שני אזרחים אמריקאים טוענים שמאיץ החלקיקים הענקי של ג'נבה העומד להתחיל את פעילותו הקיץ עלול להשמיד את כדה"א
מדענים בארה"ב טוענים שהניסוי שעומד להתרחש ביוני הקרוב בתוך מאיץ החלקיקים הענק מתחת לאדמת ג'נבה עשוי ליצור חור שחור שיבלע את כדה"א או יהפוך אותו לגוש של "חומר משונה" דחוס.
שני אזרחים אמריקאים טוענים שמאיץ החלקיקים הענקי של ג'נבה העומד להתחיל את פעילותו הקיץ עלול להשמיד את כדה"א.
קצין הבטיחות הגרעינית בדמוס וולטר ווגנר והבוטנאי לויס סנקו תובעים את האיגוד האירופאי למחקר גרעיני בטענה שמאיץ החלקיקים החדש LHC, הנבנה בימים אלו במרכז האירופאי המחקרי לפיזיקת חלקיקים, מהווה סכנה בינלאומית. לדבריהם, בעת ביצוע הניסויים במאיץ, ישנה סבירות להיווצרות סוג של חלקיק קוונטי תיאורטי הנקרא סטרנגלרט שהשפעתו יכולה להיות קטסטרופלית.
סנריו נוסף שמתארים ווגנר וסנקו היא היווצרות חור שחור שיתחיל לבלוע את כל הנקרה בדרכו ויגדל עד שישמיד את כדה"א והסביבה.
מדעני האיחוד האירופאי מוסרים בתגובה כי יום הדין כנראה לא יגיע בעקבות הניסויים בLHC. במקום זה, אומר ד"ר לין אוונס, שעיצב ובנה את המאיץ, הפרוטונים שיתנגשו שם ייצרו אנרגיות ותנאים שהתרחשו בטריליונית השנייה הראשונה לאחר המפץ הגדול.
אוונס מסביר שמחקריו ינסו לענות על מחלוקות בסיסיות בפיזיקה לגבי כוחות וסמטריה של הטבע.
על מנת ליצור חורים שחורים זעירים במאיץ נדרשת אנרגיה שוות ערך לאנרגיה של יתוש. לעומת זאת, כדה"א מופצץ כל הזמן בקרני רנטגן קוסמיות שהאנרגיה שלהם גדולה יותר, וזה לא יוצר חור שחור.
"מאחר וכדה"א עדין כאן, אין סיבה להאמין שהתנגשויות בתוך LHC יהיו מזיקות", אומר אוונס.
מאיץ החלקיקים הגדול ביותר שאי פעם נבנה, המכונה LHC, מהווה בשנים האחרונות את מקור הגאווה הלאומי של מדעני מדינות האיחוד האירופאי. הוא נמצא בעומק 150 מטר מתחת לפני הקרקע תחת אדמת ג'נבה, שוויץ וצרפת. הוא משתרע על פני 27 ק"מ, ובעל מבנה של טבעת ענקית, שבה יואצו חלקיקים למהירויות עצומות ויוטחו זה בזה.
המאיץ ינסה לענות על שאלות בסיסיות בפיזיקה. שאלות כמו מהי מסת קווארק t, האם בוזון היגס קיים, האם חלקיקים על-סימטריים קיימים, האם קיימים מימדים נוספים (בהתאם לתורת המיתרים), האם ניתן ליצור חורים שחורים זעירים.
פה בארץ דווקא לא מודאגים - ישעיהו עצמון, דוקטורנט לחקר חלקיקים מאוניברסיטת בר אילן אומר שאין סיבה לדאגה. טענות המדענים האמריקאים אינן ריאליות ואין חשש בקיום הניסויים המתוכננים במאיץ החלקיקים הגדול.
עם זאת, תביעתם של ווגנר וסנקו נוגעת בשאלות אתיות לגבי הערכת סיכון של ניסויים חדשניים וחלוציים. כאשר המדענים באים לחקור תחומים חדשים למדע, על מי מוטלת האחריות להחליט מה בטיחותי והאם להמשיך בניסוי שתוצאותיו לא ידועות מראש.