האם גילוי האפשרויות לעיבוד מזון: צליה, בישול, אפיה וכד" נתן את הדחיפה הדרושה להתפתחות ה"אדם החושב" (הומו סאפיינס) מאבותיו הקדומים? האם מזון מבושל/מעובד איפשר את הגידול המשמעותי במוחו של האדם המודרני?
האם גילוי האפשרויות לעיבוד מזון: צליה, בישול, אפיה וכד" נתן את הדחיפה הדרושה להתפתחות ה"אדם החושב" (הומו סאפיינס) מאבותיו הקדומים? האם מזון מבושל/מעובד איפשר את הגידול המשמעותי במוחו של האדם המודרני?
לדעת פרופ' ריצ'ארד ווראנגהאם מאוניברסיטת הארווארד (Professor Richard Wrangham of Harvard University) ולדעת רבים שתומכים בו, התשובה … חיובית!
בישול/עיבוד מזון מתקבל אצלנו כמובן וכעובדה מוגמרת, תאוריה חדשה מציעה כי אילו לא למדנו לבשל, היינו (עדיין) נראים כמו שימפנזים וכמוהם מבלים חלק רב מזמננו ב… לעיסה. ללא בישול, יהיה אדם ממוצע חייב לאכול כחמישה ק"ג מזון חי שיספקו לו די קלוריות כדי לשרוד, כמות מזון כה גדולה משמעותה עיסוק בלעיסה במשך שש שעות.
כיום מקובלת ההנחה כי תוספת בשר לתפריטם של אבותינו הקדמונים תרמה לגידול המוח ותיגבור האינטלקט, שכן הבשר מהווה מקור מרוכז של אנרגיה, מרוכז יותר ממקורות מזון צימחי, יותר אנרגיה בפחות נפח איפשר לאבותינו להקדיש פחות זמן לחיפוש מזון וכתוצאה מכך יותר זמן לפיתוח מבנים/יחסים חברתיים. (נזכיר כי ידוע ששיפנזים ובונובו שנחשבים לצימחונים מנצלים כל הזדמנות לאכול בשר ולאחרונה התגלו סימנים כי גם גורילות מגוונות את תפריתן הצמחוני בבשר).
לדעת פרופ' ווארנגהאם השנוי אינו רק ב"גילוי הבשר" אלא בשינוי הגדול שנגרם ע"י ארוע מיקרי בו מעט בשר נפל לאש היושבים סביב טעמו את מה שהוציאו מהאש ו"יראו כי טוב", גילוי שלדעת הפרופ' הביא לשינוי באופן בו נאכלו מוצרי מזון אחרים, כלומר תחילת הבישול/צליה של מוצרי מזון הביאה להתפתחות מהירה של המין האנושי.
לדברי הפרופ' "בישול הביא לשיפור איכות המזון ", "השיפור הגדול ביותר באבולוציה של האדם".
על פי תעוד מאובנים תחילת הענף האנושי ב אוסטרלופיטקוס, אלה דמו לקופים והיו בעלי בטן גדולה שהכילה מערכת עיכול בעלת מעיים ארוכים שאיפשרו עיכול חומר צימחי רב, בהתאם שיניהם היו גדולות ושטוחות, שיניים ששימשו לטחינת וריסוק צמחים, כנראה שהאוסטרלופיטקוס עזב את היער לכוון הערבה הפתוחה (סאוואנה), שינוי שנתן לו את ההזדמנות לטעום את שוכני הסוונה, שינוי סביבתי שהביא לשנוי באורח החיים, שינוי התפריט וכתוצאה מכך שינויים אנטומיים.
אכילת בשר מקושרת לשינוי אבולוציוני שחל לפני כ 2.3 מיליון שנים, שינוי שהתבטא במראה "יותר אנושי", בשיניים קטנות וחדות, אבל יותר מכל בגדילת המוח ב 30%, וכך מופיע מין האדם הראשון ה"אדם המיומן" (האביליס). הקפיצה הבאה מביאה את הסוג אדם למין הבא, לפני כ 1.8 מליון שנים מופיע המין "האדם הזקוף" ( ארקטוס). ל"זקוף" יש מוח גדול (יותר) ואילו לסתות ושיניים קטנות.
אצל הזקוף התקצרו הידיים כלומר לאדם הזקוף היו "פרופורציות" דומות לשלנו, ולדברי פרופ' ווראנגהאם האדם הזקוף למד וידע לבשל. אוכל מבושל אינו מצריך מערכת ארוכה לעיבוד חומר צימחי, ולכן התקצרו המעיים, מעיים קצרים = בטן קטנה, שינוי היחס בין הגפיים והעלמות הבטן (הגדולה) אומר שהאדם הזקוף לא רק שהלך בקומה זקופה אלא גם יכול היה לרוץ זקוף.
פרטים עם מעיים קצרים יכלו לחסוך באנרגיה ולכן לשרוד טוב יותר ולהעמיד יותר צאצאים. לדעת חוקרים נוספים כל השינויים הנ"ל איפשרו מוח גדול, כלומר האדם הזקוף היה זריז וחכם.
הבישול מפרק תאים, כלומר בישול הוא מעין "עיכול ראשוני", מה שמוריד מהקיבה חלק ניכבד ממעמסת העיכול ומשחרר אנרגיה, אנרגיה שהופנתה לגדילת המוח, שכן הגוף משקיע פחות אנרגיה לעיבוד אוכל מבושל ומקבל ממנו יותר אנרגיה. לכן טוענים החוקרים כי "ככל שמתקצרים (קטנים) המעיים גדל המוח", נימצא כי קיצור מערכת העיכול ב-20% היתה מקבילה לגידול המוח ב-20%.
בבדיקות נמצא כי הגוף משקיע בעיבוד מזון חי כ-25% יותר אנרגיה מההשקעה בעיכול מזון מבושל, לכן, לדברי החוקרים אין זה מקרה כי "האדם שנחשב לחכם בין המינים הוא גם המין היחיד שמבשל".
שתי הערות
1 מאחר וברור לי כי יהיו רבים שיקפצו ויטענו טענות שונות ומשונות, ברצוני להבהיר את סדר הדברים, האוסטרלופיטקוס "הותאם" לאכילת תוספת בשר לתפריט צימחוני, השלב הבא היה אצל האדם המיומן (האביליס) והזקוף (ארקטוס), אכילת הבשר הביאה ל"לימוד" הבישול. אכילת הבשר והבישול איפשרו : קיצור המעיים, הקטנת הבטן, ובעיקר הפנית אנרגיה לגידול המוח. המוח צורך כ 20% מסך האנרגיה שמערכת עיכול מיצרת, הבישול מאפשר חיסכון באנרגיה הנדרשת לעיכול, חיסכון שמופנה למוח.
אלו הם הארועים שעל פי החוקרים הביאו אותנו עד הלום, אין בכך נסיון לרמוז או להשפיע על צימחונות, טיבעונות ודומיהם, שכן ההדגשה היא על הבישול!
בעקבות מינויו של ה"פוליטרוק" למדע במשרד החינוך ובעיקבות קולות התמיכה בו מצד חוגים "נאורים", יש להניח כי בקרוב יופיעו בסיפורי הלימוד ה"מדעי" בבתי הספר הסברים שמבהירים את גודל המוח כ"יצירת מופת של בורא עליון", לכן כל הכתוב למעלה… מיותר !
להודעה של אוניברסיטת הארווארד על ספרו של פרופ' ריצ'ארד וורנגהאם