתקבלים! אפילו אם המאמר שלך נדחה, זה בסדר להתעצבן, אבל תנסה להבין למה הוא נדחה ולפעול בהתאם. אל תכתוב בחזרה לעורך ותסביר לו בדיוק מי עשה אותו ואת אחותו. שתה בירה ותירגע.

נסה להבין מה המבקרים אומרים באמת. אם הם כותבים שהם לא מבינים, הם באמת לא מבינים. לעיתים קרובות אנו כל-כך מתמקדים בביקורת שאנחנו לא מתרכזים בפרטים החיוביים. ושוב, אפשר להתעצבן, אבל תירגע ותקרא שוב, כי אתה יכול להשתמש גם בביקורת החיובית. ותמיד תסתכל על עצמך – אם הם לא מבינים משהו, זה לגמרי באשמתך. חפש אחר רמזים מהעורך – השופט הסופי – לגבי כמות העריכה שהמאמר עוד דורש. האם אתה צריך רק לשכתב כמה פסקאות, או לערוך ניסויים נוספים?

אם עברת על הביקורת, חשבת, תיקנת, הגשת מחדש והמאמר התקבל – מזל טוב! אם לא – זה לא בהכרח רעיון טוב לשלוח את אותו מאמר בדיוק לעיתון אחר. סביר להניח שהוא יגיע לפחות לאחד מהמבקרים הקודמים שלך, שעלול להתעצבן אם הוא יראה שלא תיקנת באמת שום-דבר ולא התייחסת להערות שלו, אלא פשוט ניסית לקחת דרך צדדית ולפנות לעיתון אחר.
בהצלחה!

טיפים כלליים לכתיבה

עקוב אחר ההוראות לכותבים בקפידה. אל תעשה קיצורי דרך.
הייה בהיר בדבריך. התנסח בקצרה ולנקודה!
השתמש בבודק איות, למען השם.
אם המבקר טועה, התנהג בדיפלומטיות.
היה ספציפי בתגובה להערות המבקרים (חזור על השאלה, וענה עליה). אל תכתוב פשוט: כן, ענינו על השאלה הזו, על זו, על זו ועל זו.
כלול את תשובותיך במאמר והבהר איפה השינויים שלך נערכו.