מדעי הבריאות – תעלומה בתחום הסוכרת / מרין מק'קנה

חוקרים אינם מבינים מדוע יש עלייה כלל-עולמית בשכיחות של סוכרת נעורים, הסוג הפחות שכיח של המחלה

כשפקידי בריאות הציבור מביעים דאגה בשל השכיחות הגואה של סוכרת בארה"ב ובשאר העולם, הם לרוב מתכוונים לסוכרת המבוגרים. כ- 90% מ-350 מיליון חולי הסוכרת בעולם לוקים בסוג 2, מחלה שהבעיות הרפואיות שהיא גורמת מתחילות לרוב אחרי גיל 40 או 50. סוכרת מסוג 2 קשורה לעומס שמטיל המשקל העודף על יכולתו של הגוף לווסת את רמת הסוכר בדם. כ- 25 מיליון איש בארה"ב חיים עם סוכרת מסוג 2, ועוד מיליון עם סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים), המתחילה לרוב בילדות והמחייבת מנות יומיות של אינסולין.

ואולם, מסיבות מסתוריות לגמרי, שכיחות הסוכרת מסוג 1 עולה ברחבי העולם בקצב של בין 3% ל-5% מדי שנה. אף שמגמה זו אינה זוכה לפרסום רב, היא מדאיגה ביותר, משום שהסוג הזה של המחלה עשוי לגרום לנכות או למוות בגילאים צעירים מאוד.

אין איש יודע בבירור מדוע עולה השכיחות של סוכרת מסוג 1. פתרון התעלומה והאטת העלייה, או אף הפיכת המגמה, הפכו לבעיות בוערות ביותר בשביל חוקרי בריאות הציבור באשר הם. עד כה יש להם רק רמז מוצק אחד.

"אי אפשר לתלות את הסיבה לעלייה בשכיחות המחלה בטווח זמן כה קצר בשינויים גנטיים," אומרת ג'וזפּינה אימפרטורה, העומדת בראש קבוצת אפידמיולוגים בחטיבה ליישום מחקרי סוכרת במרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ולמניעתן. "כך שגורמים סביבתיים ממלאים ככל הנראה תפקיד מרכזי בעלייה."

אתגר הספירה

אותו גופני פגם עומד בבסיסם של שני סוגי הסוכרת: אי יכולת לנצל אינסולין ולמנוע מרמת הסוכר בדם לעלות גבוה מדי. אך בכל אחד מן הסוגים הפגם נובע מתהליכים כמעט הפוכים. סוכרת מסוג 1, שכונתה בעבר סוכרת נעורים, היא מחלה אוטואימונית שבה הגוף תוקף את תאיו שלו עצמו, במקרה זה את תאי הביתא בלבלב, ופוגע ביכולתם לייצר אינסולין. בסוכרת מסוג 2, שכונתה בעבר סוכרת מבוגרים, מתפתחת עמידות לאינסולין ברקמות הנזקקות לו כדי לקלוט גלוקוז (כמו הכבד, השרירים ורקמות השומן). התאים מייצרי-האינסולין מגיבים אפוא בפעילות-יתר ומייצרים תחילה כמות גדולה מן הרגיל של ההורמון, אך לאחר מכן הם אינם מסוגלים עוד להתמודד עם עודפי הגלוקוז בדם. בסופו של דבר, מקצת האנשים אינם מסוגלים לייצר אינסולין כלל.

איתות האזעקה הבולט הראשון לכך ששכיחות הסוכרת מסוג 1 מצויה במגמת עלייה הגיע ב-2006, מפרויקט של ארגון הבריאות העולמי המכונה DIAMOND (ראשי תיבות של מילים בשפות שונות שמשמעותן סוכרת עולמית). הסקר שבדק 10 שנות רישומים מ-112 מרכזים לחקר סוכרת ב-57 ארצות, העלה ששכיחות סוכרת מסוג 1 עלתה בממוצע של 5.3% מדי שנה בצפון אמריקה, 4% באסיה ו-3.2% באירופה.

הממצאים האלה זכו לאישוש מניתוח סטטיסטי של הנתונים מאירופה, שם מערכות הרפואה הציבורית האחראיות לבריאות התושבים לאורך כל ימי חייהם מחזיקות מאגרי מידע עשירים. ב-2009 השוו חוקרים מפרויקט EURODIAB את שכיחות הסוכרת ב-17 ארצות וגילו לא רק עלייה של 3.9% בשנה בממוצע בשכיחות סוכרת מסוג 1, אלא גם שהעלייה המהירה ביותר היא אצל ילדים מתחת לגיל חמש. הם חוזים שעד 2020 מספר מקרי הסוכרת מסוג 1 בגילאים אלו באירופה כמעט יוכפל, מ-3,600 לכ-7,000 ילדים.

רוב ההערכות על סוכרת בארה"ב חלקיות ומקומיות יותר. נערך רק סקר מעקב מקיף אחד, פרויקט SEARCH למעקב אחר סוכרת בילדים, שמומן בכספים פדרליים ושפרסם את ממצאיו ב-2007. אבל זה היה דוח ראשוני שלא הכיל השוואות רב-שנתיות. ועדיין, אם משווים בין ממצאיו לממצאים ממחקרים אחרים, הוא מורה על מגמת עלייה. לדוגמה, הסקר מ-2007 מצא שכיחות גבוהה יותר של סוכרת מסוג 1 בארה"ב משכיחותה בסקר ארגון הבריאות העולמי שנערך שנה לפני כן. זאת ועוד, השכיחויות במחקר SEARCH היו גבוהות במידה ניכרת מאלו של מחקרים מקומיים משנות ה-90 באלבמה, בקולורדו ובפנסילבניה.

השערות מתחרות

האתגר העומד בפני המנסים להסביר את מגמת העלייה בסוכרת מסוג 1 הוא שאם העלייה מתרחשת בכל העולם, הרי גם הסיבות צריכות להיות עולמיות. לכן החוקרים צריכים לחפש השפעות גלובליות ולשקול את האפשרות שגורמים שונים יהיו בעלי חשיבות גדולה יותר באזורים מסוימים.

רשימת החשודים האפשריים ארוכה. למשל, חוקרים העלו את ההשערה שגלוּטֶן, חלבון המצוי בחיטה, עשוי למלא תפקיד משום שנראה שיש סיכון מוגבר שחולי סוכרת מסוג 1 יחלו גם במחלת צליאק (כרסת), וכמות הגלוטן שרוב האנשים צורכים (במזונות מעובדים) עלתה במשך השנים. מדענים גם בדקו באיזה גיל מתחילים להאכיל תינוקות בירקות שורש. פקעות מאוחסנות עשויות להזדהם בפטריות מיקרוסקופיות התורמות, ככל הנראה, להתפתחות סוכרת בעכברים.

ואולם, אף אחד מכיווני המחקר האלה לא הפיק תוצאות מוצקות דיין כדי לשכנע מדענים אחרים להמר ולהשקיע בהם קריירה שלמה. למעשה, עד כה החיפוש אחר האשם דומה לסצנה האחת לפני האחרונה בתעלומה של אגתה כריסטי, הסצנה שבה הבלש מסביר מי מן החשודים הרבים לא היה יכול בשום פנים ואופן לבצע את הפשע.

למרבה הצער, הסצנה האחרונה בתרחיש טרם נכתבה. בימים אלו, החשודים הזוכים למרב תשומת הלב הם זיהומים חיידקיים, נגיפיים או טפיליים. סיבת המחלה המשוערת היא גרסה של "השערת ההיגיינה" הקושרת בין אורח החיים המודרני הנקי מדי לבין התפתחות אלרגיות.

על פי השערת ההיגיינה, חשיפה מוקדמת לזיהומים או לחיידקים באדמה מלמדת את מערכת החיסון המתפתחת כיצד לאזן את עצמה ועל ידי כך מונעת ממנה להגיב בצורה בלתי מבוקרת בשלבים מאוחרים יותר בחיים כשהיא נתקלת באלרגנים כמו אבק או אבקנים. החיים ההיגייניים, כך טוענת ההשערה, מונעים מן הילדים את החשיפה המוקדמת הזאת, ואחראים למגפת האלרגיות. גרסת הסוכרת של השערת ההיגיינה טוענת שכשמערכת החיסון נחשפת לזיהומים ולומדת לא להגיב תגובת-יתר לאלרגנים, היא גם לומדת לגלות סבילות לתרכובות המיוצרות על ידי רקמות הגוף, וכך נמנעת המתקפה האוטואימונית ההורסת את היכולת לייצר אינסולין.

יש עדויות נסיבתיות התומכות בהשערה זו. ילדים עם אחים ואחיות, העשויים להביא הביתה זיהומים מגן הילדים או מבית הספר, נוטים להתאשפז פחות עקב סוכרת מסוג 1 (מדד עקיף לשכיחות המחלה). המחלה גם פחות נפוצה אצל ילדים שהולכים בעצמם לגן, ושכיחה יותר בעכברים מזן מיוחד שאינם מתמודדים עם זיהומים משום שהם גדלים בסביבה סטרילית.

אבל אין די בממצאים האלה כדי להוכיח את ההשערה. כריסטופר קורדוול, מרצה לסטטיסטיקה רפואית באוניברסיטת קווינס בבלפסט, ערך ניתוח-על של הקשרים בין סוכרת מסוג 1 לבין סדר הלידה, גיל האם בלידה ולידה בניתוח קיסרי, כולם מדדים המשפיעים על האורגניזמים שאליהם נחשפים ילדים צעירים. "כולם קשורים ככל הנראה," הוא אומר, "אך לדעתי מדובר בקשרים חלשים למדי, שאינם מסוגלים להסביר את העלייה בשכיחות הסוכרת עם הזמן."

בחזרה לשומן

לאחרונה, החיפוש אחר סיבה לעלייה בשכיחות סוכרת מסוג 1 קיבל תפנית מפתיעה. מקצת החוקרים שוקלים מחדש את תפקידו של אויב ישן נושן: עודף משקל או השמנת-יתר.

חשד זה עשוי להיות מנוגד לאינטואיציה מפני שהסברה הרווחת לגבי סוכרת טוענת שהשמנת-יתר דווקא גורמת לגוף לייצר כמויות גדולות של אינסולין (כמו בסוכרת מסוג 2), ולא כמויות קטנות מדי. אך יש הטוענים שהצורך לייצר כל כך הרבה אינסולין יכול לשחוק את תאי הביתא מייצרי האינסולין בלבלב ולגרום לילד שתאי הביתא שלו כבר מוחלשים לפתח סוכרת מסוג 1. על פי רעיון זה, המכונה השערת ההאצה או עומס-היתר, "אם יש לכם ילד שמנמן, השומן העודף יאתגר את תאי הביתא בלבלב שלו," אומרת רבקה ליפטון, פרופסור בדימוס באוניברסיטת שיקגו. "אצל ילד שכבר התחיל את התהליך האוטואימוני, תאי הביתא האלה פשוט יקרסו מוקדם יותר, משום שהם נאלצים לייצר יותר אינסולין יחסית לילד רזה."

השמנת-יתר היא חשוד הגיוני. אנשים עורמים על גופם קילוגרמים מיותרים בארצות עשירות וגם עניות. אבל החוקרים אינם רוצים רק להסביר מדוע יש עלייה בשכיחות סוכרת מסוג 1, הם רוצים כמובן למנוע אותה. למרבה הצער, אם עודף משקל הוא הגורם העיקרי לבעיה, המשימה לא תהיה קלה. עד כה, איש לא הצליח להאט את מגפת ההשמנה העולמית (עד 2048, לדברי חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, משקל כל המבוגרים האמריקנים יהיה משקל עודף, אם המגמות הנוכחיות יימשכו.) עד שהחברה תוכל להבטיח שרוב הילדים (ואין צריך לומר מבוגרים) יהיו פעילים יותר מבחינה גופנית, יאכלו מזון בריא וישמרו על משקל תקין, חוקרי סוכרת ימשיכו להידמות לבלשים שפתרו את הרצח, אך אינם יכולים לעשות דבר כדי למנוע את הרצח הבא.

על המחברת

מרין מק'קנה היא עיתונאית, בלוגרית והמחברת של שני ספרים על אודות בריאות. היא כותבת על מחלות מידבקות, על בריאות עולמית ועל מדיניות מזון.