המבול של נוח - המבוסס כל הנראה על אירוע הצפת הים השחור במי הים התיכון, התקיים אך אולי לא בממדים שסברו החוקרים מאוניברסיטת קולומביה שהעלו אותו לפני עשור * חוקרים מארה"ב ומרומניה טוענים כעת שהמפלס עלה לכל היותר ב-5-10 מטרים, אם כי גם זה מספיק כדי להציף שטחים חקלאיים נרחבים
האם מבול קטסטרופי בממדים תנ"כיים שרטט את קווי החוף של הים השחור לפני 9,500 שנה, ומחה יישובים ניאולטיים לחופיו הקודמים של הימה הקטנה שהיתה שם קודם לכן? גיאולוג ממכון האוקיאנוגרפיה בוודס הול, ושני עמיתיו מרומניה, דיווחו בגליון ינואר של הרבעון Quaternary Science Reviews כי אם המבול אכן התרחש, הוא היה בממדים קטנים בהרבה ממה שסברו חוקרים אחרים.
החוקרים בדקו ליבות משקעים מהדלתא של נהר הדנובה, המתרוקנת לתוך הים השחור. מניתוח הממצאים קבעו החוקרים כי גובה פני הים היה נמוך בכשלושים מטרים מהגובה הנוכחי שלהם ולא 80 מטרים כפי שמציעים חוקרים אחרים.
"איננו רואים סימנים לאסון בנוסח המבול כפי שאחרים טענו" אמר ליביו גיוסאן, גיאולוג במחלקה לגיאולוגיה וגיאוגרפיה במכון וודס.
לפני עשרת אלפים שנה, בסוף תקופת הקרח האחרונה, הים השחור היה אגם והיה מנותק מים מרמרה ומעבר לו – מהים התיכון בידי אדן הבוספורוס. הויכוח בקהילה הגיאולוגית ובקהילה הארכיאולוגית התמקד בשאלה האם, כאשר הקרחונים נמסו וגובה פני הים בכל העולם החל לעלות, הוצף אדן הבוספורופס בהדרגה או שמא מבול פרץ אותו, שטף שטח של 70 אלף קמ"ר ומחה את כל התרבות הניאולטית המוקדמת באיזור. בנוסף לשאלות אודות קצב המבול, החוקרים ממשיכים להתווכח על היקף ההצפה – ויכוח המתמקד בשאלה מה היה המפלס של הים שחור לפני 9,500 שנה.
בסוף שנות התשעים, טענו ביל ריאן וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה כי גילו עדויות גיאולוגיות והעריכו כי מפלס מי הים השחור באותה תקופה היה נמוך בכ-80 מטרים מגובהו הנוכחי. הם העלו השערה ולפיה השפעת הצפת הים השחור היתה מחייבת הסטת הקבוצות החקלאיות למרכז אירופה והפצת הסיפור על נוח והתיבה שלו, כמו גם אגדות מבול בקרב עמים אחרים. (ראו גם פרק ראשון מהספר 'המבול של נוח' מאת ריאן ופיטמן)
מקור אי הודאות תדלק את הויכוח באשר למבול הים השחור הוא בקושי להשיג סמנים אמיתיים באשר לגובה פני הים ביום המבול. "גובה פני הים הוא כמו גביע קדוש" אמר גיאוסן. "אינך יכול לדבר באמת אודות מבול אם אינך יודע מה היה גובה פני הם המדויק הן בים השחור והן בים התיכון, וזה מה שאנו מנסים לגלות."
המדענים בדקו את הגיאוכימיה של שכבות המשקעים, בנסיון לאתר חופים מוצפים או דיונות שנוצרו בידי הרוח, אך ישנה בעיה בשיטה זו. משקעים עלולים להישחק בידי הגלים והזרמים ומרצבי חול שנוצרו בידי הזרמים התת מימיים יכולים בטעות להתפרס כחופים או דיונות. "במקום זאת השתמשנו בגובה פני היבשה של מישור דלתת הדנובה כסמן לגובה פני הים, מדובר בשטח עצום שאי אפשר לבלבל בינו לבין משהו אחר" אמר גיוסאן.
דלתא של נהר נוצרת כאשר הנהר מתרוקן לתוך גוף של מים. הוא משקיע שכבות ובונה מישור שטוח – הדלתא – במרחק של כמה מטרים מהחוף ולפיכך היא מהווה סמן של גובה פני הים. בשנת 2006, צוות בראשותו של גיוסאן הראה כי בניגוד לנתונים מהתקופה הסובייטית שהראו עליה חדה בגובה פני הים השחור, שלבי ההתפתחות של דלתת הדנובה מראים כי גובה פני הים היה כמו היום לפחות 6,000 שנה.
כדי להמשיך ולחקור אחורנית מעבר ל-6,000 שנה, חפרו גיוסאן ועמיתיו בשנת 2007 ליבה חדשה לעומק של 42 מטרים בפתחו של נהר הדנובה, הנהר הגדול ביותר הנשפך לים השחור. מטרתם היתה לשחזר את ההסטוריה של איזור זה של הדלתא לפני ואחרי השטפון – במאצעות בחינת המשקעים. הם גם השוו את הממצאים מגלעין זה לממצאים אחרים שנחפרו באיזור, וגילו מרבצי מים מתוקים בדלתא שנוצרה בערך לפני עשרת אלפים שנה. מעליה הם מצאו ממצאים ימיים ברורים ומעליהם – המרבצים של הדלתא המודרנית.
"זה מדהים" אמר גיוסאן. "הדלתא הראשונה נוצרה באגם של מים מתוקים כמה מאות שנים לפני ההצפה. ולאחר ההצפה, המשקעים הימיים כיסו את כל איזור הדלתא." מציאת הגיל של כל שכבה הוא אתגר לא קטן. כדי להצמיד תאריכים לכל שכבה בגלעין המדענים השתמשו בתיארוך רדיואקטיבי של פחמן על הצדפות המאובנות של בעלי חיים שנמצאו בגלעין, למשל צדפות וחלזונות. ואולם באיזורים אנרגטיים, גלים יכולים לשחוק את המשקעים הנמצאים על קרקעית הים ולשתול צדפות ותיקות במשקעים חדשים יותר. כדי לענות על דאגות אלה, השתמשו גיוסאן ועמיתיו בגישה שלא נוסתה בעבר בים השחור. הם השתמשו בספקטרומטר מסות ובחנו רק צדפות נגררות, כלומר אלו שבהם שני הצדדים של הצדפה עדיין קשורים ביחד כפי שהם היו כאשר היצור היה חי. הצדפות מחוזקות ביחד בידי חומר אורגני הנשחק בקלות כאשר בעל החיים מת, לפיכך החלקים בדרך כלל נפרדים כאשר היצור מת. כאשר מוצאים צדפה כפולה, משמעות הדבר היא שהיא לא הוזזה בידי הגלים וסימן שהיא נשארה במקום שבו מת בעל החיים.
לאחר שהחוקרים תיארכו ושיחזרו את תולדות מישור הדלתא הם יכלו לקבוע את גובה פני הים השחור. הם מצאו כי גובה פני הים השחור בעת ההצפה היה כ-30 מטרים מתחת לרמה הנוכחית. קביעת כמות המים ששטפה דרך הבוספורוס עדיין בעייתית. אין עדיין שיחזור של גובה מי הים בים מרמרה, אך לפי גיוסאן, שיטות בלתי ישירות מעלות כי הוא היה גבוה אז רק ב-5-10 מטרים מעל פני הים השחור.
"לפיכך אם זה נכון, משמעות הדבר היא שעוצמת השטפון בין השחור היתה רק של עלית מפלס בגובה 5-10 מטרים ולא 50-60 מטרים" אמר גיסאן. "עדיין, גם לעלית מפלס של 5 מטרים יכולה להיות השפעה, למשל הצפת מישור הדנובה והטבעה מתחת למים של כ-2,000 קמ"ר של אדמה חקלאית מעולה. לדבר זה היתה השפעה על הארכיאולוגיה והאטתרופולוגיה של דרום אירופה, כמו גם על ההבנה שלנו עד כמה ייחודית הסביבה שיצר הים השחור."