הסברה לפיה נמנע צ'ארלס דארווין מלפרסם את ספרו על מוצא המינים במשך 20 שנה מפחד פן ילעגו לו היא רק מיתוס, כך עולה ממחקר חדש
הסטוריון מקיימברידג' שקיבל גישה לניירותיו של דארווין, אמר כי אין כל עדויות המראות כי חוקר הטבע ניסה לעכב את פרסום תורת האבולוציה. ד"ר ג'ון ווין (Wyhe ) אמר כי המדען פשוט היה עסוק עם כתיבת ספרים אחרים ולעיתים גם הפסיק עבודתו בשל התדרדרות במצבו הרפואי. ניתוח האירועים הזה פורסם בכתב העת של החברה המלכותית.
"אם קוראים את מכתביו משנות הפער, כפי שאני מכנה אותם, יש עדויות רבות שכתב לחבריו ולקרוביו אדוות כוונתו באשר לתאוריה - לפרסם ברגע שהוא יסיים עבודות אחרות. אמר ון-ויין. "הבעיה היתה ש'הדברים האחרים' לקחו לו יותר מזן ממה שציפה. בין העבודות - כתיבת תאיורים מפורטים של בעלי חיים, צמחים וסלעים שראה במסעו לאיי הגלפאגוס בספינה ביגל.
במיוחד, נראה שבילה זמן רב בתיאור בעלי חיים שנצמדו לקרקעית הספינה - בלהט אישי שלו.
טיוטת עבודתו של דארווין על הספר מוצא המינים בדרך של הברירה הטבעית פורסמו בדפי הפתיחה של מוצא המינים ב-1859.. הוא התייחס לתובנות שקיבל ולרעיונות הבסיסיים של התיאוריה כבר ב-1837. היו מספר הסברים להמתנה בת 22 השנים עד להבאת הספר לדפוס. כמה חקורים אמרו כי היו לו עקבות בשל הפחד מלעג מצדם של עמיתיו המדענים. אחרים אמרו כי הוא מודאג מתגובת הכנסיה. היו אפילו שטענו כי רעיונותיו עלולים היו להרגיז את אשתו הדתית, או שהמתנה נבעה מסערה פסיכולוגית פנימית עמוקה. ואולם ון-ויין, יכול במעמדו גם לשפוט את המניעים האמיתיים של דארווין. ון-ויין קדיש את הקריירה האקדמית שלו לחקר דארווין והוא אסף כמות עצומה של הערות, יומנים ומסמכים אחרים ופרסם אותם בספריה מקוונת.
לדבריו, בדיקה מדוקדקת של הטקסטים הללו מראה שדארווין היה עקבי בשאיפותיו לפרסם. דארווין היה מודע לכך שהתיאוריות שלו יזכו לבוז בקרב אנשי הדת, אך אין משמעות הדבר שהוא פחד לומר מה שהאמין בו" אמר.
הוא נזקק לזמן כדי לאסוף את ההוכחות הדרושות, אך הוא גם עבד על פרויקטים אחרים - בעיקר אלו הקשורים לביגל, ולאחר מכן העבודה על היצורים הימיים הנצמדים לדגים והדבר גרם לו לדחיה עד שהצליח לעבוד על תורת המינים שלו ברצינות.
לדברי ד"ר ואן ויין, תורת הפער החלה לצבור תאוצה בשנות ה-40 של המאה ה-20, בעיקר בידי כותבים שלא היתה להם גישה לכל עבודותיו של דארוווין.
לדבריו, הפער הגדול היה אופייני לדרך עבודתו של דארווין. ספרו על אורכידאות לא פורסם אלא 30 שנה לאחר שהמחקר החל. הוא פרסם את ספרו על תולעי האדמה 42 שנה לאחר שהשתכנע ברעיון.
כאשר יצא לבסוף ספרו על מוצא המינים לדפוס, היתה אמורה להיות לו תחושה של סיפוק, אף כי יש כיום החושדים כי גם רמה גבוהה של מחלוקת, אך דברים כמו חשיבות פער השנים זכו להגזמה. אבחנתו של דארווין לפיהם המינים התפתחו במהלך הדורות באמצעות הברירה הטבעית, שבהם המתאים שורד, הפכה לעמוד התווך של המחשבה הביולוגית והשפיע על תחומים מדעיים אחרים" סיכם ואן ויין.