הסכמה ותמימות דעים

או מדוע ספקני שינוי האקלים טועים/ מייקל שרמר

בשלב מסוים בהיסטוריה של כל התיאוריות המדעיות, רק מיעוט של מדענים, ולעתים אפילו רק מדען אחד,

התשובה עשויה להימצא במושג שהגה הפילוסוף של המדע, בן המאה ה-19, ויליאם יוּאֶל: consilience of inductions או "האחדה של הכללות". יוּאֶל קבע שכדי שתיאוריה תתקבל היא חייבת להתבסס על יותר מאינדוקציה אחת, כלומר על יותר מהכללה יחידה הנגזרת מעובדות מסוימות. התיאוריה חייבת לכלול הכללות רבות, ואלה חייבות להתלכד זו עם זו באופן עצמאי אך בהתאמה. בספרו "הפילוסופיה של המדעים האינדוקטיביים" כתב יוּאֶל ב-1840 ש"בהתאם לכך, רק המקרים שבהם נוצרה התאחדות כזאת של הכללות שנבעו מסוגים שונים לגמרי של עובדות, הם המקרים המשתייכים לתיאוריות המבוססות ביותר בהיסטוריה של המדע." אנו נקרא לזה בשם "התכנסות של ראיות".

המונח "קונצנזוס מדעי" נשמע לעתים קרובות בהקשר של ההתחממות הגלובלית האַנתרוֹפּוֹגֶנית, כלומר התחממות מעשה ידי אדם. האם יש קונצנזוס מדעי בנושא? יש ויש. עשרות אלפי המדענים המשתייכים לאגודה האמריקנית לקידום המדע (AAAS), לאגודה האמריקנית לכימיה, להתאחדות האמריקנית לגאופיזיקה, לאגודה האמריקנית למטאורולוגיה, לאגודה האמריקנית לפיזיקה, לאגודה הגאולוגית של אמריקה, לאקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, והחשוב מכול: לפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינוי האקלים (IPCC), מסכימים כולם ששינוי האקלים בהשפעת האדם היא עובדה קיימת. מדוע?
החוקרים האוסטרליים ג'ון קוק, דנה נוטיצ'לי ועמיתיהם פרסמו ב-2013 בכתב העת למחקר סביבתי Environmental Research Letters מחקר שבמהלכו בחנו 11,944 תקצירים של מאמרים מדעיים בנושאי אקלים שהתפרסמו מ-1991 עד 2011. מבין המאמרים האלה שהביעו דעה בנושא ההתחממות הגלובלית, הסיקו 97% מהם שהשינוי האקלימי אמיתי והוא נוצר בידי בני האדם. ומה בדבר שלושת האחוזים הנותרים? ומה אם דווקא הם צודקים? במאמר שפרסמה דנה נוטיצ'לי עם רמסוס בנסטד מן המכון המטאורולוגי הנורווגי ועמיתיהם בכתב העת לקלימטולוגיה תיאורטית ויישומית, הם בחנו את שלושת האחוזים הנותרים ומצאו "כמה כשלים מתודולוגיים ודפוס של שגיאות נפוצות." כלומר, במקום שהמאמרים בשלושת האחוזים יתכנסו להסבר טוב יותר מזה שמציעים 97 האחוזים, הם לא התכנסו כלל.הדבר אינו נובע מן המספר הגדול של המדענים דווקא. ככלות הכול, מדע אינו מנוהל בהצבעה. אלברט איינשטיין הגיב ב-1931 לספר שפרסמו ספקני תורת היחסות ושמו "100 כותבים נגד איינשטיין" במילים האלה: "מדוע מאה? לוּ טעיתי, היה די רק באחד." התשובה לשאלה מדוע תיאוריית שינוי האקלים בהשפעת האדם זוכה לקונצנזוס היא העובדה שאנו חוזים בהתכנסות של ראיות המגיעות מכיווני חקירה שונים: אבקת פרחים, טבעות בגזעי עצים, קידוחי קרח, אלמוגים, הפשרת קרחונים ומעטה הקרח בקטבים, עליית מפלס הים, תנודות אקולוגיות, עלייה בריכוז פחמן דו-חמצני, עליית הטמפרטורות בשיעור חסר תקדים – כל אלה מתכנסים למסקנה אחת ויחידה. המפקפקים בכך שהאדם גורם להתחממות הגלובלית מוצאים בדרך כלל חריגה מזדמנת כלשהי בסדרת נתונים מסוימת, כאילו אי-התאמה יחידה מפריכה את כל שאר קווי הראיות. אבל לא כך פועל המדע המאחיד. כדי שספקני תיאוריית ההתחממות יכניעו את הקונצנזוס עליהם למצוא פגמים בכל קווי הראיות התומכות בה ובנוסף לכך עליהם להציג התכנסות עקבית של ראיות התומכות בתיאוריה אחרת המסבירה אף היא את הנתונים. ואת זה הם לא עשו. (הבריאתנים ניצבים בפני בעיה דומה בבואם להכניע את תיאוריית האבולוציה.)

"אין שום תיאוריה חלופית אחידה ועקבית לכך שהאדם גורם להתחממות גלובלית," סיכמה נוטיצ'לי בכתבת פרשנות שפרסמה ב-25 באוגוסט 2015 בגארדיאן. "יש המטילים את האחריות על ההתחממות הגלובלית על השמש, אחרים על מחזורי ההקפה של כוכבי לכת אחרים, אחרים על מחזורי האוקיינוסים וכן הלאה. יש קונצנזוס של 97% מן המומחים שתומכים בתיאוריה אחידה שנתמכת באופן מכריע בראיות מדעיות, אבל 3%-2% מן המאמרים שדוחים את הקונצנזוס מופיעים בכל מקום גם כשהם סותרים זה את זה. הדבר היחיד המשותף לכולם, כנראה, הם הכשלים המתודולוגיים, כגון בחירה בררנית של נתונים, התאמת עקומות, התעלמות מנתונים לא נוחים וזלזול בחוקים ידועים של הפיזיקה." למשל, מאמר ספקני אחד קשר את שינוי האקלים למחזורים ירחיים או שמשיים, אבל כדי שהמודלים האלה יהיו תקפים על תקופה של 4,000 שנה שבחנו אותה כותבי המאמר, הם נאלצו להשליך לפח נתונים של 6,000 השנים שקדמו לה.

אלה נהלים מוליכי שולל שמכשילים את התקדמות מדע האקלים כשהם נחשפים לביקורת ספקנית, גורם בלתי נפרד מן ההתקדמות המדעית.