באיחוד האירופי מנסים להגיע להסכם לפחות עם ארה"ב על לוח זמנים להמשך ביצוע פרוטוקול קיוטו, ללא הצלחה
בפעם הקודמת, בקופנהגן היו אלה שקרי קליימייטגייט שמנעו השגת הסכם להפחתת פליטות. גם הפעם יש צרות שימנעו את עצירת ההתחממות. זאת כאשר ארה"ב, הודו וסין, שלושת המדינות הפולטות את כמויות הפחמן הגדולות ביותר מתנגדות לכל הצבה של לוח זמנים להסכם הבא על ההתחממות ולמעשה לגרום לאנושות להשאר בלי שום הסכם הגבלות על פליטות הפחמן לאחר תום תוקפו של הסכם קיוטו.
נציגי האיחוד האירופי לא הצליחו להשיג גיבוי של מדינות מתועשות אחרות לחתימה על מפת דרכים להשגת הסכם האקלים הבא. נציבת האקלים של האיחוד, קוני הדגארד אמרה כי סין והודו נשארו בבלוק כנגד ההסכם, וכי ארה"ב עדיין מתלבטת.
בליבה של מערכת התגובה לשינויי האקלים, נמצא הצורך להפחית פליטות. בשנת 2010, הסכימו ממשלות כי הפליטות צריכות להיות מופחתות כך שעליית הטמפרטורות הגלובליות תעצור ב-2 מעלות צלזיוס יותר מאשר בשנת 1990.
באתר הועידה נכתב כי מטרות הועידה וכל המכשירים המשפטיים שיגזרו ממנה היא ייצוב כמות גזי החממה באטמוספירה ברמה שתמנע נזק לאנושות. רמה כזו צריכה להיות מושגת במסגרת זמן סבירה כדי לאפשר למערכת האקולוגית להתאים עצמה באופן טבעי לשינויי האקלים, להבטיח כי ייצור המזון לא יפגע ולאפשר פיתוח כלכלי בר קימא.
כריסטינה פיגואקס, מזכירת ועידת המסגרת של האו"ם לשינויי האקלים בדרבן אומרת כי תוצאות הועידה צריכות להבטיח כי יש בהירות באשר לקיום תקופת מחויבות שניה תחת פרוטוקול קיוטו, ושפער ההטמעה של המחויבויות הללו מצטמצם. כמו כן, לאחר הועידה חייבת להיות שקיפות באשר להשגת תאום ודרכים מובנות ומבוססות כללים כדי לעמוד באתגרי ההתחממות וכן שתיהיה בהירות באשר לדרך המימון שיגדל בהדרגה מעכשיו ועד שנת 2020.