ספיחת פחמן דו־חמצני על־ידי יערות אירופה? לא עוד

יערות אירופה, שרבים מהם נטעו לאחר מלחמת העולם השניה מגיעים לגיל שבו התרומה של העצים לסביבה הופכת שלילית. אי אפשר להסתמך עליהם עוד במאזן הפחמן

תפקידם החשוב של יערות כסופחי פחמן דו־חמצני וכממתנים את ההתחממות העולמית על־ידי כך ידוע ומוערך. מחקר שמתפרסם ב: Nature Climate Change. מתייחס ליערות אירופה ולכושר הספיחה שלהם.

מהעיתונות היומית ידוע כי האוכלוסיה האנושית של אירופה מזדקנת, עכשיו מסתבר כי גם היערות האירופאים מזדקנים. הזדקנות זו מובילה את היערות לרוויה בכושרם לספוח פחמן דו־חמצני, והיא מאיימת על אחד הגורמים הראשיים למיתון ההתחממות העולמית.

לדברי החוקרים "מספרד ועד שוודיה יערות מזדקנים, העצים שבהם פחות טובים בספיגת פליטות שגורמות להתחממות, לעלית מפלס הימים, לגלי חום ולשיטפונות."
נוסף על ההזדקנות, היערות נפגעים מסופות, חרקים ושריפות. בנוסף לפגיעות ה"טבעיות" יש יערות ביבשת בהם כורתים עצים ללא פיקוח או ניהול נכון. כתוצאה מכך אירופה מאבדת את האפשרות שיערותיה יקלטו פליטות בכמות הנוכחית. כיום קולטים היערות כ-10% מהפליטות ביבשת (פחמן דו־חמצני שנפלט ממפעלים ותעשיות, מתחנות כוח וממכוניות).
אלא שהחוקרים רואים סימנים ראשונים לרוויה. כאשר העצים מגיעים לגיל של כ-75 שנים, הגידול פוסק כלומר העצים מייצרים יותר פחמן דו־חמצני מאשר סופחים.
על־פי חישובים נקודת הרוויה תגיע ב-2030, אלא אם הממשלות יפעלו להפיכת המגמה.

כיום אירופה ירוקה מתמיד, ירוקה יותר משהיתה במשך מאות רבות. זאת בעיקר בגלל תנועת הנטיעות הגדולה שפעלה אחרי מלחמת העולם השניה. הגידול ביערות סיפק גורם סופח פחמן דו־חמצני בר-קיימא שאמור היה להתקיים דורות רבים. אלא שנתונים מראים כי החל מ-2005 חלה ירידה בנטיעות - והעצים מזדקנים. עצים שסופגים פחמן דו־חמצני מהאוויר ומשתמשים בו לבניית רקמות שורשים וענפים מאבדים את יכולת הספיגה ככל שגילם עולה. כאשר העצים מתים הפחמן הדו־חמצני ש"אוחסן" משתחרר וחוזר לאטמוספירה.

על־פי צוות מומחי אקלים של האו"ם, "פליטת פחמן דו־חמצני (שמהווה גז חממה) כתוצאה משריפת דלק מחצבי, היא הסיבה העיקרית להתחממות ולעלית הטמפרטורה מאז 1950. כחלק מהמאמץ העולמי למתן את ההתחממות העולמית, מתכננים באיחוד האירופי לקצץ בפליטות שנמדדו ב-1990 ב-20%. הקיצוץ יושלם עד 2020, כאשר כל מדינה תמדוד את ספיחת הפחמן הדו־חמצני בשטחה עד שתגיע לכמות הנדרשת.

תחת אמנת קיוטו בחרו ארצות את כמות הפחמן הדו־חמצני לפליטה או לספיחה, אבל בזמן הקרוב יהיו ארצות אלה מחויבות לכמויות הפליטה ומכך גם לניהול נכון של יערות.
ראוי לציין כי יער בוגר נחשב לבית גידול חשוב עבור מגוון ביולוגי, כך שעבור קובעי מדיניות שימור מתעוררת דילמת בחירה בין הערך האקולוגי של היער לבין יעילותו בספיחת פחמן דו־חמצני.
לדברי החוקרים קובעי המדיניות יצטרכו להניח לחלק מהיערות המבוגרים להתקיים כבתי גידול חשובים למגוון הביולוגי, בעוד באזורים אחרים יש לכרות ולדלל חורשים בוגרים (שישמשו לתעשית העץ) ולנטוע עצים צעירים שיספחו פחמן דו־חמצני.

אחת הבעיות בניהול היערות היא ששטחי יער גדולים שייכים לאנשים פרטיים כך שלכל שינוי ולכל תהליך יהיה צורך בהסכמה רחבה של בעלי השטחים. החוקרים מציעים חקיקה כלל ארופאית (pan-European) שתחייב ניהול יערות, שישלב את הדרישות למיתון ההתחממות מול הענין לשמור על מגוון ביולוגי.

מאז 2011 עוסקות בנושא משלחות מארבעים מדינות בכוונה להגיע להסכם מסגרת שיאפשר חקיקה ופעילות בהתאם לנתוני המחקר ולמסקנותיו.

לדברי החוקרים ניתן לעמוד בהתחייבות על־ידי ניהול נכון של היערות וניתן למנוע את בעית ההזדקנות. ניהול נכון משמעו דילול בררני, כריתה ונטיעת יערות חדשים.

מחזור הפחמן - המעבר בין הקרקע וכל אשר גדל וחי בה (geosphere and terrestrial biosphere) הים וכל אשר חי בו (hydrosphere) והאטמוספירה - מהווה גורם חיוני לחיים על הכדור.

כליאה של פחמן ועיכוב חזרתו למחזור הפחמן היא תכונה של רכיבים במחזור כמו אדמה, ים, סלעים ועוד. מאז המהפיכה התעשיתית, בגלל שריפת דלק מחצבי ושינויים בעיבוד חקלאי, שינתה הפעילות האנושית את מחזור הפחמן, כך שגרמה לפליטת והוספת כמויות פחמן דו־חמצני לאטמוספירה שקודם לכן היה כלוא.

שינויים בשימוש בקרקע או בשטח כמו עיור, כריתת יערות, חציבה וכריה, גרמו להקטנת הביוספרה (biosphere) שסופחת פחמן דו־חמצני מהאטמוספירה על־ידי הטמעה (פוטוסינתזה). כאשר מקורות ספיחת הפחמן הדו־חמצני אינם "עומדים בקצב" ואינם מסוגלים לספוח את תוספת הפחמן הדו־חמצני שנפלט לאטמוספירה ע"י האנושות יש רוויה.